היתר אישה שניה כשפרודים הרבה שנים והאישה אובחנה במחלה נפשית

[היתר נישואין סופי ניתן ע"י חברי ההרכב ביום כ"ד בסיון התשע"ו (30.06.2016) לאחר קבלת אישור סופי מאת הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א נשיא ביה"ד הרבני הגדול ביום כ"ד אייר התשע"ו (1.6.16). להלן הנימוקים שעמדו בבסיס ההיתר, שהותרו לפרסום בהשמטת החומר הרפואי חסוי.]

רקע עובדתי

לפנינו בני זוג שנישאו בשנת 1972 ולהם שלושה ילדים משותפים.

בשנת 1994 התגלו אצל האישה בעיות רפואיות נפשיות, והאישה טופלה במסגרת ביה"ח הפסיכיאטרי באר שבע, ונקבעה לה נכות כללית מלאה.

יש לציין שבשנת 1995, נפתח תיק גירושין ראשון על ידי הבעל, אך בתיק זה לא הייתה כלל פעילות והוא נסגר.

בעקבות מחלת האישה לא התקיימו כלל יחסי אישות בין הצדדים (לדברי הבעל, כפי המובא בכתב התביעה המתוקן מתאריך 8/11, בשל אי רצון האישה לכך). בשנת 1996, הבעל עזב את הבית המשותף, ומאז במשך כ-19 שנה, הצדדים גרים בנפרד.

בתיק נמצאים מסמכים חסויים בעניין מצבה הרפואי של האישה, [שהיו לעיני הדיינים בקביעת ההיתר נישואין, אך הושמטו מהפסק המתפרסם].

דיונים

התקיימו מספר דיונים.

בדיון שהתקיים בתאריך י"ח אדר א' תשע"א 22/2/2011:

הבעל: היא חולה בנפשה והיא לא תגיע. היא בבית מדברת לעצמה, אני חי איתה כך בערך 15 שנה, לא מדברים ואין לנו ביחד שום דבר משותף... עד היום אני דואג לה אבל אין לי חיים משלי. גם כשנתגרש אני אדאג לה אבל מה איתי כולם הלכו. היא אמרה בפירוש שהיא לא תבוא. זה לא מעניין אותה. היא עבדה עלי ועל הפסיכולוג ואמרה שהיא לוקחת כדורים, אבל היא לא לקחה ולא רוצה לקחת והרופאים אומרים שאי אפשר לתת למישהו בכוח כדורים... היא רוב הזמן בבית.

בדיון שהתקיים בתאריך כ"ח אדר ב' תשע"א 3/4/2011:

הבן המשותף (האפוטרופוס של אמו): אמא שלי חולה בנפשה כבר 15 שנה... אמא שלי לא מסוגלת להגיע לפה והיא לא מאמינה בכל מוסד הרבנות. יש לה [מחלת נפש] ... מגיל קטן אני מלווה את אמא שלי ולכן אני מבקש לתת לאבא שלי היתר ולהניח לאמא שלי. אם תבואו לשם, זה יוריד את מצבה הנפשי.

בדיון שהתקיים בתאריך י"ד סיון תשע"ד 12/6/2014:

הופיעו ילדי הצדדים [בן] ו[בת], הבעל לא הופיע.

[בת]: עניין הרכוש חולק בביהמ"ש ותוך חודש אנחנו צריכים להעביר לו את הסכום. אנחנו לא בקשר איתו.

[בן]: אמא לא כשירה להגיע לביה"ד. היא לא במצב כשירות נפשית ומבחינתנו אין בעיה לתת לו היתר שהוא יחיה את חייו ואמא תחיה את חייה.

[בת]: אמא חולה כבר 20 שנה ויש נתק של 15 שנה.