הירש נ' אורי סער-המרכז לגביית קנסות ואח'

החלטה

היום התקבלו במזכירות בית המשפט ארבעה צווים לעיקול נכסי החייב (הוא התובע בהליך שהתנהל בפני) המוחזקים בקופת בית המשפט.

בהתאם להחלטתי מיום 13.6.11, זכאית המדינה לפעול לחילוט הערבות הבנקאית שהופקדה בתיק ביהמ"ש על סך של 7,000 ₪, והקצבתי לה 15 יום לעשות כן.

במקום לפעול בהתאם להחלטתי הנ"ל הוגשו צווי עיקול אשר לעניות דעתי אין בהם כדי לתפוס נכס של החייב שכן ספק באם בקופת בית המשפט מצוי "נכס" כזה. הערבות הבנקאית אינה נכס של החייב, אלא הכספים המוחזקים על ידי הבנק הם "נכס" של החייב, והערבות הבנקאית הינה התחייבות לשיפוי של הבנק כלפי המדינה בהתאם לדרישה (ראה: בר"ע (חי') 66/94 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמותת בוני אלון הגליל (3.7.94) וכן: בש"א (שלום י-ם) 1928/02 מיכה טופז נ' בנק דיסקונט לישראל ואח' (24.6.02)).

משכך, הדרך למימוש הערבות הינה באמצעות הצגתה לבנק בצירוף מכתב דרישה המבוסס על החלטותי בענין, ולא ברור לי מדוע המבקש אינו פועל כך. בכל מקרה, הצווים נרשמו ויש בהם למנוע העברת הערבות הבנקאית לידי התובע בהעדר החלטה אחרת.

בהזדמנות זו, ומשעיינתי מחדש בהחלטתי מיום 13.6.11 נראה כי נפלה טעות בפיסקה האחרונה, שכן בהתאם לכותרת ההחלטה המבקש רשאי לממש את הערבות על מלוא סכומה, כאשר 1,000 ₪ ייזקפו על חשבון ההוצאות בתיק זה, והיתרה על חשבון החובות המנויים בכותרת ההחלטה (אשר על פי האמור בצווי העיקול, עולים על סכום הערבות), ואני מורה על תיקון ההחלטה בהתאם.

ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"א, 29 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: