פסק דין
כללי וטענות הצדדים
הנתבעת מייצגת את עיריית תל אביב בתביעות המוגשות נגדה בבית המשפט.
כנגד בנו של התובע התנהל הליך בבית משפט לעניינים מקומיים בנוגע להודעות תשלום קנס (תיק 1893/03/08 בפני כב' השופטת מרגולין). במסגרת תיק זה, הגיש בנו של התובע בקשה להארכת מועד למתן הודעה על רצון להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 10/8/08 (להלן: "החלטת כב' השופטת מרגולין"). במסגרת ההחלטה, העירה כב' השופטת מרגולין על אופן התנהלותם של התובע ובנו בדיון זה.
במועד מאוחר יותר, הגיש התובע תביעה כנגד עיריית תל אביב במסגרת ת"ק 8265/11/10 שהתברר בפני כבוד השופטת ביבי-ממן (להלן: "הדיון"). בדיון הופיעה הנתבעת כנציגת עיריית תל אביב. הנתבעת טענה כי נושא הודעות תשלום הקנס נשוא התביעה, נדון כבר במסגרת הדיון בבית משפט לעניינים מקומיים הנ"ל. במסגרת טיעוניה, ציינה הנתבעת כי כב' השופטת מרגולין פסקה בהחלטתה הוצאות בשל "השתלחויות" של התובע.
התובע טען כי בשל דבריה אלה של הנתבעת במהלך הדיון, הוציאה דיבתו רעה שכן הוא כלל לא נכח בדיון ולא השתלח בשופטת. לפיכך, עתר לפצותו בסך של 6,000 ₪ בשל עגמת הנפש שנגרמה לו.
הנתבעת טענה כי מסרה במהלך הדיון את פרטי החלטתה של כב' השופטת מרגולין כהוויתם; כי בשל תפקידה, הנתבעת הינה עובדת ציבור ולפיכך שמורה לה הגנה לפי סעיף 7א' לפקודת הנזיקין; אין המדובר בלשון הרע לאור הגנת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965, שכן המדובר בפרסום מותר.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את הצדדים לפני, עיינתי במסמכים ובפרטיכל הדיונים נשוא התביעה, סבורני כי דינה של התביעה להדחות.
אביא להלן את דברי כב' השופטת מרגולין בהחלטתה האמורה:
"זה המקום להעיר כי בית המשפט סבור כי אופן התבטאות המבקש (בנו של התובע, מ.ב.א) או ראובן הירש אינו ראוי, ועל המבקש ומי מטעמו להקפיד בכבודו של בית המשפט וכל הצדדים המעורבים בעת שהוא פונה לבקש מבית המשפט סעד. סיכומו של דבר, הבקשה נדחית, ועיכוב ההליכים הזמני בטל. לאור התנהלות המבקש בהליך, לרבות אי כיבוד החלטות בית המשפט, ישלם המבקש הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ כולל מע"מ למשיבה".
המדובר, כאמור, בהחלטה שניתנה בבקשה להארכת מועד למתן הודעה על רצון להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי. הבקשה הוגשה על ידי בנו של התובע, עליו אף הוטלה פסיקת ההוצאות, אולם, התייחסות בית משפט הנכבד ביחס לאופן ההתבטאות בדיון כוונה גם לתובע, כמובא לעיל. בית המשפט קבע מפורשות כי אופן התנהלות התובע לא היה ראוי וכי לא הקפיד בכבודו של בית המשפט ושל הצדדים.
אציין, כי לא יכול להיות חולק שהתובע היה מעורב בהליכי גביית הדוחות של בנו, כך למשל, התובע מסר בדיון בפני השופטת ביבי- ממן כי בחלק מהמקרים התקשר לעירייה והתחזה לבנו בכל האמור בדוחות התנועה נשוא התביעות.
במהלך הדיון בפני כבוד השופטת ביבי- ממן בענין פעולות גביית הדוחות של עיריית תל אביב שגרמו לתובע נזק, נאלץ בית המשפט להעיר לתובע, כדלקמן: "התובע מתפרץ שוב ושוב לדברי נציגת הנתבעת, ביהמ"ש מתריע כי בו כי אם ימשיך לעשות כן ישקול ביהמ"ש לחייבו בהוצאות לקופת המדינה".
באותו דיון, אמרה הנתבעת כדלקמן: "הוא היה כבר בבית המשפט על הדוחות האלו בביהמ"ש לעניינים מקומיים, גם השופטת שם בגלל השתלחויותיו פסקה 1,500 ₪ הוצאות..".
מהאמור עולה כי התובע אכן התנהג בשני ההליכים באופן שדרש מבית המשפט להעיר לו ואף להתרות בו בטרם יפסוק הוצאות לטובת המדינה. מכאן עולה כי בצדק טענה הנתבעת כי אך הביאה את דברי כב' השופטת מרגולין כהוייתם.
לא מצאתי כי דבריה של הנתבעת כמייצגת את העירייה בדיון, אינם נכונים, או כי יש בהם יסוד של הוצאת לשון הרע והוצאת דיבתו של התובע. הנתבעת הביאה מהאמור בפרטיכל הדיון בפני כב' השופטת מרגולין, על מנת להבהיר כי התובע פנה לערכאות בשנית, בגין אותם דוחות, וכי התנהגותו בוטה כלפיה כמייצגת את העירייה בתיק, ובהקשר זה הביאה מדבריה של כב' השופטת מרגולין.
סבורני כי יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה קמה לה הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, וזאת בשל כך שדבריה של הנתבעת הובאו בדיון משפטי, צויינו בפרטיכל ונסמכו על החלטה שיפוטית, ולפיכך, מהווים "פרסום מותר".
אשר לטענת הנתבעת בבקשה למחיקת התביעה על הסף, לפיה התובע לא פעל כדין בכך שלא העביר הודעה על הגשת תביעה נגד עובד עירייה- קיבלתי טענת התובע כי הוא פנה לגורמים שונים בעירייה, על כל המשתמע מכך.
לאור התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בשאלת ההגנה העומדת לעובדי ציבור, אם כי יש לציין כי מצאתי טעם בטענת הנתבעת שכעובדת העירייה, היא מייצגת אותה בהליכי בית המשפט וככזו, מהווה עובדת ציבור אשר שמורה לה הגנה לפי פקודת הנזיקין.