הירש ואח' נ' מרכז גריאטרי נאות גיל עוז שותפות מוגבלת ואח'

החלטה

החלטה

התביעה, שהוגשה ב"סדר דין מקוצר" נסמכת על מסמך, הנחזה להיות חוזה, שנכרת בין התובעים, או מי מהם, והצדדים לא נתנו דעתם על צד זה של הדברים, ובין גוף הקרוי במסמך "שותפות גיל עוז בע"מ" [ להלן: "החוזה"; נספח א' לכתב התביעה ].

הנתבעות הן שלשה גופים משפטיים הנושאים בגאווה בשמם את התיבה "גיל עוז" והן חלק ממערך הכולל בתוכו, ככל הנראה, עוד כמה "גיל עוז" שונים, עד כי האנשים בשר ודם העומדים מאחרי אותם גופים, מבולבלים בעצמם ואינם יודעים בדיוק איזה גוף מגופי גיל עוז עשה עיסקה כזו או אחרת; מכל מקום, לפי עדותו של מר אהרון שרצר [ להלן: "שרצר" ] אשר מסר את התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן של שלושת נתבעות "גיל עוז", "...אין הבדל בין שלשת הנתבעות" [ עמ' 1 לפרוטוקול שורה 13 ], רוצה לומר, אין טענה כלפי התובעים כי לעניין מי מהנתבעות אין קיימת יריבות עם התובעים או מי מהם [ להלן תקראנה על כן שלשת הנתבעות כ"גיל עוז" ].

לצורך החלטה זו איני רואה צורך להידרש להסטורית היחסים שבין הצדדים לגרסאותיהם השונות לעניין המו"מ שהתקיים ביניהן וכו'.

די לצורך העניין לציין כי כל שקדם לחוזה, הבשיל לכדי אותו מסמך, הקובע כי התובעת מס' 2 תנהל עבור גיל עוז מרכז גריאטרי, ששמו, הפלא ופלא, "גיל עוז" וזאת באמצעות התובע מס' 1 [ להלן: "התובע" ] ותמורת סכום כסף חודשי בסך של -.24,500 ₪ + מע"מ [ להלן: "התמורה החודשית" ] וכי תקופת קיומו של החוזה היא ל 18 חודשים.

מטעם גיל עוז חתומים על החוזה שני אנשים: שרצר, ויוסף מוריס [ להלן: "מוריס" ].

החוזה נחתם על ידי הצדדים ביום 7.2.2007 ואולם כבר ביום 4.3.2007 הודיעה גיל עוז לתובע כי אין בדעתה לקיים אותו.

במכתב שנשלח לתובע על ידי ב"כ גיל עוז, עו"ד בנימין לנדה [ ולא "לנדא" כפי שנרשם בטעות בפרוטוקול הדיון ], נכתב בסעיף 1 לו כי :

"...(גיל עוז) הודיעה לך כי במסגרת דיון שנערך בין השותפים, הוחלט, בשלב זה, לעכב את ההקשרות עמך ולשקול את העניין בעתיד" [ נספח ב' לכתב התביעה ].

זהו נוסח מעניין ואפשר לומר דיפלומטי להודיע למאן דהו שאין בדעת בעל חוזהו לקיים עימו את החוזה, אלא שדיפלומטיה לחוד ומשפט לחוד ואין רשות אחת נוגעת בשניה.

המכתב הנ"ל מתעלם מכך שנכרת, לכאורה, חוזה בין הצדדים וכי לא ניתן "לעכב" אותו או להפר אותו באופן חד צדדי.

לאור האמור לעיל, הוגשה התביעה לפיה מבקש התובע לקבל פיצוי שווה ערך לסכום התמורה החודשי מוכפל בשיעור של 18 חודשי תקופת קיומו של החוזה.

שרצר טוען בתצהירו, התומך בבקשת הנתבעות למתן רשות להתגונן נשוא החלטה זו, כי החוזה לאו חוזה הוא וזאת מכך שלא נחתם על ידי כל הגורמים המוסמכים לכך בגיל עוז; השותפות [ והפעם ההתייחסות היא דווקא לשותפות, ככל הנראה נתבעת מס' 1 ] מורכבת משלוש קבוצות של משקיעים/שותפים כאשר מוריס ושרצר מייצגים שתיים מהם והקבוצה השלישית כוללת את האדונים ישי יניב ושמואל הכט; השותפות מחוייבת בחתימת שלשה, נציג מכל קבוצה; לאמור, על החוזה חסרה חתימת נציג קבוצת ישי יניב – שמואל הכט [ להלן: "קבוצה ג'" ].

דברים אלה נרשמו בסעיפים 13, 14 לתצהירו של שרצר, המצרף גם את החלקים הרבלנטים להסכם השותפות [ לא מצוין עליו הסכם של איזו שותפות ], כנספח ב' לתצהירו.

אלא, ששרצר לא דייק בלשונו; אכן לפי סעיף 8.1 לנספח ב' הנ"ל, מחוייבת השותפות בחתימת שלשה, אולם אלה מפורטים בשמותיהם, ולבד משרצר ומוריס, החותם מקבוצה ג' צריך להיות מר שמואל הכט [ להלן: "הכט" ].

לדברים אלה יש משמעות הואיל ובחקירתו הנגדית כמו גם בסעיף 21 לתצהירו, מתאר שרצר מצב שלפיו הייתה ההתנגדות לחוזה עם התובע דווקא מצידו של מר ישי יניב, ולא של הכט וכאילו נעשה החוזה כמסמך המבטא הצעה של התובע המוסכמת על מוריס ושרצר, על מנת לשכנע את ישי יניב להתקשר עם התובע ולא כחוזה מוגמר.

ונשאלת השאלה: מדוע דווקא ישי יניב? מדוע לא הכט, האמור לחתום, לפי נספח ב' ? ומדוע לא נמסר תצהיר מטעמו של אותו ישי יניב או למצער על ידי הכט ? שהרי אם הם גורמים כה חשובים בשותפות והתביעה היא נגד השותפות וגורלה תלוי בעמדתם, סביר שיביאו תצהיריהם בפני בית המשפט.

ונשאלת עוד שאלה: מדוע לא ציין עו"ד לנדה את הדברים האמורים במכתבו הנ"ל ולא הסביר שהחוזה אינו בר תוקף עקב העדר חתימה/הסכמה של קבוצת שותפים אחת?

שאלות אלה מעמידות את הגנת גיל עוז כ"הגנת בדים" שדינה להדחות [ ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מא1 עמ' 253 בעמ' 257; ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פד"י מו4 עמ' 193; בג"צ 3349/05 אנדרי מזדיקוב נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', "פדאור" (לא פורסם) 05 (13) 783 ]; כל זאת, למעט שני נושאים, שהעיקרי בהם בספק, והוא שלא ברור, עדיין, לפחות אין טיעון בהבט המשפטי של הדברים, עד כמה מחייב החוזה את גיל עוז, בהעדר חתימה נוספת.

שאלה אחרת הראויה לדיון, ועניין זה לא היה בידי גיל עוז לפרט בשלב זה, הוא עניין נזקיו הנטענים של התובע.