היקף חיוב אב שהורשע ופירוק השתוף

  עובדות

1.       התובעת והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י ביום 8/2/00 ומנישואיהם נולדו להם 3 ילדים
ילידי 10/9/00, 24/7/04 ו-24/7/06. הצדדים התגרשו ביום 24/11/10.

2.       חיי הנישואין של הצדדים עלו על שרטון וביום 16/2/09 הגישה התובעת בקשה לצו הגנה כנגד הנתבע. יש לציין כי הנתבע שימש כשוטר למועד זה. בבקשה למתן צו ההגנה טענה התובעת לאלימות מצד הנתבע כלפיה אשר ננקטה ביום 6/2/09 וביום 8/2/09. עוד ציינה התובעת אירועי אלימות נטענים מתקופות קודמות, וחשש של ממש כלפי הנתבע. אין חולק כי ממועד זה חיים הצדדים בנפרד. אין חולק כי בגין טענות התובעת הוגש כנגד הנתבע כתב אישום. ביום 22/04/10 הורשע הנתבע על פי הודאתו כמפורט בהכרעת הדין בת.פ. XXX, ההכרעה צורפה ביום 23/10/10 כמוצג בתיק המזונות.

3.       מעבר להליכים לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התנהלו בין הצדדים הליכים בענייני הרכוש, המשמורת, והמזונות. מהלך ניהול ההליכים ניסיתי להביא הצדדים להסכמות (גם ערב הגשת הסיכומים ואף לאחר הגשת סיכומי התביעה). לצערי, הניסיונות עלו בתוהו ואין מנוס, אלא להכריע.

משמורת

4.       על אף הצהרות הצדדים מהלך ההליך, לא יכולה להיות מחלוקת של ממש, בדבר שאלת המשמורת. בתיק הוגשו תסקירים רבים, הן במסגרת תיקי הה"ט, והן במסגרת תיק המשמורת. כך, תסקירים מיום 13/8/09, מיום 14/9/09, מיום 9/2/10, מיום 6/10/10, 20/10/10 ומיום 29/11/10.

5.       כל התסקירים המליצו על הותרת הקטינים במשמורת האם. ההמלצות, נוכח אירועי העבר המאוזכרים לעיל, היו כי הסדרי הביקור יתקיימו במרכז הקשר. ההמלצות נבחנו גם בפני יחידת הסיוע שליד בית המשפט, לאור טרוניות הנתבע מהלך ההליך (ראה דו"ח יח"ס בתיק המזונות מיום 16/3/10), וגם בועדת הערכה - ועדת תסקירים שהתקיימה ביום 14/10/10 בהשתתפות עו"ס המטפלת בנתבע, עו"ס המטפלת בתובעת, ופקה"ס. כמו כן, נערכו אבחונים פסיכולוגיים לקטינים, אשר תמכו בהמלצות הנ"ל.

6.       בנסיבות העניין, איני רואה לסטות מהמלצות התסקירים אשר הינן מתבקשות. אין לי אלא לחזור ולהדגיש מעמדן של פקידות הסעד, כידו הארוכה של בית המשפט. מעמד התסקירים הינו כמעמד חוות דעת מומחים, ולא בנקל יסטה בית המשפט מהמלצות אלה.

7.       מקל וחומר אמורים הדברים מקום בו ההמלצות נבחנו גם ע"י יחידת הסיוע, אוששו באבחונים פסיכולוגים ובועדות תסקירים, והינן מתבקשות נוכח מצב הדברים בהליך הפלילי ואירועי העבר. ראה גם ההחלטה בתיק המזונות מיום 22/2/10. ומבן בנו של קל וחומר כאשר האב בעצמו מסכים כי המשמורת על הקטינים תהיה לתובעת (סעיף 1 לסיכומיו).

8.      על יסוד האמור, אני קובע את משמורת הקטינים, י.ל., י.א., י.ה. אצל אמם, ע.י.

9.               הסדרי הביקור בין הקטינים לאב יהיו במסגרת מרכז הקשר, בתדירות של פעם בשבועיים, תוך שהאב מחויב להישמע להנחיות מנהלת המרכז, שאחרת תהיה זו מוסמכת להפסיק המפגשים. פקידת הסעד מ-XXX תהיה מוסכמת להרחיב, לשנות, ואף לבטל, הסדרי הביקור, נוכח התנהלות ההליך הפלילי, וזאת מכוח סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות. תוקף ההסמכה הינו לשישה חודשים מהיום.                                                                

         "...סופו של דבר, הפך בה והפך בה, ונגיע לשיקולי צדק. שיקולי צדק אלו משתנים מעת לעת, ומאדם לאדם; אך מובן כי נטיית הלב להגן על קטינים, על חלשים ועל נזקקים; מנגד, ראוי לאפשר לכל אדם קיום סביר, ושיקום.

         "...כאשר אדם כורת במו ידיו את מטה לחמו והכנסתו, ומבקש להפחית כתוצאה מכך את המזונות, קשה להושיט סעד. הכלל של ACTIO ORITUR EX TURPI CAUSA NON, או מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה, עומד לנתבע לרועץ.

         "...כאשר אדם מבצע עבירה, עליו להיות מודע לאפשרות שקלונו ייחשף, ולהשלכות מעשיו; הסיכון אותו נוטל עובר העבירה הנו אישי- לרבות בפן החירות; הפחתת מזונות תביא לכך כי את תוצאת הסיכון אנו מגלגלים על קטינים אשר לא חטאו; לא יעלה על הדעת כי את פחיתת ההכנסה של הנתבע, כתוצאה מביצוע העבירה, יספגו הקטינים - שבכך ננציח אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה, במובן המילולי ביותר.

         "...גם טענת ה"כבר נשפטתי" אינה יכולה לעמוד לנתבע - הליך פלילי אינו פוטר מאחריות במישור האזרחי (וראה פסק דינו של כב' השופט שפירא, ת.א. (חי') 854/07 מיום 4/8/09 (פורסם בנבו). השאלה היא לא האלמנט העונשי, (שהרי כבר נפסק כי הליך מזונות לא נועד להטיף מוסר) אלא הצדקת ההתחשבות בנתבע.

         "...דומה הדבר להולדת קטין נוסף במשפחה (בהיבט הפסיקה)- גם אם מדובר בשינוי נסיבות, כגישת הפסיקה, אין הדבר מחייב הפחתת מזונות; כך הדבר אף כאן.

         "...בנסיבות אלה, ובמאזן האינטרסים שבין הצדדים, מן הראוי שכיסו של הנתבע יסבול מהשינוי בנסיבות, תוצאת מעשי הנתבע, ולא הקטינים או הילדים שבגרו..." .

18.    דומה כי הדברים, כפשוטם, יפים אף למקרה זה. ראשית, הפסיקה עולה בקנה אחד עם "הלכות המינימום" הנוהגות בפסיקה, בצירוף דמי מדור. שנית, לא יתכן כי התובעת והקטינים יסבלו מהרשעת הנתבע במעשים אשר כוונו נגדם, שהרי לא רק שחוטא יצא נשכר, אלא קורבן יענש על עוולת החוטא. שלישית, קביעת כושר ההכנסה יכולה להיות מיוחסת לאפשרות להפנות את חלק הנתבע ברכוש המשותף, לטובת מזונות הקטינים.