היקף החסינות של פרסום דבר תוך כדי דיון

השופטת י' שבח :

בפנינו שני ערעורים, אשר הדיון בהם אוחד, על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב יפו (השופטת נ' רביב) מיום 2.10.05 בתיק ק"פ 4/05, לפיה בוטלה הקובלנה הפלילית הפרטית שהוגשה על ידי אברהם לב נגד עו"ד נתן רסקין, בגין עבירה על סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן " חוק איסור לשון הרע"), ללא חיוב בהוצאות.

המערער בע"פ 72031/05 (להלן "המערער") יוצא כנגד ביטול הקובלנה ואילו המערער בע"פ 72078/05 (להלן "המשיב") קובל על כי בית משפט קמא לא פסק לזכותו הוצאות.

רקע עובדתי

הרקע לערעור הינו סכסוך כספי שהתברר במסגרת בוררות בפני השופט בדימוס חיים אילת (להלן: "הבורר"), בין חברה בשם רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ (להלן: "חברת רם") לבין חברת מרץ' בניית תיירות וסחר חוץ (ישראל טורקיה) בע"מ (להלן: "חברת מרץ'").

המערער הינו מנהלה ובעל מניותיה של חברת רם ואילו המשיב, עורך דין במקצועו, ייצג במסגרת הבוררות את חברת מרץ'.

הבוררות הצמיחה סכסוך משני הנובע מאמירות שנאמרו ונכתבו אודות המערער במסגרת הדיונים בבוררות זו.

קדם לכך פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בת"פ 580/74, לפיו הורשע המערער, בצוותא חדא עם מנהלים נוספים וחברה שבבעלותו, בעבירות מרמה בנסיבות מחמירות בגין מעשים שביצע בשנים 73- 74 ונדון ל- 18 חודשי מאסר וכן לקנס כספי.

ערעור שהגיש המערער לבית המשפט העליון נדחה בפסק-הדין שניתן ביום 1.6.78, בע"פ 115/77 ואשר פורסם בפ"ד ל"ב(2) עמ' 505.

בישיבה שהתקיימה בפני הבורר ביום 8.3.04 אמר המשיב אמירות המהוות, לטענת המערער, פרסום לשון הרע אודותיו: " אדוני הנכבד, החברה שאתה מייצג, המנהל של החברה שאתה מייצג הוא פושע מורשע" וכן: "הוא פושע. ישב בבית סוהר" (להלן: " האמירות בע"פ")

המערער אף סובר כי קטעים מתוך הסיכומים בכתב שהגיש המשיב לבורר מהווים אף הם לשון הרע, וכוונתו להפניה לע"פ 115/77 אברהם לב ואח' נ' מ"י שהוזכר לעיל, תוך ציון העובדה לפיה הורשע המערער בפלילים בשל מרמה בנסיבות מחמירות ו/או מעשה זיוף וריצה עונש מאסר של 18 חודשים בפועל, וכן לאמירה:

"... אברהם לב, מנהלה של הנתבעת, הורשע בניסיון לקבל מאת חברת קצא"א במרמה ובנסיבות מחמירות סכומי כסף גדולים... ובעמ' 516 לפסק דינה של כב' השופטת בן פורת... מצאנו ציטוט מפיו של אברהם לב המעיד על גישתו לחיים ועל מידת יושרו ומוסריותו... מתברר שמר אברהם לב עדיין 'חי ככה', שהרי, לפי שיטתו ולפי אמונתו לא ניתן 'לחיות במדינה הזו', אחרת" (להלן: " האמירות בכתב").

המערער טען כי ההתבטאויות לעיל מהוות פרסום לשון הרע אודותיו ומשכך, הגיש כנגד     המשיב קובלנה פלילית פרטית בה יחס לו עבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע.

בטרם דיון, העלה המשיב טענה מקדמית וטען כי דין הקובלנה להתבטל שכן הפרסום המשמיץ שיוחס לו הינו פרסום מותר לפי סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, ומשכך חוסה בצל החיסיון המוחלט המגן על המפרסם הן מפני תביעה אזרחית והן מפני אישום פלילי.

בית המשפט קמא קיבל את הטענה המקדמית והורה על ביטול הקובלנה.

החלטת בית משפט קמא

בית משפט קמא סקר את הפסיקה שיצאה מבתי המשפט השלום והמחוזי, הגורסת כי למרות לשונו של סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע עסקינן בחיסיון מסוייג, ודחה אותה בקובעו כי לאור הפסיקה שיצאה מבית מדרשו של בית המשפט העליון הרי החיסיון הינו מוחלט ובלתי מסוייג.

בית משפט קמא אף קבע כי בכל מקרה, גם לו היה החסיון מוגבל בסייגים, לא נכנסות הנסיבות הרלבנטיות למסגרת אותם סייגים, וממילא חוסות האמירות בצל ההגנה הקבועה בחוק ואינן עולות לכדי פרסום לשון הרע:

" ואולם, על פני הדברים, נראה שהמקרה הזה אינו נופל במסגרת הסייגים לחיסוי כפי שהוגדרו בפסקי הדין הנזכרים. מדובר בדברים שאמר בא כוחו של בעל הדין במהלך חקירה נגדית של עד - הבורר אגב התיר לנאשם להציג לעד שאלות בענין עברו הפלילי של הקובל... ובאו בעקבות שאלות שהופנו לעד מטעמה באותו נושא; השאלות בענין עברו הפלילי של הקובל היו רלבנטיות למחלוקת... ונועדו לקעקע את אמינותה; והעיקר - הגישה הזו לא אומצה על ידי בית המשפט העליון".