היקף אחריות המעביד למניעה וטיפול בהטרדה מינית במקום העבודה

השופטת ורדה וירט ליבנה

1.                  1.                  מהי מידת אחריותו של מעביד במניעת הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי העבודה, לפי סעיפים 6 ו- 7 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1998 (להלן - החוק למניעת הטרדה מינית או החוק) - זו השאלה העיקרית העולה בערעור שבפנינו.

המסכת העובדתית

2.                  2.                  המשיבות, הגב' ברדה והגב' קדוש, היו עובדות של המערערת (להלן גם - העירייה) באגף לאכיפה עירונית, והועסקו על פי חוזים לתקופה קצובה כפקחיות חניה. בבית הדין האזורי הגישו המשיבות כנגד העירייה תביעות לפיצוי לפי הוראות ס' 6 ו- 7 לחוק למניעת הטרדה מינית. בתביעתן, ייחסו למי שהיה הממונה הישיר עליהן, אשר היה ראש משמרת לאכיפת חניה, מעשים של הטרדה מינית.

יצויין, כי הממונה הלך לעולמו, עוד קודם להגשת תביעתן של המשיבות. הליך של תביעת דיבה שפתח כנגד המשיבות הופסק עקב פטירתו. בנסיבות אלו, וכפי שנהג בית הדין האזורי בעניין, לא מצאנו לנכון לציין את שמו, והוא יכונה בפסק דין זה - הממונה).

3.                  3.                  המשיבה 1 (להלן גם - רעות ברדה) החלה עבודתה בעירייה בשנת 1997. המשיבה 2 (להלן גם - אסתר קדוש) החלה עבודתה בעירייה בחודש נובמבר 1998. הנילון היה, כאמור, הממונה הישיר על המשיבות.

4.                  4.                  בתחילת שנת 1999 פנתה אסתר קדוש ל מר דורון יפת, מי שהיה מנהל המחלקה לאכיפת חניה והאחראי על הממונה, ו למר אלברט אלרואי, שהיה הממונה על הפיקוח העירוני והחניה בעירייה, בתלונה אודות התבטאויות מיניות גסות והתנהגות בלתי הולמת של הממונה.

ביום 19.02.99 פנו המשיבות, כל אחת בנפרד, אל מר אלרואי בתלונה, אשר נרשמה לפרטיה והועברה אל הממונה עליו.

ביום 22.02.99 הגישו המשיבות תלונה כנגד הממונה במשטרה. מן החומר שהוגש בבית הדין האזורי עולה, כי תלונתה של אסתר קדוש היתה אודות התנכלות מצד מקורב של הממונה על תקיפה. לטענתה, הותקפה במטרה לאלצה לבטל דוח שרשמה לרכב של ידידה של הממונה. תלונתה של רעות ברדה היתה אודות התבטאויות מיניות גסות של הממונה ועל חבלה ברכבה.

5.                  5.                  כשבועיים לאחר הגשת תלונת המשיבות למר אלרואי, הודיע אלרואי לרעות ברדה על פיטוריה מן העבודה. אסתר קדוש טענה, כי גם היא קיבלה הודעה על פיטוריה באותו מועד.

קרוב לחודש מרץ 1999 פנו המשיבות למבקרת העירייה, ובעקבות התערבותה, בוטלו הודעות הפיטורים.

6.                  6.                  בשל היחס כלפיהן, ההטרדות וההתנכלויות אשר טענו להן, פנו המשיבות לשדולת הנשים, חבר מועצת העירייה - מר ארנון יקותיאלי, והתנועה לאיכות השלטון.

במהלך חודש אפריל 1999 נעשתה הפרדה מסויימת בין המשיבות ולבין הממונה, והן הוצבו לעבודה בתחום אכיפה בנושא בחירות.

7.                  7.                  ביום 28.04.99 פנתה עו"ד אסתר סיון משדולת הנשים אל ראש העיר ומנכ"ל העירייה, בעניינן של המשיבות.

בעירייה קיים תקנון למניעת הטרדה מינית. אחת מתוך שלושה אחראים לטיפול לפי תקנון זה, היא הגב' שפרה אסיף. ביום 02.05.99 הועברה תלונת המשיבות לטיפולה של הגב' אסיף.

כל אחת מן המשיבות זומנה על ידי הגב' אסיף למסור תלונתה. שתי המשיבות ציינו כ- 35 שמות עדים היכולים לחזק את גרסתן. הגב' אסיף לא שמעה עדויות. באותה עת נוהלה במקביל חקירת משטרה, אשר נסגרה מחמת חוסר ראיות.

ביום 24.05.99 התכנסה הועדה למניעת הטרדה מינית בעירייה, בראשותו של מר יחזקאל אליהו. הועדה קיימה שתי ישיבות ודנה בממצאי החקירה שהונחו בפניה.

בהתאם לדו"ח סיכום דיוני הועדה, מחומר החקירה עלה כי בחודשי העבודה הראשונים לא היו כל תלונות כנגד הממונה, וכי יחסי העבודה נעכרו רק לאחר מכן. אז החלה מסכת של תלונות כנגד הממונה. התלונות מתייחסות לשניים אלו:

א.     א.     התבטאויות מילוליות בוטות וגסות, הנאמרות בדרך שגרה ללא מעצורים כלפי המשיבות וכלפי אחרים, חרף העובדה כי הבהירו לממונה, כי הן נפגעות מהן.