היעדרות מן השירות שלא ברשות, בת 1326 ימים

על פי הודאתו, מורשע הנאשם בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, על כי נעדר מיחידתו ,  מיום 03/04/08 ועד יום 19/11/11, בסך הכל  1326 ימים, בהתאם לכתב האישום ולפרטים הנוספים.

·            ניתנה היום, ‏31/01/12 , ‏ז' שבט תשע"ב , והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.

________

אב"ד

גזר - דין

הנאשם, טוראי מ.ס, נותן את הדין בגין עבירה של היעדרות מן השירות שלא ברשות, בת 1326 ימים, שהסתיימה בהתייצבותו.

הנאשם נמנע מלהתייצב על פי צו הגיוס ובכך השתמט משירות צבאי לפרק זמן ממושך. הצדדים טענו בפניי באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם ובאשר לרמת הענישה הנהוגה בגין עבירה מסוג זה, בשים לב לנסיבותיו של הנאשם.

מעדותו של הנאשם עלה כי הגיע לישראל עם משפחתו עת היה בן שנה. לאורך שנות התבגרותו לא הצליח להשתלב מבחינה חברתית בישראל ובגיל 15 נשלח על ידי הוריו לניו זילנד, שם שהה באותה עת אחיו, וזאת על מנת להשלים את לימודיו. הנאשם ציין כי בתקופת לימודיו בניו זילנד עבד ושלח כסף למשפחתו בישראל. הנאשם אף החל לימודים אקדמאיים ולמעשה קבע את מרכז חייו בניו זילנד תוך שהוא סבור שכלל לא ישוב לישראל.

מסמכי התביעה מלמדים כי הנאשם היה מודע היטב לחובת גיוסו. גורמי הצבא עמדו בקשר עם הנאשם ועם אמו ואף נתנו מענה לפניות שונות בעניינו. בקשתו של הנאשם לדחות את שירותו הצבאי על מנת להשלים את לימודיו בניו זילנד נבחנה על ידי הגורמים המוסמכים ונענתה בשלילה. לא למותר יהיה לציין כי יש מידה לא מבוטלת של חוסר עקביות בדברי הנאשם שכן בקשתו לדחיית שירות נסמכת על הנחה שישוב לישראל בתום הדחייה ואילו בפני העיד כי כלל לא התכוון לעשות כן.

לפני כשלושה חודשים, לאחר שהות בת מספר שנים בניו זילנד, שב הנאשם לישראל וזאת על רקע הידרדרות במצבו הבריאותי של אחיו. הנאשם ציין כי אביו עבר להתגורר ברוסיה הוא אינו בקשר עמו, אמו של הנאשם איננה עובדת ואף היא נתונה במצב בריאותי לקוי ונמצאת בטיפול ומעקב נוירוכירוגי. אחיו של הנאשם סובל מזה מספר שנים מבעיות מעיים והגעתו של הנאשם לישראל הייתה על רקע סדרה של אשפוזים וניתוחים של האח.

מחוות דעתה של הקב"נית עולה כי לנאשם יש קושי מסויים ביצירת קשרים אישיים, כמו כן הוא סובל מקשיי שינה. הקב"נית ציינה כי התרשמה מהיעדר זיקה ערכית או אחרת למסגרת הצבאית.

ועדת התאמה לשירות אשר בחנה את עניינו של הנאשם מצאה כי הוא נעדר מוטיבציה על רקע גילו, על רקע בעיות רפואיות של בני המשפחה וכן בשל היותו מפרנס יחיד. בשל כך המליצה על מתן פטור.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, סברתי כי אין יסוד לטענת ההגנה לפיה לא התאים הנאשם לשירות צבאי במועד הרלוונטי לגיוסו. עובדת פיטוריו של הנאשם כעת אינה מלמדת בהכרח כי מלכתחילה לא היה מקום לגייסו. למעשה, מעדותו של הנאשם ניתן דווקא להתרשם מיכולותיו על רקע השלמת הלימודים התיכוניים ורכישת השכלה אקדמית, כמו כן ניתן להתרשם ממידה רבה של אחריות אישית נוכח התייצבותו לצד משפחתו בשעת מצוקה.

התרשמתי כי את כוחותיו בחר הנאשם שלא להפנות לטובת שירות צבאי ונשיאת הנטל אלא לענייניו הפרטיים דהיינו השלמת הלימודים האקדמיים בהם החל. לא נטען על ידי הנאשם כי ניסה לפנות לגורמים צבאיים ולהציג בפניהם מערך שיקולים רחב יותר, אשר יציג את נסיבותיו המשפחתיות, הרפואיות והכלכליות. החלטתו של הנאשם שלא להתייצב לגיוסו לצה"ל לא נבעה מתוך תחושת אילוץ או מצוקה משפחתית אלא מתוך בחירה מודעת שלא לשוב אל ישראל על אף חובת הגיוס וזאת על מנת להשלים את לימודיו.

יחד עם זאת לא נעלמה מעיניי העובדה כי כיום נתונה משפחתו של הנאשם בקשיים רפואיים וכלכליים משמעותיים. המסמכים הרפואיים אכן מלמדים על קשיים של ממש הן מצידו של האח הצעיר והן מצד אמו. דומה כי כעת הנאשם משמש משענת עבור משפחתו בהיבטים שונים.

התקשיתי לתת משקל ממשי לטענת ההגנה כי הנאשם נעדר זיקה לישראל. מדובר במי שגדל והתחנך בישראל מגיל שנה עד גיל 15. לו היה מדובר במי שעלה לישראל זמן קצר לפני מועד הגיוס ובחר שלא להשתקע בה ולקבוע את מרכז חייו במדינה אחרת, ייתכן וטענה זו הייתה מקבלת משקל משמעותי יותר, כפי שנעשה בחלק מגזרי הדין שהוגשו על ידי ההגנה.

באיזון מכלול השיקולים שפורטו לעיל ובשים לב לרמת הענישה הנהוגה בגין השתמטות לתקופה בה הורשע הנאשם, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים:

1. תשעים (90) ימי מאסר לריצוי בפועל, שיימנו החל ביום מעצרו.
2. עונש מאסר מותנה בן שלושים (30) יום למשך שנה (1), שלא יעבור שעניינה היעדר מן השירות שלא ברשות.