היעדר סמכות של בית המשפט "להאריך" תוקף של צו הריסה מנהלי שפקע

החלטה בבקשה להארכת תוקפו של צו הריסה מנהלי:

השתלשלות העניינים:

1. ביום 18.9.2014 הונח על שולחנו של יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בתל אביב (ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי – להלן: יו"ר הוועדה) תצהיר של מהנדס שלפיו ברחוב הנמל 5 בתל אביב נבנה ללא היתר קיר בלוקים. ביום 21.9.2014 חתם יו"ר הוועדה  על צו הריסה מנהלי לקיר זה.
2. צו ההריסה המנהלי הוצא בהתאם להוראות סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. סעיף קטן ט' באותו סעיף קובע כי אין לבצע צו הריסה מנהלי אם חלפו יותר מ-30 יום מיום הגשת התצהיר ליו"ר הוועדה, וכי בית המשפט מוסמך להאריך התקופה שבה הצו ניתן לביצוע.
3. ביום 29.9.2014 הגישה באת כוחו של יו"ר הוועדה "בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה מנהלי". הבקשה הוגשה במעין טופס של המחלקה הפלילית של עיריית תל אביב שבו הושלמו פרטים. בבקשה נכתב כי "המועד האחרון לביצוע הצו הינו 17.10.14" וכי "עקב ריבוי צווי הריסה אחרים שיש לבצעם בתקופה שבין חגי תשרי, לא יתאפשר לבצע את הצו במועדו". הבקשה עצמה נוסח כך: "בנסיבות המפורטות לעיל, ועל מנת שלא יסוכל ביצוע הצו, מתבקש כבוד בית המשפט להאריך את מועד 30 הימים לביצועו כך שהצו יהיה ניתן לביצוע החל מיום 21.10.14" (ההדגשה במקור).

1. לנוכח הניסוח של הבקשה שהתייחס למועד שהחל ממנו ניתן יהיה לבצע את הצו ולא למשך הארכה המבוקש או למועד האחרון שעד אליו מתבקשת הארכת התקופה לביצוע הצו (ועוד תוך ציון מועד תחילה שהוא מאוחר למועד פקיעת הצו), כתבתי על גבי הבקשה עוד ביום הגשתה החלטה שבה ביקשתי הבהרה: "מה המועד האחרון המבוקש?". באת כוח יו"ר הוועדה בחרה שלא להשיב לשאלתי והגיבה בכתב במלים: "מבוקש כי הצו יוארך לביצוע כך שביצועו יהיה החל מיום 21/10/14".
2. על אף בחירתה של באת כוחו של יו"ר הוועדה שלא לנקוב במועד שעד אליו היא מבקשת שתוארך התקופה שבה ניתן לבצע את צו ההריסה, הרי לנוכח נימוקי הבקשה, והבנתי כי כוונתה של באת כוח יו"ר הוועדה היא לבקש הארכה של 30 ימים שימנו מיום 21.10.2014, בחנתי מהי הארכה הראויה לנוכח הפסד ימי עבודה בגלל חופשות החג, והארכתי תוקפו של הצו ב-13 ימים - עד ליום 30.10.2014.
3. ביום 2.11.2014 הגיש מר אור (המשיב – כאן) בקשה לביטולו של צו ההריסה המנהלי הנוגע לבנייה שהוא אחראי לה. בהחלטה שנתתי עוד באותו היום הבהרתי כי אם הצו טרם בוצע, הרי שהוא פקע ביום 30.10.2014. בתגובה שהגיש מאוחר יותר הסביר בא כוחו של מר אור כי הגיש את הבקשה לביטול הצו משום שבמזכירות בית המשפט נמסר לו שהצו תקף כיוון שהוארך בשל חגי תשרי (הוא עצמו לא ראה את החלטתי שבה הארכתי את הצו, ולדבריו, כאמור, הוטעה בעניין הארכת הצו על ידי המזכירות).
4. בתגובה להחלטתי פנתה באת כוחו של יו"ר הוועדה בבקשה להארכת הצו כשהיא מסבירה שלא הבינה את החלטתי בעניין הארכת מועד ביצועו של הצו וסברה כי "הצו ניתן לביצוע החל מיום 30.10.14". לדבריה, הואיל ומדובר בטעות טכנית אין להיתפס אליה, אלא לאפשר לוועדה למלא את שליחותה במלחמה בבנייה שאינה חוקית. עוד הוסיפה באת כוחו של יו"ר הוועדה הפניות לפסיקה הקובעת לפי פרשנותה כי ניתן להאריך צו הריסה מנהלי שפקע – פרשנות שבא כוחו של מר אור חולק עליה.

ההחלטה בבקשה:

1. הריסת מבנה מכוח צו הריסה מנהלי לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, הוא מעשה מרחיק לכת מכוחה של החלטה מנהלית וללא ביקורת שיפוטית. ההצדקה להענקת סמכות מרחיקת לכת להוציא צו הריסה מנהלי נעוצה בצורך למנוע שינויים בשטח. מתן הכוח לוועדה המקומית לתכנון ולבניה לפעולה מיידית הוא שטר ששוברו בצדו. הפעולה המידית להסרת הבניה הבלתי חוקית אינה רק כוחה של הרשות, זוהי גם חובתה.
2. סעיף 238א(ט) קובע כי אין לבצע צו הריסה מנהלי אם חלפו 30 יום מהיום שהוגש ליו"ר הוועדה תצהיר התומך בהוצאת הצו. לבית המשפט סמכות להאריך את התקופה שבה ניתן הצו לביצוע.
3. ככלל, לנוכח עוצמתו של הכלי של צו הריסה מנהלי ואי ההפיכות של הנעשה מכוחו, אין מקום למתן ארכה לביצועו של הצו, אלא אם קיימות ראיות לכך שביצוע הצו התעכב בשל קיומן של נסיבות אובייקטיביות (כגון: מלחמה, פגעי מזג אוויר חריגים או חופשות חג) או תלות בגורמים חיצוניים (כגון: סירוב של המשטרה להקצות כוחות לאכיפת צו בשל קיומו של מצב חירום).
4. הואיל ובמקרה זה התקופה המקורית שנקבעה לביצועו של הצו הייתה תקופת חגי תשרי, הארכתי את התקופה שבה הצו ניתן לביצוע באופן שיפצה על ימי החג שהם ימי שבתון ואף מעבר למספרם של ימים אלה.