היעדר סמכות למנות אפוטרופוס זמני לרכושו של אלמוני שהוכרז כנעדר מכח חוק הכשרות המשפטית

1. עניינו של ההליך דנן הוא בקשה למינוי אפוטרופוס זמני לרכושו של אלמוני אשר נעדר מיום 2012X.X.. אלמוני נראה לאחרונה ****.*********. אלמוני הוכרז כ"נעדר" ע"פ חוק מדינת ***** וטרם נמצאו ממצאים כלשהם בחקירת המשטרה.

2. הבקשה למינוי אפוטרופוס הוגשה ע"י פלוני (להלן: "המבקש") אשר מונה ע"י בית המשפט ב*** בהחלטה מיום 10.7.12 להיות "conservator" לנכסיו של אלמוני שאינם נכסי נאמנות בארה"ב ומחוצה לה. המבקש עותר למינויו כאפוטרופוס לאלמוני. המבקש מיוצג ע"י עו"ד יעקב לירז, אשר עותר, לחלופין,  להתמנות הוא כאפוטרופוס במידה ובית המשפט מבקש למנות אפוטרופוס שהוא תושב ישראל. לבקשה הצטרפו המבקשים 2-6 שהינם אשתו וילדיו של אלמוני. המשיבים לבקשה הנם האפוטרופוס הכללי, ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה, המשיבה 3 שהיא אמו של אלמוני וכן המשיבים 4-6 אחיו ואחיותיו של אלמוני.

3. המשיבים מתנגדים לבקשה שלפני בטענה, בין היתר, כי בנסיבות דנן, אין למנות לאלמוני אפוטרופוס לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב- 1962 [להלן- " חוק הכשרות המשפטית"] אלא מנהל נכסים לפי חוק האפוטרופוס הכללי התשל"ח- 1978 [להלן- " חוק האפוטרופוס הכללי"].

על קצה המזלג אציין, כי לטענת המבקשים, גם במקרה של אדם נעדר אשר נעלמו עקבותיו- יש סמכות לבית המשפט למנות אפוטרופוס וכי לכל הפחות מדובר בסמכות מקבילה מכח שני החוקים הנ"ל.

המשיבים טוענים מנגד, כי בית משפט זה אינו מוסמך למנות אפוטרופוס לאלמוני בנסיבות דנן, וכי בענייננו חל אך ורק חוק האפוטרופוס הכללי אשר הסמכויות מכוחו מסורות לבית המשפט המחוזי.

לאור זאת - עותרים המשיבים למחיקת הבקשה שלפני על הסף.

לאור זאת - השאלה העיקרית העומדת בפני הינה - האם ניתן למנות אפוטרופוס לאדם שמקום הימצאו וכשרותו המשפטית אינם ידועים.

טענות המבקשים:

4. המבקשים מצדדים בטענה כי חל בנדון חוק הכשרות המשפטית ויש למנות אפוטרופוס לרכושו של אלמוני מכוח חוק זה. לטענתם, סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה עולה מסעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית המאפשר לבית המשפט למנות אפוטרופוס ל"אדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או ארעי, לדאוג לעניניו...". סעיף זה מקנה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות למנות אפוטרופוס לאותו אדם לצורך טיפול ברכושו ויש לפרשו בהגדרה מרחיבה ולא מצמצמת.

לטענת המבקשים, סעיף זה אינו מפרט מדוע ובאילו נסיבות האדם אינו יכול לדאוג לענייניו ולשון הסעיף מאפשרת הגדרת נעדר כחסוי ומינוי אפוטרופוס לנכסיו, כאשר הדיבור "אדם אחר" בסעיף 33 האמור - מתייחס למלוא הקשת של מגוון המקרים האפשרי ובהם גם אדם אשר הוכרז ע"פ דין של מקום אזרחותו ומושבו כ"נעדר" ויש חשש כבד לחייו. לדברי המבקשים - מדובר באי יכולת פיסית אשר נובעת - גם מהיעדרות.

עוד מוסיפים המבקשים, כי אם ישוב אלמוני הוא יוכל לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול הצו.

5. עוד טוענים המבקשים, כי הקביעה של בית המשפט ב*** לפיה אלמוני הנו נעדר ועל כן אינו מסוגל לטפל בענייניו והוא זקוק לאפוטרופוס, ניתנה לאחר בחינת ראיות והינה קביעה של מעמד אישי, ועניין של סטאטוס אשר נקבע לפי דין מקום מושבו של האדם ולאומיותו. ע"פ הבקשה - מקום מושבו של *** הינו ב***, המדינה שבה היה מרכז חייו ובה הוא גר עם אשתו וילדיו.

המבקשים מפנים לסעיף 77 לחוק הכשרות המשפטית הקובע כי "על עניני חוק זה יחול דין מקום מושבו של הקטין, פסול הדין, או החסוי".

לטענת המבקשים, לאור כך שבית המשפט ב*** קבע כי אלמוני הינו "נעדר", אזי בית המשפט אינו נדרש לקבוע האם אלמוני אינו מסוגל לדאוג לענייניו, אלא רק לקבוע את זהות האפוטרופוס שימונה לרכושו בישראל.

6. המבקשים מפנים לסעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן:" חוק האכיפה") וטוענים כי יש לאכוף מכוחו את החלטת בית המשפט ב***. לטענת המבקשים - שלושת התנאים הקבועים בסעיף זה מתקיימים בענייננו: א. ההכרה בפסק החוץ היא לצורך אותו עניין שבית משפט זה נדרש להכריע בו- שאלת מינוי אפוטרופוס לנכסיו של אלמוני. ב. אין לראות בבקשת ההכרה האינצידנטלית בפסק החוץ בענייננו את נושא הדיון העיקרי שכן נושא הדיון הוא מינוי אפוטרופוס ראוי לנכסיו של אלמוני. ג. התנאי השלישי מתייחס לשיקולי צדק- יש להתייחס לכללי המשפט הבינלאומי הפרטי בדבר כיבוד הדדי בין ערכאות, ביחוד לאור בקשתו של בית המשפט ב*** כי בתי המשפט בישראל יסייעו לביצוע החלטתו. עוד טוענים המבקשים כי יש חשיבות לכך שבעל תפקיד אחד ירכז את כל הפעילות ויפעל לשמר את רכושו וענייניו של הנעדר.

המבקשים אף מציינים כי המשיבה 3, אמו של אלמוני, הצהירה כי היא מכבדת את החלטת בית המשפט ב*** ולפיכך כבולות בהחלטותיו. לעניין המשיבים 4-6 - הרי הם בחרו שלא להיות חלק מההליך ב*** על אף שהוזמנו להשתתף בו ועל כן אין לאפשר להם לעקוף את החלטת בית המשפט ב*** באמצעות התנגדות לבקשה זו. לדברי המבקשים מדובר בניסיון של האם וארוסה, להשתלט על נכסי הבן.

7. המבקשים טוענים בנוסף כי אין בסיס להחלת חוק האפוטרופוס הכללי בענייננו מאחר ולא מתקיימת כאן הגדרת "נכס עזוב" האמורה בחוק. לטענתם, הנכסים של אלמוני בארץ אינם מסוג הנכסים העזובים שהחוק חל עליהם, שכן במקרה דנן הבעלים של הנכסים ידוע וזהותו מוכרת ועל כן אין מדובר בנכס עזוב. לטענת המבקשים - חוק האפוטרופוס הכללי מאפשר מתן צו ניהול על נכסים מסויימים ומנגד - חוק הכשרות המשפטית הינו מינוי של נאמן לכל ענייניו של החסוי באשר הם.

עוד טוענים המבקשים כי מטרת חוק האפוטרופוס הכללי הינו להעביר את הנכסים לידי המדינה דבר שאינו מתאים בענייננו וכי לא ברור מדוע מבקש האפוטרופוס הכללי להשתלט על הנכסים.

המבקשים מציינים כי ע"פ חוק האפוטרופוס הכללי - ניהול הנכסים הינו - ניהול ושמירה בלבד בעוד שע"פ חוק הכשרות המשפטית - האפוטרופוס יכול אף לפעול לפיתוח הנכסים ובמקרה שלנו ההליך המתאים והראוי הינו מינוי אפוטרופוס .