הינו נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 21/5/13 ("הוועדה"), אשר דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ("התקנות"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער ("ההחלטה").

2.הוועדה התכנסה ביום 21/5/12 לדון בערר המשיב, ולאחר שהקשיבה לתלונות המערער, בדקה אותו ופירטה את ממצאיה, הגיעה למסקנה כי מאחר שהמערער אינו חשוף לרעש מזיק, ההחמרה בשמיעה אינה קשורה לתנאי עבודתו, אלא תוצאה של מצב תחולאי (גיל). לפיכך, הוועדה קיבלה את ערר המשיב וקבעה שלא חלה החמרה במצב שמיעתו של המערער.

טענות הצדדים:

3.טענת הערעור העיקרית היא שאמנם המערער אינו עובד כיום ברעש מזיק, אולם לא ניתן להתעלם מהחשיפה לרעש מזיק בשנים 2003 עד 2009, שאז הועבר המערער לתפקיד אחר עקב תלונותיו על רעש מזיק.

4.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן הוועדה קבעה את מסקנתה תוך התייחסות למכלול הנתונים, לרבות הצהרת המערער כי עד שנת 2009 עבד בחשיפה לרעש, תוך ניתוח בדיקות השמיעה שעמדו לפניה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

6.הוועדה התכנסה ביום 21/5/13 בהרכב מומחה לכירוגית כף יד, מומחה לרפואת אף אוזן גרון ומומחה לגסטרואנטרולוגיה. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וציינה כי "התופיות תקינות". עוד ציינה הוועדה כי על פי מכתב המעסיק מיום 26/12/12, משנת 2009 המערער עובד כאחראי בית הקשיש ובית העם ואינו חשוף לרעש מזיק. לדברי המערער, מזה שנתיים אינו חשוף לרעש מזיק.

הוועדה עיינה בבדיקת שמיעה עדכנית מיום 15/1/13 ופירטה את ממצאיה, לפיהם "קיים ליקוי תחושתי עצבי בצורת שיפוע גולש בשתי האוזניים עם אסימטריה קלה". הוועדה הוסיפה כי ממצא זה נמצא גם בבדיקת שמיעה מיום 20/8/12. לדעת הוועדה, בהשוואה לבדיקת שמיעה מיום 16/3/03 - השינוי העיקרי הינו באזור תדרי הדיבור, וצורת עקומת השמיעה מתאימה לירידה בשמיעה כתוצאה מגיל.

7.למערער, יליד 1947, הוכר ליקוי שמיעה כמחלת מקצוע, ונקבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור 10%. בחודש 12/12 הגיש המערער תביעה לדיון מחדש לפי תקנה 36. משמדובר בהליך החמרת מצב, הוועדה נדרשת לבחון האם חלה החמרה במצבו של הנפגע והאם ההחמרה הינה "תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות" (לשון תקנה 36(ג) לתקנות). הוועדה הקשיבה לתלונות המערער, ערכה לו בדיקה קלינית, והתייחסה באופן מפורט לבדיקות השמיעה השונות. הוועדה קבעה כי ההחמרה בשמיעתו של המערער אינה קשורה לתאונה. קביעה זו מבוססת, בין היתר, על בדיקות שמיעה שונות, שהוועדה השוותה בין ממצאיהן והגיעה למסקנה כי מדובר בליקוי שמיעה תחושתי עצבי בצורת שיפוע גולש, עם אסימטריה קלה. לדעת הוועדה, השינוי בעקומת השמיעה, בהשוואה בין בדיקת השמיעה משנת 2003 לבין בדיקות השמיעה משנת 2012 ו- 2013, מצביע על ירידה בשמיעה כתוצאה מגיל. זאת בשים לב לכך שהמערער בן 66 בעת בדיקתו על ידי הוועדה. החלטת הוועדה מבוססת גם על הקביעה כי המערער אינו עובד כיום בחשיפה לרעש מזיק. על האמור מעיד מכתב המועצה המקומית ג'וליס מיום 26/12/12, לפיו בתחילת שנת 2009 הועבר המערער לתפקיד שאינו כרוך ברעש מזיק. גם המערער, במכתב בא כוחו מיום 28/12/12, וגם בדיון בוועדה, ציין כי בעבודתו הנוכחית אינו חשוף לרעש מזיק.

8.אין לקבל את טענת המערער בנוגע לחשיפה לרעש מזיק בשנים 2003 עד 2009. לא זו בלבד שהוועדה בודקת את מצבו של הנפגע במועד הבדיקה בוועדה ובמועד זה המערער לא עבד בחשיפה לרעש מזיק, אלא שלפני הוועדה עמדו בדיקת שמיעה משנת 2003 וכן בדיקות שמיעה משנת 2012 ו- 2013. מכאן, שלפני הוועדה לא עמדה בדיקת שמיעה המעידה על מצב שמיעתו של המערער בשנים 2003 עד 2009.

9.לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת.

10.אין צו להוצאות.

11.הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ד, (23 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: