הינדי ואח' נ' ברקת ואח'

נתבעת שכנגד איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בגין הנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים בתאונה נשוא התביעה. בתאונה היו מעורבים אופנוע התובע בתביעה העיקרית (להלן: "התובע") ומכונית הנתבעים בתביעה העיקרית (להלן: "הנתבעים"). התאונה אירעה בכביש מס' 90 ליד צומת עמיעד.

עם סיום הראיות מתברר שמרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת. אין מחלוקת כי עובר לתאונה נסע אופנוע התובע ישר בכביש מכיוון צפון לדרום, ומכונית הנתבעים נסעה בנתיב ממול, לכיוון צפון, ועמדה בצומת כדי לבצע פניית פרסה לכיוון דרום. עוד אין מחלוקת שהתאונה אירעה כאשר מכונית הנתבעים החלה לבצע פניית פרסה, ואופנוע התובע פגע בה בצידה הימני. כתוצאה מהתאונה נגרמו נזקים הן לאופנוע והן למכונית הפרטית, ומכאן התביעות.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים וחבר של התובע שנהג באופנוע אחר שנסע בסמוך לו. התאונה נחקרה במשטרה והצדדים הסכימו שתיק המשטרה יוגש במלואו ללא עדים (פרוטוקול מיום 05.09.10). מעיון בתיק המשטרה עולה שלא הוגש כתב אישום נגד מי מהנהגים המעורבים, אף שגם אין כל החלטה על אי הגשת כתב אישום.

התובע העיד כי נהג את האופנוע ישר, בנתיב השמאלי בכביש, והתקרב לצומת עמיעד. מרחוק ראה את המכונית הפרטית עומדת בצומת וממתינה. הוא התקרב לצומת ולפתע, בעודו מצוי במרחק קצר ביותר מהצומת, כ – 10 מ', החלה המכונית הפרטית לבצע פניית פרסה. הוא ניסה לבלום ולסטות ימינה אך לא הצליח למנוע את הפגיעה. דברים דומים העיד גם חברו של נהג האופנוע שנסע באופנוע אחר, בנתיב הימני, ומספר מטרים מאחוריו.

נהג הנתבעים העיד שהוא החל לבצע פניית פרסה ולפתע פגע בו האופנוע מצד ימין. עובר לתאונה הוא עמד בצומת והמתין שהצומת תתפנה, ומשנוכח לראות שהצומת פנויה החל בביצוע פניית הפרסה. הוא לא הבחין באופנוע עד לרגע הפגיעה, הוא אינו יודע מהיכן הגיע האופנוע שפגע בו, ואינו יודע כיצד זה לא הבחין באופנוע המתקרב טרם החל בנסיעה.

התאונה נחקרה על ידי בוחן משטרתי. לפי האמור בדו"ח הבוחן, יש במקום שדה ראייה נרחב, ולנהג רכב הנתבעים יש שדה ראייה של 240 מ' לכיוון נסיעת אופנוע התובע. מסקנת בוחן התנועה היא שהמכונית הפרטית ביצעה פניית פרסה, חסמה את דרכו של רוכב האופנוע וכתוצאה מכך התנגשו כלי הרכב צד בצד. מסקנה נוספת היא שרוכב האופנוע נהג את האופנוע במהירות שאינה פחותה מ – 97.8 קמ"ש, ושבעת המפגש בין הרכבים הרכב הפרטי עדין לא היה מיושר בכביש. מסקנתו של הבוחן, לאור ממצאיו, היא, שנהג הרכב הפרטי, רכב הנתבעים, לא נתן זכות קדימה לרוכב אופנוע.

מסקנת בוחן התנועה תואמת לעדויות שבפני. כאמור, הן התובע והן העד מטעמו העידו שהם התקרבו לצומת, הבחינו במכונית הנתבעים עומדת וממתינה בצומת, ומתחילה בנסיעה כאשר רוכב האופנוע קרוב מאוד לצומת. נהג הנתבעים לא יכול היה לשלול טענה זו.

לאור האמור הגעתי למסקנה שהתאונה אירעה מאחר ונהג הנתבעים לא נתן זכות קדימה לאופנוע התובע. המסקנה היא שהאחריות לתאונה רובצת על נהג הנתבעים.

עם זאת יש ליחס לתובע רשלנות תורמת. התובע טען שרכב הנתבעים נכנס לצומת כשרכבו היה קרוב ביותר, במרחק של כ – 10 מ' על כן לא הספיק לבלום. עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בדו"ח הבוחן. לפי דו"ח זה, נמצאו במקום התאונה חריצים בכביש באורך כולל של כ – 75 מ'. לפי חריצים אלו גם חישב הבוחן את מהירות המינימום של האופנוע, שלא פחתה מ – 97.8 קמ"ש. ממצאים אלו עולות שתי מסקנות. האחת, אין לקבל את עדות נהג האופנוע לפיה מכונית הנתבעים החלה בביצוע הפניה כאשר הוא היה במרחק של כ - 10 מ' ממנה, אלא במרחק רב בהרבה, ויש גם לקחת בחשבון את המרחק שעבר רוכב האופנוע טרם החל לבלום. השנייה, אין לקבל את עדות התובע לפיה עובר לתאונה הוא נסע במהירות של כ – 80 קמ"ש, אלא מהירות גבוהה בהרבה.

המסקנה היא שנהג האופנוע נסע במהירות העולה על המותר ולא התאים נהיגתו לתנאי הדרך. לא רק שאסור היה לו לנהג האופנוע לנסוע במהירות העולה על המותר, אלא שהיה עליו להאט רכבו עם התקרבו לצומת. יתר על כן, למרות שהתובע הבחין ברכב הנתבעים עומד בצומת, ולמרות שהוא נסע בנתיב השמאלי, הוא התקרב לצומת במהירות שאינה סבירה. לאור האמור יש ליחס לתובע רשלנות תורמת לקרות התאונה. בהתחשב במכלול הנסיבות, ובעדותו של נהג הנתבעים, אני מעריכה רשלנות תורמת זו בשיעור של 25%.

אשר לתביעה שכנגד. הגעתי למסקנה שהתובעים שכנגד לא הוכיחו כי יש בידם עילה לתביעה שכנגד. הטעם לכך הוא שנהג הנתבעים נשאל, וחזר ונשאל, מה גרם לתאונה, הוא השיב שאינו יודע, והוא גם אינו יודע מדוע לא הבחין באופנוע המתקרב, למרות שבמקום שדה ראייה של 240 מ' (ראה דו"ח בוחן). בנסיבות אלו לא הוכיחו התובעים שכנגד כי יש בידם עילה לתביעה נגד הנתבע שכנגד, הוא התובע.

אשר לנזק. כתב התביעה נתמך באסמכתאות כנדרש, והן הוגשו כולן וסומנו ת/1. התובע לא נחקר בחקירה נגדית לגבי היקף הנזק לו הוא טוען, והנתבעים גם לא ביקשו לחקור את השמאי. נטען כי לא צורפו חשבוניות, אך כאמור, טענה זו שגויה והתביעה נתמכת בחשבוניות כנדרש.

לאור האמור בתביעה העיקרית ישלמו הנתבעים לתובע סך של 60,620 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 01.06.09 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.4% מהסכום הפסוק.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום.

התביעה הנגדית נדחית, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"א, 17 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.