הימנעות מהרשעה בפלילים והרשעה בעבירות תעבורה בהתחשב בגיל צעיר

כתב האישום והסדר הטיעון

אביב גרזי, יליד 1989 (להלן: " הנאשם") הודה במסגרת הסדר טיעון, שבתאריך 27.12.07, נהג נהיגה פזיזה ורשלנית בדרך ציבורית, הפריע לשוטר במילוי תפקידו, עבירות לפי סעיפים 338(1) ו- 275 לחוק העונשין תשל"ז-1977. כמו כן הורשע באי ציות לאור אדום ברמזור, לתמרור עצור וזאת בנהיגה במהירות מופרזת ובקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים, עבירות לפי תקנות 22(א), 64(ד), 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 וסעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תש"ל -1970.

על פי ההסדר בטרם הרשעה הופנה הנאשם לשירות המבחן, כשכבר בשלב זה הצהירה נציגת הפרקליטות, שתעמוד על הרשעת הנאשם.

שירות המבחן - נדרש, כמקובל, לנסיבותיו האישיות של הנאשם, בחור כבן 19, סיים שתיים עשר שנות לימוד ועמד בבחינות הבגרות וקיבל תעודת בגרות מלאה. הגורמים המוסמכים בצה"ל דחו את גיוסו, עד לאחר סיומו של ההליך המשפטי, ההחלטה תוכרע כנגזרת מחומרת עונשו של הנאשם. לדעת שירות המבחן, הנאשם לא קיבל על עצמו אחריות לביצוע העבירות, השליך אותה ולו בעקיפין על חבריו לספסל הלימודים, שגרמו לו לתחושות לחץ ורדיפה והביאו אותו לפעול ללא שיקול דעת.

הנאשם לא הביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי, לדעתו די בגיוסו לצה"ל כגורם שיעזור לו להתמודד עם קשייו בעתיד.

חרף אלו, התרשם השירות שבהשפעת הוריו ובעזרת ההליך המשפטי הפיק הנאשם לקחים חיוביים.

בסופו של דבר, לנוכח חומרת העבירות והחשש שאי הרשעה תטשטש לנאשם את חומרת מעשיו, התקשה השירות לבוא בהמלצה חד משמעית שלא להרשיעו.

התובע, עו"ד אלעזר, טען שיש להרשיע את הנאשם. הוא נדרש באריכות לחומרת העבירות שסיכנו חיי אדם, במיוחד נסיעה ברמזור אדום ובריחה משוטרים בנהיגה פרועה ובמהירות מופרזת. לגישתו, נסיבותיו החמורות של המקרה ונסיבותיו האישיות של הנאשם לא מצדיקות הקלה והימנעות מהרשעה, במיוחד כאשר שירות המבחן לא ממליץ כך. בהתחשב בגילו הצעיר של הנאשם ביקש התובע להסתפק בהטלת 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס, של"צ ופסילת רישיון נהיגה שחלקה בפועל ויתרתה על תנאי

הסנגור, עו"ד סננס, ביקש באופן טבעי להתחשב במרשו ולהימנע מהרשעתו. הוא נדרש לנסיבותיו האישיות של הנאשם ובמיוחד גילו הצעיר מאוד בתאריך ביצוע העבירות, הצדיק התחשבות ואי הכתמתו בכתם פליליות, בשלב כה מוקדם של חייו.  לגישת הסנגור, ההליך המשפטי שחווה הנאשם הביאו להפנים את חומרת מעשיו, והוא לא יחזור עליהם.

לאחר ששמעתי את הטיעונים, עיינתי באסמכתאות ושקלתי מכלול הנסיבות הגעתי למסקנות כדלקמן:

1. ככלל - מי שהודה בביצוע עבירה פלילית או שאשמתו הוכחה כנדרש במשפט פלילי, יורשע בדינו, וזאת כמתחייב ממהותו של הליך פלילי שעיקרו אכיפת חוק שוויונית, בה מביעה החברה סלידתה ממעשה העבירה שביצע הנאשם ומקווה להשיג הרתעה אישית וכללית, ראו ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 644.
2. יחד עם זאת, בית המשפט מוסמך להימנע מהרשעה בהתאם לסמכות שבסעיפים 71א לחוק העונשין וסעיף 1 לפקודת המבחן תשכ"ט -1969. הסמכות מופעלת במקרים חריגים בהם משוכנע בית המשפט, שהנזק שעלול להיגרם לנאשם באם יורשע גדול מאוד, ובלתי מידתי בהשוואה לנזק שייגרם לציבור אם הנאשם לא יורשע, וההליך יסתיים ללא הרשעה.
3. כדי להגיע להחלטה באם להרשיע נאשם אם לאו, נעזר בית המשפט במבחנים שונים שגובשו בפסיקה. ראו בין השאר: רע"פ 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל תק-על כרך 85 (3) תשמ"ה - תשמ"ו 1985 עמ' 737, ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337, ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3), עמ' 685 בעמ' 689 וע"פ 8903/05, פלוני נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגר המשפטים נבו).
4. בית המשפט מחוייב בעיקרון הענישה האינדיווידואלית הנוהג בשיטתנו, ומתייחס לנאשם הספציפי שבפניו ולנסיבותיו האישיות, תהא העבירה נשוא הרשעתו חמורה ככל שתהא.
5. שיקומו של נאשם והחזרתו לתפקוד נורמטיבי הם בין המטרות החשובות של המשפט הפלילי. בע"פ 600/02+9384/01 נססרה ואח' נ. לשכת עורכי הדין, תק' על' 2004 (4), פסק  בית המשפט העליון מפי כב' השופט חשין כדלקמן:

"חברה נאורה ראוי לה שתעשה כיכולתה וכימטבה לשקם עבריין, עבריין כל שהוא. עבריין עבריין ודרך שיקומו שלו. שיקום שצלח הוא בבחינת זה נהנה וזה נהנה: נהנה העבריין שחייו שוקמו ונהנית החברה שעשתה טוב ומנעה רע נוסף."

רואה אני להוסיף בעניין זה - נהנית החברה משמצטרף לשורותיה אזרח, שבמקום להזיק, הופך פרודוקטיבי, מועיל ותורם לעצמו ולכלל.

6.       במקרה שבדיון - העבירות נשוא הודאת הנאשם אכן חמורות והקטל היום יומי בכבישי ובדרכי ישראל יוכיח. הנאשם נטל ללא רשות את רכבם של הוריו, עבר עבירות תעבורה שיש בהן לסכן באופן ממשי רכושם, חייהם ובריאותם של המשתמשים בדרך, וחייו ובריאותו של הנאשם בכלל זה. הנאשם פתח במנוסה מהשוטרים תוך נהיגה במהירות מופרזת וחציית צמתים, חרף אור אדום ברמזור שאסר זאת. על בית המשפט לעשות את שביכולתו לשירוש התופעה ויוכל לעשות כן בענישה מכבידה, בהעדר אמצעי אחר.

7.       עמדת שירות המבחן לנגד עיני. העובדה שהשירות התקשה לבוא בהמלצה להימנע מהרשעת הנאשם מחזקת עתירתו של התובע. יחד עם זאת, יש משקל להתרשמותו של שירות המבחן בהקשר ללקחים החיוביים שהנאשם הפיק וכיום בעזרת הוריו מצוי בתהליך חיובי, שראוי לעודדו.