הימלפרב ואח' נ' קמלמן ואח'

פסק דין

1. הגב' דרורית הימלפרב, (להלן:" דרורית") הינה אמה של הגב' צליל הימלפרב (להלן: "צליל").

ביום 13.12.12 נהגה דרורית ברכבה של צליל ובעת שנכנסה לחנייה פרטית, עצרה את רכבה בחנייה והמתינה שרכב מסוג רנו מגאן, שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") ייצא מהחניה ותוך שהיא מחכה- איבד הנתבע שליטה ולא ראה את מה שלפניו מכיוון ששמשת רכבו הייתה מלאת אדים וכתוצאה מכך, נכנס רכב הנתבע בדלת קדמית שמאלית של רכב התובעות.

מאחר והתובעות סוברות, שהאחריות לתאונה ולגרם הנזק רובצת על הנתבע, הגישו הן תביעה זו לחייב את הנתבע ואת הנתבעת 2, שהיא המבטחת את רכב הנתבע (להלן:"מנורה") לשלם את נזקיהן בסך של 3,685 ₪, כאשר בגוף כתב התביעה אין כלל פירוט כיצד הגיעו התובעות לסכום זה.

2. הנתבעים הגישו כתב הגנה בו נטען, שלא היה כלל מגע בין הרכבים ובשל כך ובשל טענות עיקריות נוספות שהעלו בכתב ההגנה – סבורות הנתבעות שיש לדחות את תביעת התובעות.

ואלו הן הטענות העיקריות המועלות על ידי הנתבעים:

א. א) הנתבע נסע באיטיות ובזהירות רבה בנתיב הימני אל עבר היציאה מרחוב הולנדי צר ועל כן נסע בזהירות, כאשר לכיוון היציאה מהחניה הבחין ברכב התובעות המנסה להיכנס לרחבת החניה ומיד בלם את רכבו על מנת לאפשר לדרורית לעבור.

ב) בשלב מסוים עמדו הרכבים במקביל, אולם על אף הקרבה לא היה כל מגע, אפילו לא בין המראות הצדדיות של הרכבים וגם לא נשמע שום רעש המעיד על מגע כלשהו בין הרכבים.

ב. א) על אף האמור לעיל, פנתה דרורית אל הנתבע וטענה, שהוא פגע במכוניתה. בעקבות כך, ירד הנתבע מרכבו, ניגש אל רכב התובעות וביקש מדרורית שתפנה תשומת לבו למקום הפגיעה, שלכאורה נגרמה לרכבה ומשלא נראתה פגיעה, הזעיקה דרורית את צילה וגם את בעלה וצילה הפנתה תשומת ליבם של הנתבע וחבריו – שנסעו עמו ברכב- לפגיעה ספציפית בתחתית דלת הנהג.

ב) הנתבע וחבריו ראו פגיעה מאובקת נורא ונראה היה שמדובר בפגיעה ישנה, שאינה מתיישבת עם גובה הרכבים.

ג. הנתבעים גם מכחישים את גובה הנזק הנטען.

3. מטענות הצדדים המעורבים בתאונה עולה, שבעצם, אין מחלוקת בין הצדדים על היות מקום האירוע חנייה פרטית, אין גם מחלוקת בין הצדדים, שהרכבים המעורבים בתאונה זו הגיעו זה מול זה ואין גם מחלוקת בין הצדדים, שבשלב מסוים היו שני הרכבים מקבילים זה אל זה.

השאלה השנויה במחלוקת והצריכה הכרעה במשפט זה, היא: האם היה מגע בין הרכבים וכתוצאה ממגע זה נגרם הנזק לרכב התובעות, או שמא תאמר שיש לקבל את טענות הנתבעים, שלא היה מגע בין הרכבים ואם נראה נזק כלשהו במכונית התובעות – נזק זה נגרם מאירוע קודם, שלא היה לו קשר עם האירוע בו קא עסקינן.

4. לצורך הכרעה בשאלה הנ"ל, בחנתי את טענות הצדדים, הן כפי שבאות לידי ביטוי בכתבי הטענות והן כפי שבאות לידי ביטוי בעדויות בבית המשפט ולאחר שבחנתי טענות אלו יחד עם חומר הראיות שצורף לכתב התביעה ואשר הוגש במהלך הדיון, אני מחליט לקבל עדותה של דרורית כעדות, שאמינה עלי ומתקבלת על דעתי יותר מאשר עדותו של הנתבע ושלושת עדיו – זאת לאור הנימוקים הבאים:

א. א) הנתבעים מאשרים את העובדה, שבשלב מסוים עמדו הרכבים במקביל האחד לשני, אך לטענת הנתבעים, לא היה מגע בין הרכבים וכתמיכה לטענה זו, מציינים הנתבעים, שלא שמעו רעש המעיד על מגע וגם לא היה מגע בין המראות הצדדיות של הרכבים. (ראה סעיף 6(ג) לכתב ההגנה).

ב) לאור עדויות הצדדים, אין להוציא מכלל אפשרות, שאכן הנתבע והנוסעים ברכבו לא שמעו רעש המעיד על מגע, ברם אי שמיעת הרעש, אין בו כדי לשלול את עצם הפגיעה, שכן הפגיעה הייתה בדלת רכב התובעות ואם החלונות סגורים – ייתכן והרעש לא יישמע.

באשר לטענה הנוספת של הנתבעים, שאף לא היה מגע בין המראות, הרי שלעניין טענה זו, אני קובע, שלפי תיאורה של דרורית וגם של הנתבע על כיוון נסיעת רכב הנתבע, הרי שהפגיעה ברכב התובעות נגרמה תוך כניסה קדמת רכב הנתבע וגובה קדמת הרכב, אינו מגיע לגובה המראה ברכב התובעות וגם לא בגובה המראה ברכב הנתבע.

ב. א) נציגת מנורה, ערכה לדרורית חקירה ארוכה – ארוכה מדי- ולמרות אורך החקירה, לא הצליחה נציגת מנורה לגרום לשינוי בגרסתה העיקרית של דרורית, שבעת שרכבה היה בעצירה – הגיע רכב הנתבע ממול ופגע בצד שמאל של רכבה.

נציגת מנורה, ביקשה מדרורית להסביר, שאם הרכבים עומדים בצורה מקבילה, כשהרכבים פונים זה מול זה, איך למעשה פגע הנתבע רק בדלת.

עוד הסבר ביקשה נציגת מנורה מדרורית והוא: "איך אין לכם נזק מקדמת הרכב ועד הדלת?".