הייניק נ' מדינת ישראל

החלטה

זו החלטה בבקשת המבקש להורות על ביטול פסילתו המנהלית כפי שהוחלט עליה ביום 17.1.12.

למבקש יוחסה עבירת מהירות, כאשר נתפס נוהג במהירות של 126 קמ"ש במקום המהירות המותרת של 80 קמ"ש.

טענות הצדדים:

לטענת המבקש בבקשתו קיים קושי ראייתי שכן המהירות נמדדה בחשיכה והמרחק בין רכב המשטרה לרכבו של המבקש היה גדול ולא ברור האם רכב המשטרה מדד את מהירות רכבו של רכב המבקש או רכב אחר.

עוד ציין המבקש כי השוטרת נאלצה לבצע פניית פרסה ולפיכך לא יכולה היתה לשמור על קשר עין עם המבקש.

שני מתנדבים עם השוטרת לא ראו את המהירות הנמדדת – עובדה המעוררת תהיות.

למבקש רישיון נהיגה משנת 1984 ולחובתו 40 הרשעות קודמות וב-4 השנים האחרונות לא בוצעה כל עבירת תעבורה, מדובר ב-6 קמ"ש מעבר לברירת המשפט.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי נשמר קשר עין רצוף כל העת עם רכבו של המבקש. המבקש הודה בעצמו כי עבר על המהירות המותרת.

באשר למסוכנות טען ב"כ המשיבה כי בעברו 7 עבירות בגין מהירות ועבירות נוספות ואף תאונת דרכים בעברו. לא ניתן לראות במבקש כנהג נורמטיבי.

דיון והכרעה

עיון בחומר הראיות מעלה כי בהתאם לרישום נסיבות המקרה על ידי השוטרת דקלה אלמסי, נמדדה מהירות רכבו של המבקש, כאשר הוא היה בודד בכיוון נסיעתו ואין בכיוונו כל תנועה בשטח או באוויר ואף לא כלי רכב חונים.

השוטרת ציינה כי אמנם ביצעה פניית פרסה ואולם עשתה זאת תוך שמירת קשר עין רצוף וזיהוי הרכב הנמדד. בדבריו בשימוע ציין המבקש: "אני לא מתווכח שנסעתי מעל המהירות המותרת..."

במזכרה של השוטרת חזרה וציינה כי בזמן נעילת המהירות, לפני ומאחורי רכבו של המבקש לא היה כל כלי רכב ותוואי השטח היה מישורי.

אכן בחומר הראיות מצויים מזכריהם של שני מתנדבים שעבדו באותה עת עם השוטרת ואולם אלה ציינו כי אינם קשורים להפעלת המכשיר והשוטרת רשמה דו"ח בהתאם. אכן לא ברור מדוע לא נרשמה מפיהם של המתנדבים ששהו עם השוטרת ברכב, לכל הפחות, המהירות שנצפתה במכשיר המדידה לאחר מדידת מהירותו של רכבו של המבקש, או לפחות פרטים בכל הנוגע ליתר התנאים הדרושים להפעלת מכשיר המדידה (כגון תוואי השטח, תנאי תאורה וכו').

אף על פי כן אני סבורה כי דין טענה זו של המבקש היא להידון במסגרת התיק העיקרי ובשלב זה בידי המשיבה ראיות לכאורה מספקות להוכחת האשמה המיוחסת למבקש.

באשר למסוכנותו של המבקש מדובר במבקש אשר לו רישיון נהיגה משנת 1984 ולחובתו 40 הרשעות קודמות, העבירה האחרונה הינה משנת 2008. ב-10 השנים האחרונות עבר המבקש 5 עבירות מסוג ברירת משפט, בגין מהירות, מן הברירה הנמוכה. יוצא אם כי ב-4 השנים האחרונות לא עבר המבקש כל עבירת תעבורה כלשהי.

נכון כטענת ב"כ המשיבה כי המבקש היה מעורב בתאונת דרכים ואולם הדבר ארע בשנת 1988, קרי לפני 24 שנים ואינני סבורה כי יש בכך כדי להעיד על כך כי המבקש איננו נהג נורמטיבי כטענת ב"כ המשיבה.

עברו התעבורתי של המבקש והעובדה כי כלל העבירות למעט שתי עבירות, הינן מסוג ברירת משפט וכן לנוכח העובדה כי העבירה האחרונה נעברה לפני כ-4 שנים ועבירותיו של המבקש בגין מהירות היו כולן מסוג ברירת משפט – לא ניתן ללמוד מעברו זה של המבקש כי מדובר בנהג אשר נשקפת ממנו מסוכנות.

בנסיבות אלה אני סבורה לנוכח קיום ראיות לכאורה בתיק, כי יש לקצר את תקופת הפסילה ולהעמידה על 21 יום.