הייב(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפניי ערר הנאשם, על החלטת בית משפט קמא (הש' יפעת שטרית, שלום נצרת) מיום 16.5.10 (להלן: "ההחלטה") במסגרתה הוכרע כי העורר, יוותר במעצר עד תום ההליכים בתיק העיקרי (ת.פ. 31643/03/09).

2.בתמצית רבה נקדים כי נגד העורר ושבעה אחרים הוגש כתב אישום המורכב משני אישומים. אישום ראשון מיחס לעורר ושניים נוספים מעורבות באירוע גניבות 46 עגלים מרפת של קבוצת כנרת בלילה שבין 8-9/2/10 (להלן: "האישום הראשון").

אישום שני מיחס לעורר עם שמונה נוספים מעורבות באירוע גניבת 19 עגלים מרפת חוף "השרון" הנמצאת בסמוך לקיבוץ יקום, זאת בלילה שבין 24-25/2/10 (להלן: "האישום השני").

להוסיף כי כל הנאשמים האחרים בכתב האישום נעצרו עד תום ההליכים (חלקם תושבי יהודה ושומרון), למעט נאשם מס' 5 ששוחרר לחלופת המעצר הכוללת מעצר בית.

3.בית משפט קמא בהחלטתו לאחר שפרט את עובדות כתב האישום על שני אירועיו, ואת טיעוני הצדדים, סקר בהרחבה ובעיון את הראיות לכאורה לחובת הנאשמים בכלל ובזיקה לעורר בפרט זאת, תוך דיון מפורט בהם ביחס לכל אישום בנפרד.

לעניין העורר הגיע בית משפט קמא למסקנה כי מארג הראיות ביחס לשני האישומים הוא נסיבתי במהותו.

4.באשר לאישום הראשון נוכח בית משפט קמא כי יש היכרות בין העורר לנאשם מס' 1, קשר אותו ניסו הנ"ל להסתיר. בנוסף היה העורר ביום האירוע, בקשר טלפוני עם נאשם מס' 1 כמו כן הוא אוכן באזור כנרת ובסמוך גם למסלול הנאשם מס' 1 עובר לכניסתו לכביש 6. (בנדון הפנה בית משפט קמא לדוחות תנועת בדוקאים, איכוני ונתוני תקשורת וכן למכלול ראיות הקושרות את נאשם מס' 1 לאישום הראשון).

לשאלה האם יש בראיות שנסקרו כדי להניח תשתית ראייתית נסיבתית ראויה (אשר מובילה למסקנה הגיונית אחת) השיב בית משפט קמא בחיוב, אולם זאת בעוצמה הנמוכה מהנדרש לגיבוש תשתית ראיות לכאורית לבקשה שבפניו ובהקשר לאישום הראשון.

(לציין כי לראיות האמורות לחובת העורר, ביחס לאישום הראשון, נתן בית משפט קמא משקל במסגרת בחינת היבטי המסוכנות העולים מהעורר, בעת בחינת עילת מעצר ואפשרות לחלופת מעצר).

5.מאידך ולעניין האישום השני הגיע בית משפט קמא למסקנה, לאחר סקירת כלל הראיות שבפניו, כי התשתית הראייתית מספקת לצורך הבקשה. בהקשר זה אמנם נקבע כי טיב התשתית הראייתית הוא נסיבתי במהותו אולם זאת בעוצמה ראויה וגבוהה ואשר יש בה להביא למסקנה הגיונית אחת בלבד, בדבר מעורבות העורר במיוחס לו באישום השני.

בנדון מפנה בית משפט קמא לדו"ח העוקבים לעניין הקשר הרציף בין כלי הרכב המעורבים ויושביהם, לרבות הקשר בין רכב הטויוטה של העורר והמשאית בה נתפסו העגלים, כמו גם הרכבים הנוספים, לסתירות בגרסאות המעורבים, לרבות תמיהות וסתירות בגרסת המשיב, כולל לשאלת הקשר עם נאשם מס' 1 כמפורט וכן הודאת נאשם מס' 8 באשר לחלקו בפרשה.

6.בהמשך להכרעות לעיל לעניין הראיות לכאורה, קבע בית משפט קמא את קיומה של עילת מעצר, שעה שעסקינן בעבירות של גניבת בקר שבוצעו בקור רוח, תכנון מוקדם, תחכום, שיטתיות ובאמצעות מספר משתתפים רב וכמלמדים כמכלול על מסוכנות העורר.

לאמור נוסף עברו הפלילי של העורר לרבות בתחום האלימות, הרכוש, ההונאה, הגניבה והפרת הוראה חוקית, כולל ריצוי עונשי מאסר בעבר.

בפני בית משפט קמא הונח תסקיר מעצר לפיו העורר אדם בעל אישיות בלתי בשלה, סף פיתוי נמוך אולם מנגד הוערך על ידי שירות המבחן כי ניתן להציב לו גבולות תוך שרעייתו הומלצה כמפקחת הולמת, זאת במצורף לאיזוק אלקטרוני.

בית משפט קמא מנגד הכריע כי עוצמת המסוכנות לא ניתנת לאיון על דרך של חלופת מעצר ועל כן הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

7.ב"כ העורר בערר שהגיש; תומך לסוגיית הראיות לכאורה, בקביעת בית משפט קמא לעניין האישום הראשון. הערר מתמקד לשאלת הראיות לכאורה באישום השני, וכן למסוכנות שנקבעה בדגש להחלטה שלא, לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתואם לתסקיר שירות המבחן שכאמור הוגש בעניין העורר.

8.לעניין הראיות לכאורה ביחס לאישום השני טוען ב"כ העורר על צד העיקר כדלקמן:

דו"חות המעקב מתייחסים לרכב אשר נטען כי הוא בבעלות העורר ("רכב הטויוטה") זאת מבלי שיש בדו"חות או בכל חומר אחר בחקירה, כל התייחסות לעורר עצמו או לזיהויו, בזירת האירועים.

יתירה מזאת נטען על ידי העוקבים כי הנוהג ברכב הטויוטה, לבש קפוצ'ון לבן כאשר קפוצ'ון כזה כלל לא נתפס אצל העורר. נהפוך הוא, חשוד עם קפוצ'ון לבן נראה דווקא נמלט מרכב הג'טה, כעולה מדו"ח הפעולה מיום 24.2.10 (שעה 08.05).