הייב נימר נ' תיווך אלבטוף מג'די כנאענה ואח'

פסק דין

הקדמה

1.התובע רכש מהנתבע מס' 2, באמצעות הנתבע מס' 1 אשר עוסק בסחר רכב במגרש רכבים בכפר עראבה, רכב מסוג סקודה ושילם עבורו, לטענתו, סכום של כ-44,000 ₪. הוא התאים את הרכב ללימוד נהיגה, המקצוע בו הוא עוסק, עשה בו שימוש במשך כשנתיים ולאחר מכן עבר הרכב תאונה שבעקבותיה הוא הוגדר כאובדן מוחלט והורד מן הכביש. כעת דורש התובע מהנתבעים לפצותו בסכום של לא פחות מ-128,500 ₪, בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב הפרת חובת הגילוי המוטלת על הנתבעים.

כבר כעת אפשר לומר, כי מדובר בתביעה מופרכת, חסרת פרופורציות, אשר כוללת ראשי נזק מופרכים, שאין בינם לבין הנזק האמיתי שנגרם ולא כלום. לא הצלחתי להבין, לא במהלך קדמי המשפט ולא במהלך שמיעת הראיות, כיצד לאדם שמשלם עבור רכב סכום של כ-44,000 ₪, לטענתו הוא, מקבל את הרכב, עושה בו שימוש במשך כשנתיים עד שהוא ניזוק באופן מוחלט, יגרם נזק בסכום של 128,500 ₪, בשל ליקויים אלה ואחרים שלטענתו התגלו ברכב, בשלב מאוחר יותר.

2.במהלך קדמי המשפט וגם במהלך ישיבת ההוכחות ניסיתי לקבל תשובות לתהיות ולשאלות שהעליתי קודם, אך בשום משלב לא קיבלתי תשובה מניחה את הדעת כיצד הגיע התובע לנזק בסכום הנטען. התובע ובא כוחו הסתפקו בהפניית בית המשפט לראשי הנזק המפורטים בכתב התביעה, מבלי לתת הסבר, ולו המינימאלי ביותר, מדוע "נזקים" אלה נובעים ממעשיהם של הנתבעים ומדוע "נזקים" אלה הם ברי תביעה. גם כשבית המשפט ניסה להסביר לתובע ולבא כוחו, כי חלק מ"הנזקים" הנטענים על ידם לא יכולים, לכאורה, להיות קשורים למעשים שהם מייחסים לנתבעים, התרעמו הם וטענו, כי בית המשפט צריך לבוא בטענות לנתבעים על כי התנהלו בצורה פסולה, תוך כדי הטעיית התובע.

3.בשל התנהלות זו של התובע, ממדי התיק תפחו מעבר למימדיו האמיתיים, הסכומים נופחו ללא כל פרופורציה, נתבעו סכומים שהם כלל אינם בגדר נזק, ובשל כך לא ניתן היה לקדם כל הליך של פשרה.

גרסת התובע

4.כאמור, התובע טען כי הוא רכש מהנתבעים רכב מסוג סקודה אוקטביה, בסכום של כ-44,000 ₪. בטרם סוכמה העסקה סופית, הוא לקח את הרכב לבדיקה במכון "מרצדס טרביה", שם הופק עבורו דו"ח ליקויים, אשר פירט ליקויים שעלות תיקונם מסתכמת בסכום של 4,000 ₪ בלבד. לדבריו, הוא רכש את הרכב "במחירון" מלא, מתוך הבנה כי מדובר ברכב תקין, שהמקוריות שלו היא פרטית, כאשר מד הקילומטרים הראה, כי הרכב נסע כ-180,000 ק"מ בלבד.

יומיים לאחר שרכש את הרכב גילה התובע, כי הנתבעים או מי מהם, זייף את מד הקילומטרים, זאת לאחר שהתברר בבדיקה שערך במוסך משרקה, המוסך בו טופל הרכב בעבר, כי כבר בשנת 2005 נרשם במסמכי הרכב, כי הוא הספיק לנסוע 324,000 ק"מ, כמעט כפול מהמספר שהראה המד בזמן הרכישה. הוא טען עוד, כי באותה הזדמנות אף גילה, כי המקוריות של הרכב היא קיבוץ – נתון שהנתבעים לא גילו לו במועד הרכישה, על אף שמדובר בנתון חשוב ביותר, שיש לו השפעה מכרעת על שווי הרכב.

5.זמן מה לאחר מכן גילה התובע, כי טופס הבדיקה שהונפק על ידי מכון מרצדס טרביה נעלם מהרכב, אז הוא פנה שוב למכון וביקש שיפיקו עבורו טופס חדש. משקיבל לידיו את הטופס הוא גילה, לתדהמתו לדבריו, כי בטופס השני פורטו ליקויים חמורים ומשמעותיים שלא פורטו בטופס הראשון. לדבריו, בין המכון לבין הנתבע מס' 1 נרקמה קנוניה במטרה לרמות אותו ולגרום לו לרכוש את הרכב, בכך שלא פורטו בטופס הראשון כל הממצאים והליקויים שהיו ברכב.

את היעלמות הטופס הראשון מייחס התובע לנתבע מס' 1. לדבריו, עם השלמת עסקת הרכישה, הציע לו הנתבע מס' 1 להעביר עבורו את הרכב מבחן רישוי במכון הרישוי. ואכן, התובע השאיר את הרכב ברשות הנתבע מס' 1, אשר העביר את הרכב מבחן רישוי במכון רישוי ביום העסקה, או יום למחרת. לטענתו, הנתבע ניצל את העובדה שהרכב ברשותו כדי להעלים את טופס הבדיקה הראשון, שהיה מונח בתא הכפפות של הרכב.

גרסת הנתבעים

6.הנתבע מס' 1 טען מנגד, כי הוא אינו הבעלים של מגרש הרכבים, כי הוא עובד שכיר במגרש, ולכן אין יריבות בינו לבין התובע. לגופם של דברים טען הנתבע, כי באוקטובר 2007 ניגש אליו התובע יחד עם אדם בשם סמיר ח'לאילה מסח'נין, וביקש לרכוש רכב בשווי של כ-30,000 ₪ כגודל התקציב שלו. לאחר שסיירו במגרש, הביע התובע עניין ברכב הסקודה נשוא התביעה. הנתבע הסביר לתובע ולמר ח'לאילה, כי שווי הרכב במחירון הוא כ-43,000 ₪, וכי המחיר הסופי יסוכם לאחר שהרכב ייבדק על ידם. התובע ומר ח'לאילה לקחו את הרכב לבדיקה ולאחר שהם חזרו מהבדיקה, הם הראו לו את טופס הבדיקה בו פורטו ליקויים רבים.

לאחר דין ודברים שהתנהל, סוכם בין הצדדים להעמיד את תמורת הרכב על סך 35,000 ₪, כאשר מחיר הרכב על פי המחירון עמד ביום העסקה על סך כ-43,000 ₪.

7.מספר ימים לאחר מכן פנה אליו התובע וטען, כי בעקבות בדיקה שערך לרכב במוסך בעפולה, הוא גילה כי מד הקילומטראז' שברכב זויף, כי מספר הקילומטרים המופיע בשעוני הרכב אינו מדויק, וכי הרכב נסע הרבה יותר ממה שמופיע בשעונים. הנתבע מס' 1 עשה בירור עם הנתבע מס' 2, שבעקבותיו סוכם בין שלושת הצדדים, כי יוחזר לתובע סכום של 4,400 ₪, ששולם על ידו בשיק שטרם נפרע. השיק אכן הוחזר לתובע, ובכך הניח הנתבע 1, כי העניין תם ונשלם.

8.הנתבע מס' 2 הגיש תצהיר מטעמו, אך לא התייצב לישיבת ההוכחות, ולכן תצהירו אינו מהווה חלק מהראיות בתיק. בכתב ההגנה ובסיכומיו הצטרף הנתבע מס' 2 לטענות הנתבע מס' 1, וביסס את הגנתו על האמור בתצהירו.

מספר הקילומטרים

9.אין מחלוקת בין הצדדים, כי מספר הקילומטרים שהיה רשום בשעוני הרכב בעת ביצוע העסקה לא היה נכון, וכי הרכב נסע הרבה מעבר למה שהופיע במד באותה עת. אין גם מחלוקת, כי הנתבעים החזירו לתובע סכום של 4,400 ₪ מהתמורה ששולמה על ידו.

הצדדים חלוקים באשר לסיבה שבגינה הוחזר השיק ; בעוד שהנתבעים טוענים, כי השיק הוחזר לאחר שהתובע פנה אליהם בטענות לעניין מספר הקילומטרים שהופיע בשעונים וכפיצוי על ההבדל בין מה שהיה רשום לעומת המספר הנכון, טען התובע, כי הסכום הוחזר לו לאחר שהתגלו בבדיקה ליקויים שונים שנאמר לו לגביהם, כי עלות תיקונם מסתכמת בכ-4,000 ₪. לטענתו, בעקבות טופס הבדיקה הראשון, סוכם בינו לבין הנתבע 1 על הפחתת התמורה בגובה עלות הליקויים, קרי כ-4,000 ₪, ולכן סוכם בין הצדדים שהנתבעים יחזירו לו את השיק על סך 4,400 ₪.

10.במחלוקת זו עדיפה בעיני גרסת הנתבעים, אשר מסרו גרסה עקבית, עליה הם חזרו בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית ובחקירתו הנגדית של הנתבע מס' 1, מבלי שהתגלו בגרסתו סתירות כלשהן בעניין זה.