הייב(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

סגן הנשיא א' אברהם

העותר עושה מאסר שני (כניסה ראשונה) בן 22 חודשים בשל עבירות של סחר בסמים, והחזקתם שלא לצריכה עצמית. משמלאו שני שלישים למאסרו דחתה ועדת השחרורים את בקשתו להשתחרר על תנאי, משום מסוכנותו. היא הביאה בחשבון שיקוליה את עברו הפלילי של העותר, הכולל עבירות של התפרצות, תקיפה והעלבת עובד ציבור, החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, התפרעות שהביאה נזק, איומים, תגרה במקום ציבורי ותקיפת שוטר. היא הביאה עוד בחשבון את העובדה, כי עניין לנו במאסר שני (הראשון נעשה בעבודת שירות), ואת העבירה שהביאה לכליאתו הנוכחית הוא עבר בעת שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה, שהופעל בחלקו. על כך נוספה דעתם של גורמי הטיפול, שלגישתם העותר איננו נוטל אחריות מלאה על מעשי העבירה שהביאוהו לבית הסוהר, וכי הוא עדיין מתאפיין בדפוסי התנהגות עברייניים, בלא שניצל את תקופת המאסר על מנת לעבור טיפול בעל משמעות. לא נעלמה מעיני הועדה תכנית השיקום הפרטית שהניח לפניה העותר, אלא שזו לא הניחה את דעתה, כי יהא בה כדי להפיג ממסוכנותו של העותר.

על החלטה זו מלין העותר, בעתירה שהניח לפנינו. הוא טוען, כי התנהגותו בבית הכלא היתה ללא דופי, ובמהלך מאסרו הוא עבר בהצלחה קורסים אחדים בהם נטל חלק, חלקם בהצטיינות. בתוך כך הוא למד קרוא וכתוב. על כך מוסיף העותר וטוען, כי זהו לו מאסרו הראשון, בדיקות השתן שהוא נותן הינן נקיות, ותכנית השיקום שהציג מאיינת את מסוכנותו.

העותר מוסיף וטוען למצב בריאותי לקוי. לאחרונה הוא התארס, והוא מתעתד להינשא עם שחרורו. לבסוף טוען העותר, כי אמו חלתה במהלך שהותו בכלא, והלכה לעולמה בשל מחלתה, ואף בהלווייתה לא הותר לו להשתתף.

על טענות אלה הוסיף העותר בטיעוניו שלפנינו, כי חוות הדעת מטעם גורמי הטיפול מקורה בפליטת פה בפני העובדת הסוציאלית, שנבעה ממצב נפשי קשה, שמקורו במחלתה הקשה של אמו, שלבסוף גם נפטרה, כאמור. לשיטתו יש לראות את תמונת המצב בכללותה, משמע התנהגותו הטובה בכלא, בלא שעבר כל עבירת משמעת, וכל אלה ושאר טענות שנמנו לעיל שוקלות משקל רב מכפי חוות הדעת של גורמי הטיפול, עד כי כפות המאזניים נוטות לטובת שחרורו.

לאחר עיון בעתירה ובתשובה שניתנה לה, שמיעת טענות בעלי הדין על-פה, ועיון בחומר שבתיק הועדה, לא זו בלבד שלא יכולנו להשתכנע, כי החלטת ועדת השחרורים הינה בלתי סבירה באורח קיצוני, כי אם מצאנו אותה סבירה, ולכן את העתירה נידחה. אלה הם טעמינו:

בראשית נזכיר, כי "התערבות בית משפט זה בהחלטות של ועדות השחרורים... היא בגדר החריג לכלל. בית המשפט יתערב בהחלטת הוועדה רק אם מצא כי זו חרגה מסמכותה, או טעתה באורח חמור במלאכת האיזונים, או משנעלמו מעיני הוועדה שיקולים כבדי משקל שהיה עליה לשוקלם" (בג"ץ 6067/11 הפרקליט הצבאי הראשי נ' זאהר, נבו (2012)). על רקע הדברים הללו יש לבחון את עניינו של העותר שלפנינו.

אכן, לטובת שחרורו של העותר עומדים שיקולים אחדים, ובהם העובדה, כי זהו לו מאסרו הראשון, התנהגותו בכלא תקינה, והוא נטל חלק בקורסים שונים אותם עבר בהצלחה. אלא שמן הצד השני ראינו את עברו הפלילי של העותר, והריהו עשיר בהרשעות בעבירות מגוונות, בתוכן גם אחת שהביאה לגזירת עונש מאסר בפועל, אם כי את המאסר הוא עשה בעבודת שירות. כל אלה, נוסף לעבירות שהביאו לכליאתו, ובתוכן העובדה, כי עבר אותן כשמאסר מותנה תלוי ועומד מעל ראשו, מלמדים על מסוכנותו של העותר. על כך נוספת חוות הדעת של גורמי הטיפול, לפיה העותר לא עבר שינוי, ודפוסי התנהגותו היו ונותרו עברייניים. אגב כך נציין, כי לא השתכנענו מטענתו של הסניגור, כאילו פליטת פה היא שהביאה את העובדת הסוציאלית לכתוב את אשר כתבה אודותיו, כביכול בשל מצב נפשי קשה בשל מחלת אמו. יש להניח, כי העובדת הסוציאלית התרשמה משיחתה עם העותר, כמו גם מכלל הנתונים העומדים לנגד עיניה כמי שמהווה חלק ממערך גורמי הטיפול שמלווים את העותר בעת שהותו בכלא, ולא מילה כזו או אחרת שנפלטה, כנטען, מפיו היא שהביאה, לבדה, להתרשמות שלילית זו. כשם שמציינת העובדת הסוציאלית, העותר לא שיתף אותה "אודות דפוסיו העברייניים, התקשה לקבל משוב מאחרים, נטה להתגוננן ולהצדקת עצמו, ולאור כל זאת הרושם היה שלא עבר תהליך משמעותי בקבוצה". העובדת הסוציאלית מוסיפה עוד ומציינת, כי העותר סבור כי אין הוא זקוק כלל לטיפול, וכל תכלית השתתפותו בקורסים ובקבוצות הטיפול מטרתה לצאת לחופשות ולהשתחרר שחרור מוקדם.

התרשמות זו של העובדת הסוציאלית היתה לנגד עיני הועדה, שהביאתה בחשבון שיקוליה, ובכך היא נהגה כשם שועדה סבירה צריכה לנהוג.

כל אלה משתלבים היטב עם דעתה של רש"א, לפיה העותר איננו מתאים להכנת תכנית שיקום בפיקוחה.

בטרם חתימה נציין, כי נסיבות אישיות של העותר, כגון שהתארס, מצב בריאותי לא טוב וכד', אין בהן כדי לגרוע ממסקנותיה של הועדה, באשר אין הן משליכות על מסוכנותו, מסוכנות הנגזרת, כאמור, מעבר פלילי עשיר, המאפיין את העותר בדפוסי התנהגות עברייניים, אותם הוא לא שינה במהלך שהותו בכלא.

סוף דבר, בחינת החלטתה של ועדת השחרורים מלמדת, כי זו הביאה בחשבון את כלל השיקולים הנוגעים לעניין, ומסקנתה נראית בעינינו סבירה. על כן אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ב, 28 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: