הייב אסד נ' בנק הפועלים סניף חצור

פסק דין

1.ענייננו בתביעה כספית נזיקית, לחיוב הנתבע בתשלום סך של 83,000 ₪, כפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות הסתמכותו על מידע מוטעה שנמסר לו על ידי הנתבע.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2.התובע מנהל אצל הנתבע (להלן: "הנתבע" או "הבנק") חשבון בנק שמספרו 227416 (להלן:"החשבון").

לטענתו, בינו לבין אדם בשם סאלח סלאמה (להלן: "הקונה"), נחתם זיכרון דברים למכירת רכב, מסוג פונטיאק פיירבירד, שנת ייצור 1993. על פי זיכרון הדברים הוסכם, כי תמורת הרכב ישלם הקונה לתובע סך של 88,000 ₪. במסגרת עסקה זו הופקד, ביום 09.01.2006, בחשבון הבנק של התובע, שיק לפקודתו, על סך של 88,000 ₪, המשוך על חשבון חברה בע"מ בבנק "ARAB LAND", סניף בית לחם. (להלן: "השיק" או "ההמחאה").

התובע נמנע ממסירת הרכב לקונה, חרף בקשתו של האחרון, וזאת בהמתנה לקבלת האישור הסופי מהבנק בדבר פירעון השיק. התובע פנה מספר פעמים לבנק לקבלת האישור הנ"ל, וביום 15.01.06 התקבל האישור, וזאת בשיחה טלפונית בין התובע לבין פקיד מטעם הבנק.

בשלב זה, ביום 15.01.06, הודיע לו הקונה, כי הוא מבקש לסגת מהעסקה ולבטלה, בכפוף לויתורו על סך של 5,000 ₪ מתוך התמורה ששולמה, וזאת בהתאם לזיכרון הדברים. נוכח לחצו של הקונה לביטול העסקה וקבלת הסך של 83,000 ₪ בחזרה, פנה התובע בשנית, ביום 15.01.06, אל מי מפקידי הנתבע, ואלה שבו ומסרו, כי ניתן אישור סופי לפרעון השיק. בעקבות כך, משך התובע סך של 88,000 ₪ מחשבונו, והשיב לקונה סך של 83,000 ₪.

3.ביום 16.01.2006, ולאחר השבת הסכום כאמור לקונה, קיבל התובע הודעה טלפונית מהבנק, לפיה ההמחאה לא כובדה מסיבת "א.כ.מ" ו-"חשבון מוגבל". ניסיונותיו לקבל הסבר לפשר העניין זכו להתחמקות מצד פקידי הבנק. פניותיו לקונה לא זכו למענה והלה נעלם ומאוחר יותר התברר לתובע שזהות הקונה בדויה וכי לא קיים אדם העונה על השם ותעודת הזהות שנמסרו לו ואף נרשמו בזכרון הדברים. התובע הגיש תלונה במשטרה נגד הקונה בגין מרמה.

4.לטענת התובע, הבנק לא נקט בזהירות הנדרשת ו/או פעל בחוסר מקצועיות ו/או ברשלנות כאשר הציג מצג לפיו הזיכוי הארעי של חשבונו הפך לסופי ומוחלט, וניתן בכל עת למשוך את סכום ההמחאה במזומן. עקב האמור נגרמו לתובע נזקים כספיים. התובע הוסיף, כי על הנתבע מוטלת חובה לשלם לו סך של 83,000 ₪ מכוח חובתו לתשלום פיצויים על פי חוק הבנקאות ו/או פקודת הנזיקין ו/או מכוח הוראות כל דין אחר.

5. מנגד, טען הנתבע, כי אין לתובע כל עילת תביעה נגדו, וכי הוא מבקש להתעשר על חשבונו שלא כדין. הנתבע ציין, כי ההמחאה שהופקדה בחשבונו של התובע הוחזרה על ידי הבנק הנמשך עקב "א.כ.מ" ו-"חשבון מוגבל", ואין אדם הנושא את פרטיו המזהים של הקונה, דבר המלמד על כך שלא היתה עסקה אמיתית. לחלופין, התובע ביצע עסקה זו ברשלנות ו/או בחוסר זהירות, מבלי שזיהה את הקונה.

הנתבע הוסיף, כי לא נמסרה מטעמו לתובע כל הודעה לפיה ניתן אישור פרעון סופי לשיק, וכי הוסבר לתובע שהזיכוי של חשבונו בסכום השיק נעשה באופן ארעי וכי התובע אינו רשאי למשוך את תמורתו לפני גבייתו.

התובע משך, על דעת עצמו, סך של 88,000 ₪ מחשבונו במזומן, וזאת מאחר ויתרת חשבונו נכון לאותו היום, וללא קשר להפקדת השיק נשוא התובענה, אפשרה זאת.

עוד הוסיף הנתבע, כי רק ביום 16.01.2006 ניתן היה לראות את החזרת השיק, ומיד התקשר נציג הבנק לתובע והודיע לו, כי השיק חזר. כפועל יוצא, בוטל הזיכוי הזמני שנרשם בחשבון התובע עם הפקדת השיק והחשבון חויב בסכום השיק.

6.מטעם התובע העיד התובע בעצמו, כמו כן נחקר המומחה מטעמו, מר דניאל הרפז, מומחה בתחום הקול, (להלן: "המומחה"). מטעם הנתבע העידה סגנית מנהל הבנק דאז, גב' לימור לוי, (להלן:"לימור") ופקיד הבנק, מר יוחנן בן אבו (להלן:"יוחנן").

דיון

7.המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה אם ניתן לתובע אישור, על ידי מי מפקידי הבנק, בדבר פירעון סופי של ההמחאה, ובהתאם להודעה זו יש באפשרותו למשוך את סכום ההמחאה מחשבונו.

8.בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע על גרסתו באשר לנסיבות הפקדת השיק וקבלת אישור סופי בדבר פירעונו.

לדבריו, בתאריך 09.01.2006 הופקדה בחשבונו המחאה על סך של 88,000 ₪. משביקש, ביום 12.01.06, לקבל אישור סופי לפירעונה, הודיע לו יוחנן, כי נדרשת שהות נוספת בטרם יינתן האישור. כאשר פנה התובע טלפונית, בשנית, אל יוחנן, ביום 15.01.06, אישר לו האחרון, כי ההמחאה נפרעה, וכי הוא יכול למשוך את סכום ההמחאה מחשבונו (סע' 8,11,12 לת/1). התובע הוסיף, כי משניתן לו על ידי יוחנן אישור סופי לפירעון ההמחאה, הגיע, ביום 15.01.06, לסניף הבנק ומשך את הסך של 88,000 ₪, לצורך החזרת הסך של 83,000 לקונה שבסופו של יום ולאחר שהעסקה התעכבה, ביקש לבטלה (עמ' 12, ש' 14-15), בכפוף לקיזוז הסך של 5,000 ₪ כפיצוי מוסכם בגין ביטול העסקה, הכל בהתאם לזיכרון הדברים שנערך בין הצדדים.

התובע הוסיף והתיחס בתצהירו לנסיבות רכישת הרכב על ידו בתאריך 19.09.00, מחיר הרכב ששולם על ידו בעת הרכישה, בסך של 92,000 ש"ח ונסיבות רישום הבעלות ברכב על שם אחיו, אלחוסיין הייב.

9. התובע נחקר חקירה נגדית ובחקירתו חזר והדגיש שהוא החזיר את הסכום לקונה רק לאחר שקיבל אישור מפורש מפקידי הנתבע, ובמיוחד מיוחנן, כי השיק נפרע וכי יש באפשרותו למשוך את סכום השיק מחשבונו (עמ' 12, ש' 1-2). עדותו של התובע הותירה רושם חיובי ואמין. בעדות לא נתגלו סתירות בעניינים מהותיים.