היחס שבין סעיף 8 לחוק יחסי ממון ופירוק שיתוף בנכס

1.         מונחות בפני שתי תביעות שהוגשו על ידי אשה כנגד בעלה- הנתבע:

האחת- למזונותיה;

והשנייה- לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין הרשום על שם שני הצדדים, ובמיטלטלין.

            התביעה לפירוק שיתוף:

            רקע עובדתי:

2.         בני הזוג שבפני נישאו זה לזו כדמו"י ביום 19/5/04.

בסמוך לאחר נישואיהם נתגלעו ביניהם מחלוקות, וכשלושה חודשים לאחר הנישואים נחתם ביניהם מסמך ובו הסכמות בדבר חלוקת רכושם וסידור הגט. 

עובר להגשת התביעות, ביום 19/2/05, עזב התובע את דירת הצדדים המשותפת.

3.         ביום 1/4/04 כחודש ימים קודם לנישואיהם, רכשו הצדדים מגרש שיועד לבניית דירת מגורים "חד משפחתי". סכום הרכישה הרשום בחוזה הרכישה הינו 117,500$. זכויות השכירות במקרקעין אלה נרשמו על שם שני הצדדים בחלקים שווים, במנהל האזרחי -אזור יהודה ושומרון.

טענות התובעת:

4.         בכתב תביעתה, עותרת התובעת לפירוק השיתוף במגרש, וכן לפירוק השיתוף בחשבונות הבנק הרשומים על שם הנתבע ובחשבון הבנק המשותף לשניהם, וכן בתכולת הדירה בה התגוררו יחדיו.

5.         בסיכומיה טוענת התובעת, כי היא זכאית לפירוק השיתוף במגרש מכוחן של הוראות 5 ו-8 לחוק יחסי ממון, על פי הפרשנות המרחיבה שניתנה למונח "פקיעת נישואין", על ידי כבוד השופטת שטרסברג כהן בפסק הדין קנובלר-יעקובי (ע"א 1915/91), ולטענתה, יש לראות במגרש, אשר יועד לבניית דירת המגורים של הצדדים, כדירת המגורים ממש, היינו- כנכס המשמעותי ביותר של המשפחה- על כל ההשלכות שניתנו לנכס כזה על ידי פסיקת בית המשפט, (ולפיכך יש להורות על חלוקה שווה).

6.         לדבריה, המגרש נרשם בחלקים שווים על שם שניהם, ומעשה זה היה רצוני, מכוון, ובלתי מותנה. לגרסתה, רישום מחצית הנכס על שמה לא היה מותנה בתנאי כלשהו, והנתבע טען לראשונה לתנאי בבית המשפט. כמו כן, עדות נוספת לכך שהרישום על שמה לא הותנה, מצויה לשיטתה בעובדה, כי הנתבע לא שיתפה בסך של 70,000 ש"ח - כספי פיצויים שקיבל בגין תאונת דרכים שעבר, דבר שמעיד על כך שכאשר רצה הנתבע להוציא נכסים ממסגרת השיתוף- ידע לעשות כן.

8.         לאור האמור טוענת היא,  כי אין כל חשיבות לאופן מימון רכישת הנכס ולחלקו בפועל של כל אחד מהם, אשר הגם שאינה חולקת על כך שאינו שווה. עוד טוענת היא, כי אין לקבל גרסת הנתבע באשר להיקף חלקו שלו במימון הדירה באמצעות כספים של אביו או בני משפחתו, אשר אינה מהימנה ולא נתמכה בראיות כלשהן.

9.         לגרסתה, המסמך שצירף הנתבע, ולפיו כביכול וויתרה על זכויותיה בנכס זה, מהווה הסכם ממון, שהרי לפיו, העברת המגרש על שם הנתבע הותנתה בכך שהנתבע יעניק לה את הגט, וזאת על אף שהשתתפה במימון המגרש. לשיטתה, הסכם ממון זה מעולם לא אושר על ידי בית משפט או בית דין, גם לאחר שנחתם המסמך, הנתבע לא פעל למימושו ומכאן שגם הוא לא ייחס לו כל חשיבות.

            טענות הנתבע:

10.        לדברי הנתבע, על אף תחולתו של חוק יחסי ממון על בני הזוג, עתרה התובעת בתביעתה לאיזון משאבים, וזאת טרם פקיעת נישואיהם. הנתבע מסכים לכך שמשאביהם יאוזנו בהתאם לחוק- עוד קודם לגירושין, מהלך אשר יעזור לצדדים לפתור את המחלוקות שנתגלעו ביניהם. בהתאם לכך, עותר הוא להחלתו של סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. לשיטתו, עובדות המקרה הייחודיות מלמדות, כי זהו מקרה קלאסי בו יש להורות על חלוקה שאינה שווה בהתאם להוראת סעיף 8(2) לחוק, על אף היותו רשום על שם שני הצדדים בחלקים שווים. בהתאם לכך, יש לדבריו להורות על חלוקת הזכויות במגרש בהתאם למידת השקעתו של כל בן זוג במימונו,  היינו- יש להורות, כי הנתבע זכאי ל- 88% מהזכויות בנכס. הנתבע מפנה לעניין זה לפסיקת בית המשפט בתמ"ש 4430/00, ע"א 1229/90, תמ"ש 43611/98.

11.        לטענתו, בבוא בית המשפט לבחון את אופן איזון הנכסים בין בני זוג, עליו להתחשב בין השאר, בהעדר תום לבה של התובעת אשר עותרת לקבלת מחצית שוויו של הנכס על אף שהשקעתה בו זניחה, ועל אף שהצהירה בהסכם עליו חתמה מרצונה היא, כי היא אינה זכאית לזכויות בנכס זה. לטענתו, עקרון תום הלב חולש על כלל הפעולות המשפטיות (בר"ע 6339/97) ויש להתחשב גם בו במקרה שבפנינו.

12.        מוסיף הנתבע, ומקיש מהוראת סעיף 5(ג) לחוק המתנה לעניינינו, וטוען, כי על אף שאין המדובר ההתחייבות ליתן מתנה במקרה דנן, משהמתנה הושלמה, ניתן להקיש מהוראת סעיף זה, וללמוד מתוכו את השיקולים שאמורים להנחות את בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.