היחס שבין חיוב הכתובה לזכות איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון

בפנינו תביעת האשה וב"כ לחייב את הבעל בתשלום כתובה.

ומנגד תגובת הבעל וב"כ לפטור את הבעל מתשלום כתובה לאשה. הצדדים וב"כ המציאו לביה"ד את עמדתם לאור החלטת ביה"ד מיום י"ט אלול תשס"ט 8.9.09 שעל הבעל וב"כ להמציא לביה"ד חומר מגובה במסמכים ומקורות הלכתיים לפטור את הבעל מחיוב כתובה לאשה, ועל האשה וב"כ להגיב באופן ענייני.

הקדמה ופרטים עובדתיים נחוצים:

קורותיו של תיק זה עמוסים בדיונים ובהחלטות שניתנו במספר ערכאות והרכבים, וכולם עסקו בנושאים הממוניים שבין הצדדים. כיום עומד להכרעה נושא הכתובה במסגרת חלוקת הרכוש בהתאם לחוק יחסי ממון.

מערימת החומר המונחת לפנינו עולים הפרטים הבאים:

א. הצדדים נישאו ביום 10.11.91.

ב. לצדדים אלו נישואים שניים, ואין להם ילדים משותפים מנישואים אלו.

ג. הצדדים פרודים כ - 4 שנים.

ד. קיימת הסכמה בין הצדדים להתגרש.

ה. קודם הנישואין ביום 23.10.91 ערכו הצדדים הסכם ממון המתבסס על חוק איזון המשאבים אשר קיבל תוקף חוקי של פסק דין בביהמ"ש.

ו. האשה פתחה תיק לתביעת כתובה ביום 25.2.09.

ז. החלטת ביה"ד מיום 8.11.07 לחלוקת רכוש בהתאם להסכם ממון.

ח. החלטת ביה"ד הגדול מיום 14.6.07 לחלוקת הרכוש עפ"י איזון המשאבים בהתאם להסכם ממון.

ט. דו"ח אקטואר לאיזון משאבי הצדדים.

הדיון בנימוקים להפסיד את האשה מכתובתה:

נקדים ונציין, בהתאם לכללי ההלכה, כל בעל המעונין לגרש את אשתו הוא בחזקת חיוב לשלם כתובה, מפני שזהו חיוב מחיובי האישות שהבעל התחייב לאשתו עם תחולת האישות, היינו יום הנישואין. וכל עוד הבעל לא הוכיח באופן הברור שחיובו פקע, או לפחות שחזקת חיובו נתונה בספק הרי הוא נשאר בחזקת חיוב לשלם כתובה לאשתו עם גירושיה.

על מנת שהבעל יוכל לפטור עצמו מחזקת חיוב כתובה לאשה צריך שהעילה לכך תהיה מעוגנת במקורות הלכתיים, שהם מאוד מצומצמים.

מהחומר המצוי בפנינו אנו לא מוצאים שתנאים אלו קיימים על מנת להפסיד את האשה מכתובתה.