היחס בין עילת תיחלוף לעילה של ביטוח כפל וחלוקת הנטל בביטוח כפל

הרקע

1.    גב' טלי שריר היתה הבעלים של כלי רכב, שהיה מבוטח על ידי התובעת ( סהר חברה לביטוח בע"מ). היא הכניסה את כלי הרכב לטיפול במוסך של הנתבעת 1 ( אוטו-בנץ בע"מ). ביום 20.6.00, עת היה הרכב במוסך, הוצת המוסך וכלי הרכב נשרף (כמו גם מספר כלי רכב נוספים שהיו במוסך), באופן שהפך אובדן מוחלט והושבת. התובעת שילמה לגב' שריר פיצוי בגין נזקיה, בסך 45,180 ש"ח (ערך הרכב + 600 ש"ח ששולמו לשמאי) והגישה את תביעת התחלוף שלפני נגד המוסך ונגד מבטחת המוסך, הנתבעת 2 ( איילון חברה לביטוח בע"מ). הנתבעות טוענות שמדובר במקרה הנופל בגדרו של סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח), שענינו ביטוח כפל, התובעת טוענת שלאו. הנתבעות טוענת לשיטת חישוב מסוימת, לענין ביטוח הכפל. התובעת טוענת, שאפילו אקבע שמדובר בביטוח כפל - שיטת החישוב צריכה להיות שונה. זהו המקרה שלפני.

בנוגע לעובדות הצריכות לענין, כמעט שלא היתה מחלוקת בין הצדדים, ועל כן הם הסכימו על הגשת התצהירים וחוות הדעת, על נספחיהם, ללא חקירות - למעט חקירת הבעלים של "אוטו-בנץ", מר יעקב דיין, ולעבור לסיכומים.

כך, לגבי כל האמור לעיל, בפתיח, אין מחלוקת עובדתית.

טענות התובעת

2.    לטענת התובעת, עילת ביטוח הכפל אינה קיימת כאשר מדובר במערכת יחסים בין מזיק לניזוק, או בין שומר אחראי לבעלים של נכס. עילת ביטוח הכפל נסוגה מפני עילת התחלוף (דנ"א 3964/01 סיגנא חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ [להלן - דנ"א סיגנא]). מאחר שבעניננו, מדובר במצב של שומר אחראי מול בעלים של נכס שניזוק, אין תחולה לסעיף בדבר ביטוח כפל.

3.    אחריות המוסך היא כשל "שומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו", בהתאם ל סעיף 6(ב)(1) ל חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (להלן - חוק חוזה קבלנות). שומר שכזה פטור מאחריות רק כאשר הנזק נגרם "עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן", בהתאם ל סעיף 2(ב) לחוק השומרים, תשכ"ז-1967 (להלן - חוק השומרים).

4.    הנתבעת 2 מושתקת מלטעון אחרת לאחר שהיא עצמה, בע"א (מחוזי ב"ש) 1260/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מכון לב בע"מ (להלן - ענין מכון לב), באמצעות משרד עורכי הדין שהם באי כוחה גם בתיק זה, טענה שאחריותו של מוסך היא כאחריות שומר שכר, שהינה אחריות חמורה, המסוייגת רק במקרה של אונס או כח עליון, וטענה זו התקבלה. לכן, מכח דוקטרינת ההשתק השיפוטי (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ [להלן - ענין בית ששון]), אין הנתבעת 2 רשאית לסטות מטענה זו.

5.    במקרה דנן אין מדובר בכח עליון, או בנסיבות שבעל המוסך לא יכול היה לחזותן. אדרבא: מר דיין עצמו ציין בחקירתו הנגדית, כי צפה שהצתה בזדון היא תרחיש שעשוי לקרות, ועל כן עשה ביטוח למקרה כזה ( עמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 30.4.08, שורות 2-14). מכאן שאין מדובר ב"נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש". ב תצהירו, בסעיף 5, ציין מר דיין, שלא השקיע משאבים מיוחדים למניעת סכנת הצתה. מכאן שלא מתקיים התנאי של "לא יכול היה למנוע את תוצאותיהן". התובעת מפנה לע"א 9212/99 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' מ"י וכן לרע"א 9488/02 חן נ' עטיה, ועוד. מכאן שהמוסך אחראי בנזיקין כלפי התובעת ולפיכך, אין תחולה לדיני ביטוח כפל.

6.    בכל מקרה, ביחסים בין התובעת לנתבעת 1 אין תחולה לדיני ביטוח כפל, והחוזה שבין המוסך למבטחתו אינו יכול לפגוע בזכויות התובעת, שאינה צד לחוזה (ע"א 206/99 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ [להלן - ענין דורי]).

7.    אם בכל זאת יסבור בית המשפט כי יש תחולה לסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, הרי שדרך החישוב הנכונה היא זו המשווה בין סכומי הביטוח, כמצוות סעיף 59(ד). התובעת ביטחה את הרכב כערכו, ביום קרות המקרה. כך, בהתאם ל"פוליסה התקנית" ( תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986), סכום הביטוח הוא ערך הרכב, ללא הפחתות. לעומת זאת, הנתבעת 2 ביטחה את הנתבעת 1 בסך של 1,030,000 ש"ח ועל כן היחס לחישוב כפל הביטוח הוא ערך הרכב (44,580 ש"ח) לעומת 1,030,000 ש"ח, היינו: מתוך 100% נזק, על התובעת לשלם 4% ועל הנתבעות לשלם 96% (החישוב בכתב התשובה מעט שונה, אך בסופו של יום - אלה הסכומים בהם דובר). התובעת מפנה לע"א 5464/00 פרץ ג.ג. מהנדסים בע"מ נ' קינן (להלן - ענין פרץ), רע"א 12/06 צמנטכל הנדסה וייזום צפון בע"מ נ' אריה שירותי כ"א בע"מ (להלן - רע"א צמנטכל) וכן מאמרו של עו"ד דוד חשין, "ביטוח כפל יתר: סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981", משפטים יב, תשמ"ב 364 (להלן - מאמרו של חשין).

לטענת התובעת, הנתבעות מבקשות לנקוט ב"שיטת החבויות העצמאיות" לענין חישוב סכום הביטוח, אך שיטה זו נדחתה על ידי המחוקק ובית המשפט קבע ב ענין פרץ, שלמרות בקורת שקיימת על שיטה זו או אחרת, אין בתי המשפט רשאים לסטות מהשיטה שנבחרה על ידי המחוקק.

טענות הנתבעות

8.    טוענות הנתבעות, כי עילת כפל הביטוח גוברת על עילת התחלוף. כך - בכלל, וכך - בפרט כאשר מדובר בשתי פוליסות המכסות את כלי הרכב במסגרת ביטוח רכוש, ולא במסגרת ביטוח אחריות (רע"א 5499/97 מגדל ומנופי אבי נ' סיגנא חברה לביטוח בע"מ (להלן - פסק דין סיגנא), בר"ע (מחוזי ת"א) 2466/06 הלפנד נ' רהיטי רגבה בע"מ וכן בר"ע (מחוזי ת"א) 1366/07 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ). גם התובעת הודתה בתגובתה לתגובת הנתבעות ( תגובה מיום 30.10.05, סעיף 5) כי "פוליסת הביטוח של הנתבעת 2 מכסה את הרכבים שבמוסך בביטוח נכסים, ולא בביטוח אחריות, זו גם הסיבה שהנתבעת שילמה פיצוי לרכב [אחר, השייך למבוטח אחר של התובעת - מ.ב.נ] למרות טענתה להעדר חבות בנזיקין". כלי הרכב בו עסקינן בוטח במסגרת פרק הרכוש בפוליסת איילון, בפרק ביטוח התכולה - "כלי רכב לקוחות". לפיכך, גם אם ימצא שהמוסך אחראי לנזקי התובעת, אין לכך משמעות, שכן עילת ביטוח הכפל גוברת.

9.    בכל מקרה, הנתבעת 1 לא התרשלה בשום צורה שהיא, ועל כן אין למצוא שהיא אחראית לנזקי התובעת: עולה מדוחות מומחי הנתבעות, שמדובר במקרה של הצתה בזדון. האש פרצה משישה מוקדים שונים ונשללה אפשרות של כשל חשמלי. למר דיין לא היתה כל אינדיקציה שמישהו מבקש לפגוע בו או שיש למישהו ענין להצית את המוסך, ולכן לא יכול היה להערך לכך. במוסך מותקנת מערכת גילוי פריצה, בה משולבים רכיבי גילוי עשן. מערכת האזעקה, המחוברת למוקד, נדרכה כראוי ואכן התקבלה קריאה. ( תצהיר יעקב דיין, סעיפים 3-5 ודוחות אלי היינה ואשר סלוצקי).

10.  לענין הנזק: ככל שבית המשפט ימצא לקבל את התביעה, יש לקזז מכל סכום שיפסק סך של 1,500 ש"ח שנפסקו כהוצאות לזכות הנתבעות בגין בקשה של התובעת, לפסק דין חלקי, שנדחתה. נוסף על כך, יש לקזז חוב שיש לתובעת כלפי הנתבעות, כעולה מ סעיף 6 לתצהירה של גב' חיה ברשצקי, עובדת מחלקת התביעות של איילון, בגין תשלום ששילמה איילון למבוטח אחר של התובעת (הבעלים של רכב מסוג מיצובישי צ'אמפ, מ.ר. 20-252-20), שנשרף באותו ארוע. בגין נזקי אותו כלי רכב נשאה הנתבעת לבדה בסך של 20,000 ש"ח, ומכח דיני ביטוח כפל, על התובעת להשיב לה את החלק היחסי בתשלום.

11.  אשר לחישוב היחס בין חבות התובעת לחבות הנתבעות, בשל עילת ביטוח הכפל: איילון ביטחה את המוסך בסכום של 1,030,000 ש"ח בגין "כלי רכב של לקוחות". התפוסה המירבית של המוסך הינה 25 כלי רכב, ועל כן "סכום הביטוח" עבור כל כלי רכב במוסך הוא 41,200 ש"ח (1,030,000 לחלק ל-25). גם במועד הארוע היו במוסך 25 כלי רכב ( תצהיר מר דיין, סעיף 10 וכן מסמך שסומן נ/1 ובו רשימת כלי הרכב שהיו במוסך). לפיכך, היחס בין סכומי הביטוח במקרה דנן הוא 48% הנתבעות, ו-52% התובעת. גם אם נלך לפי הסיכון שהתממש (ת"א (מחוזי חי') 1208/92 גנאם נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [להלן - ענין גנאם]), נגיע למסקנה כי יש לחלק את החבות שווה בשווה בין המבטחות. ניתן גם להפנות להלכות בדבר מקרים בהם סכומי הביטוח אינם ברורים וקשה ליישם חלוקה (ת"א 11264/95 " עובדה" ק. ארבע (עמותה) נ' אברהמי בן עמי), אשר, גם שם, ננקטה שיטה של "חצי חצי".

12.  עוד מציינות הנתבעות, כי חלוקה זו הוצעה לתובעת כבר בראשית הדרך ( סעיף 5 לתצהיר ברשצקי), וסירובה של התובעת אינו במקומו, ועל כן מתבקש בית המשפט להתחשב בעובדה זו ובהתנהלות התובעת, ולא לפסוק הוצאות לזכותה.

תשובת התובעת