היחס בין סילוק יד ממקרעין לבין עבירה של הסגת גבול

גדר היחס שבין הליכים אזרחיים לסילוק יד ממקרקעין לבין העבירה של הסגת גבול פלילית הוא נושא התיק שלפניי.

עובדות הרקע והאישום

1.       המקרקעין נשוא הדיון, חלקה 30 בגוש 6603 ברמת השרון (להלן: "הקרקע"), שטחם כ-25 דונם, ייעודם חקלאי, והם בבעלות מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל").

ברקע הדברים תביעה לסילוק יד מהקרקע שהוגשה בשנת 1998 נגד הנאשם ואביו, רפאל פנקינסקי.

בכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום בתל-אביב (תא 62612/98), טענו התובעים, יוסף דיין ודוד דיין, ועוד שלושה תובעים נוספים, חלקם תושבי חוץ, כי חכרו את הקרקע מהמינהל בשנת 1974, ומאז ועד היום הם בעלי זכות החכירה בקרקע. לטענתם, לאחרונה מצאו (בעקבות דיווח המינהל) שהנאשם ואביו פלשו למקרקעין, ומבצעים בה עבודות עפר. התובעים ביקשו שיורה בית-המשפט לנתבעים לסלק ידם מהקרקע.

בקשת רשות להתגונן שהגישו הנאשם ואביו במסגרת ההליך האזרחי (בש"א 130444/98) - נדחתה, ונדחה הערעור על ההחלטה.

בית-המשפט (כב' השופטת ד' מארק-הורנצ'יק) קיבל את התביעה, ובתאריך 26.11.00 ניתן פסק-דין המצווה על הנתבעים (הנאשם ואביו) לפנות את הקרקע ולסלק ידם ממנה [ת/1].

2.       הפרשה נשוא הדיון שלפניי תחילתה בימים הראשונים של חודש אוקטובר 2002.

נציג המינהל, מיכאל גרשוביץ, ומתלוננים ממשפחת דיין, התלוננו במשטרת גלילות על "פלישה" לקרקע בתאריך 4.10.02.

          איש המשטרה, רס"ר מיכאל בן-חמו, ביקר בקרקע ב-10.10.02 [ראו: דו"ח פעולה שערך ב-10.10.02, ת/2], והעלה כי אדם ששמו יובל כהן שכר את שטח הקרקע מידי הנאשם, והוא מאחסן בו ציוד כבד ומיכלי דלק (להלן: "הציוד הכבד").

3.       הנאשם נחקר במשטרת גלילות בתאריך 16.10.02 בחשד שהסיג גבול בקרקע, עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בחקירתו [הודעתו ת/8] אישר הנאשם כי הוא מחזיק בקרקע, אלא שלטענתו, מדובר בהחזקה כדין, מכוחן של זכויות חכירה; עוד הודה הנאשם כי איפשר לאותו יובל כהן לאחסן את הציוד בשטח הקרקע. בסיום חקירתו הבטיח הנאשם לסלק ידו מהקרקע.

הנאשם לא עשה כן עד לתאריך 23.10.02, שאז נקטו המתלוננים בהליכי הוצאה לפועל נגד הנאשם, והציוד השייך ליובל כהן פונה מהקרקע.

4.       בהסתמך על התלונות שהגישו דיין וגרשוביץ, הוגש ב-22.10.03 כתב-האישום נגד הנאשם ובו טוענת התביעה כי בתאריך 4.10.02 הסיג הנאשם גבול בקרקע במטרה להקניט את המחזיקים בה, ופעל בכך בניגוד להוראות סעיף 447(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

התשתית הראייתית

5.       הנאשם כפר במיוחס לו בכתב-האישום, אף שהודה כי ניתן נגדו פסק-הדין לסילוק יד מהקרקע. בא כוחו של הנאשם הודיע ב-21.12.03 כי נדחה ערעורו לבית-המשפט המחוזי על פסק הדין של בית משפט השלום.

          להשלמת התמונה, יצוין, כי בקשת רשות ערעור שהגיש הנאשם לבית-המשפט העליון (רע"א 7681/03) נדחתה בתאריך 14.4.04.

6.       שני עדי תביעה, בני משפחת דיין, העידו על זכויותיהם בקרקע, ועל הסגת הגבול של הנאשם: באמצעות העד דוד דיין הוגש כראיה שטר חכירה מתאריך 3.1.74 [ת/4], המונה את החוכרים, ביניהם העד וקרוביו. העד הוא גם אחד התובעים בתביעה לסילוק יד מהקרקע שהוגשה נגד הנאשם ואביו (תא 62612/98).

בעדותו מסר העד כי הקרקע הייתה בשנים החולפות מושא לתופעות של הסגת גבול וכריית אדמה; עקב כך, נהג לבקר במקום מדי שבוע או שבועיים. ב-8.10.02, אמר העד, הגיש תלונה למשטרה מאחר שבביקורו בקרקע יום קודם לכן, מצא שהותקן בכניסה שער חדש, הוצב כלב שמירה מפחיד, וכי מישהו מאחסן במקום ציוד כבד, וכן, טרקטורים ומשאיות (עמ' 8, ש' 2-21).