היועץ המשפטי לממשלה נ' קשקוש(אסיר)

עתירה כנגד החלטת הועדה אשר התכנסה לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001 בראשות השופט חנא סבאג, אורית מסר הראל – קרימינולוגית, אלכס לוין – חינוך, ר/כ סולי סרוסי – נציגת שב"ס בעניין תיק מספר 1289025 מיום 16.2.11.

פסק דין

כב' השופט בנימין ארבל:

1.         על המשיב, חאלד קשקוש, אזרח ישראלי שהיה סטודנט לרפואה בגרמניה, נגזר עונש מאסר לריצוי בפועל למשך 4 שנים, קנס כספי בסך של 70,000 ₪ ועונש מאסר מותנה למשך שנתיים, לאחר שהורשע בביצוע עבירות של מגע עם סוכן חוץ – לפי סעיף 114 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 ומסירת ידיעות לאויב – לפי סעיף 111 לחוק העונשין הנ"ל.

2.         משמלאו שני שלישים לריצוי תקופת עונש המאסר, הובא המשיב בפני ועדת שחרורים, על מנת שזו תבחן את אפשרות שחרורו על תנאי ממאסר לפי סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001 [להלן: "החוק"]. ועדת השחרורים נעתרה לבקשה, לאחר שבחנה את כל הנתונים הנוגעים למשיב כפי שעוד יפורט להלן. החלטתה זו של הועדה אינה נראית כראויה בעיני העותרת, נוכח אופיין של העבירות שביצע המשיב – עבירות אשר בבסיסן ניצבת אידיאולוגיה עוינת – ובהתאם הוגשה עתירה זו שבפנינו. בעתירתה מבקשת המדינה כי נורה על ביטול החלטתה של ועדת השחרורים, כך שהמשיב ימשיך לרצות את עונשו בין כתלי בית האסורים.

3.         ועדת השחרורים עמדה על העובדה כי מדובר באסיר אשר נאסר לראשונה. התנהגותו בין כתלי הכלא היתה ראויה, פרט להפרת משמעת אחת, שנגעה לסירובו לקבל שלוש ארוחות. לא הוכח, לטעמה של הועדה, כי העבירות נעשו על רקע אידיאולוגי. הועדה התייחסה לחרטה שהביע המשיב ואשר נתפסה על ידה כחרטה כנה. עוד קבעה הועדה כי לא חומרת העבירה בה הורשע המשיב, היא המכרעת, אלא השאלה עד כמה גדול החשש כי האסיר יחזור לאחר שחרורו ויבצע עבירות המסכנות את אזרחי ישראל. הועדה התרשמה כי לא קיים חשש כאמור מן המשיב.

            בבואה להסיק את מסקנותיה, נתנה הועדה אף דעתה לתוכנית שיקום פרטית, אשר הוכנה עבור המשיב על ידי הגברת חיה היכל. הועדה אף התייחסה לחוות דעת שירות הבטחון הכללי, המתנגדת לשחרור המוקדם. בסופו של יום, החליטה הועדה כי ניתן לשחרר את המשיב שחרור מוקדם על תנאי, תוך קביעת תנאים מחמירים, הכוללים אף שהייה בבית הוריו בשעות הלילה, וביצוע עבודות התנדבות בהיקף של 6 שעות שבועיות. לשם בחינת קיום התוכנית, קבעה הועדה כי המשיב יתייצב בפניה לצורך ביקורת.

4.         כאמור, העותרת אינה מסכימה עם החלטתה של הועדה. לטענתה, החלטה זו אינה סבירה. שכן, שחרורו של המשיב יסכן את שלום הציבור. העבירות אותן עבר המשיב, מעידות על כך כי הוא פעל על רקע אידיאולוגי. אף בין כתלי הכלא הוא סווג כאסיר בטחוני המשוייך לתנועת הפאתח. המשיב לא נשא בנטל, המוטל על כל אסיר בטחוני על רקע אידיאולוגי, כי זנח את האידיאולוגיה אשר הביאה אותו למעבר העבירות והתנער ממנה. מכאן, שהוא עדיין מסכן את הציבור. אף חוות דעת שב"כ מלמדת על מניעיו האידיאולוגיים, דפוסי פעולתו כסוכן, הפועל כנגד המדינה, ועל העובדה כי קיבל תמורה בסכומי כסף גבוהים – עובדה המעידה על חשיבותו למפעיליו.

            גם אם לא הופיע מידע קונקרטי בחוות דעת שב"כ, הרי אין בכך כדי להפחית ממידת המסוכנות של המשיב כלפי הציבור, וזאת נוכח המסוכנות הטמונה במבצעי עבירות על רקע אידיאולוגי.

5.         הסניגורית תומכת בעמדת הועדה. היא אף העבירה לעיוננו מספר רב של פסקי דין, אשר ניתנו על ידי בתי משפט מנהליים שונים, בהם שוחררו אסירים, אשר ריצו עונשי מאסר בגין עבירות מסוג העבירות בהן הורשע המשיב.

6.         אין בדעתנו להתערב בהחלטת ועדת השחרורים. כפי שהזכרנו לא אחת בעבר, אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטתה של ועדת השחרורים. ועדת השחרורים הינה גוף מנהלי – לו נתן המחוקק שיקול דעת עצמאי רחב. בית המשפט לעניינים מנהליים אינו בא להעביר את שיקול דעתה של ועדת השחרורים תחת שבט ביקורתו, כאילו ישב לערעור על החלטותיה. כל שיבדוק בית המשפט, הוא את סבירות ההחלטה.

            במקרה שלפנינו, לא מצאנו כל פגם, מסוג הפגמים המנהליים, אשר יניעו את בית המשפט לפסול את החלטתה של הועדה. מקריאת החלטתה של הועדה עולה, כי הועדה שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים אותם היה עליה לשקול במסגרת מילוי תפקידה. נכון אמנם, כי מהנסיבות המפורטות בכתב האישום, כמו גם מחוות דעת שירות הבטחון הכללי, עולה כי העבירות בוצעו על רקע אידיאולוגי. אולם, יש לזכור כי העובדה שהעבירות בוצעו על רקע זה, אינה יוצרת חזקת מסוכנות אוטומטית. במקרים רבים, אשר הובאו בפני ועדות שחרורים, ובעקבותיהן בפני בית משפט זה, נדונו מקרים של אסירים האוחזים באידיאולוגיה רצחנית. אסירים אלה, אשר נדונו למאסר בגין ביצוע עבירות המכוונות לפגיעה באזרחים חפים מפשע, על דרך של זריעת מוות וטרור ללא הבחנה נגד אזרחי המדינה רק מחמת היותם כאלה, העידו על עצמם מיניה וביה, כי הינם מסוכנים. גבי אסירים אלה, עולה מאליה החזקה, כי לו ישוחררו, מבלי שהוכיחו כי זנחו את דרכם הרעה, ישובו לזרוע הרס והרג ברחובות. שונה הדבר, גבי עבירות ביטחוניות -  אידיאולוגיות, שאינן מסוג העבירות האמורות. במקרים אלה יש לבחון כל מקרה לגופו.

            במקרה שלפנינו, למדנו כי המשיב הביע צער וחרטה על מעשיו. הוא הודה במעשיו והורשע בהסתמך על הודאתו. הועדה שקלה נתונים אלה כמו את כל יתר הנתונים אשר הועמדו לפניה. יש לזכור כי חומרתן של העבירות כשלעצמה, זכתה למענה בגזר הדין, אשר, כעולה מחוות דעת שירות הבטחון הכללי, היה בו משום העלאת רף הענישה.

            התנהגותו של העותר בין כתלי הכלא, לא היתה שלילית. אירוע יחיד של סירוב לקבל ארוחות, אינו פוסלו כמי שאינו ראוי לשחרור מוקדם על תנאי.

            חלק מן הנימוקים המפורטים בחוות דעת שירות הבטחון הכללי, נוגעים לסוגיית הרתעת הרבים, כפי המפורט בסעיף 10[א] לחוק.

            אין אנו סבורים כי המקרה שלפנינו ראוי להיכלל במסגרת זו.

            הועדה אף קבעה תנאים מחמירים לשחרורו של המשיב, לרבות שהייה בבית הוריו משך כל שעות הלילה, והתייצבות לביקורות.

            סבורים אנו כי מן הראוי להוסיף לתנאים אלה אף חובת דיווח, תלת חודשית, של נותנת חוות הדעת, הגב' חיה היכל, אשר התחייבה לפקח על המשיב.

7.         נוכח כל האמור, הגענו לכלל מסקנה כי לא נפל כל פגם בהחלטת הועדה, המחייב את התערבותנו. עם זאת, אנו מוסיפים לתנאי השחרור גם הוראה, המחייבת את הגב' חיה היכל לדווח לועדה על קיום תנאי השחרור על ידי המשיב, וזאת אחת לשלושה חודשים. 

            בכפוף לאמור, ישוחרר המשיב ממאסרו.