היבא נ' עלי נאסר ואח'

פסק דין

1.לפני תובענה כספית על סך של 20,356 ₪ בגין נזקי תאונה שארעה ביום 19.02.12.

2.התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג הונדה סיווק מ.ר. 33-098-17 (להלן: "ההונדה/רכב התובעת"), הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הינו הבעלים של רכב מסוג ניסן מ.ר. 38-974-06 (להלן: "הניסן/רכב הנתבע").

3.הנתבעת 2, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "המבטחת"), ביטחה את הניסן בפוליסת ביטוח צד ג' שמספרה 5030342506/11, שהיתה ברת תוקף ביום 19.02.12(להלן: "הפוליסה").

4.התובעת טענה, כי עת נהג בעלה, מר פאיז ג'ראיסי (להלן: "בעלה של התובעת" או "מר ג'ראיסי") ביום 19.02.12, בנצרת, ועצר את רכב התובעת נוכח אילוצי התנועה, הנתבע, שנהג ברכבו ונסע מאחוריו, לא הספיק לבלום והתנגש בחלק האחורי של רכב התובעת (להלן: "התאונה").

5.לטענת התובעת, הנתבעים נושאים באחריות לתאונה ועליהם לפצותה על מלוא נזקיה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסעיף 11 לכתב התביעה:

א.נזק לרכב לפי חוות דעת שמאי13,950 ₪

ב.שכ"ט שמאי1,500 ₪

ג.הפרשי הצמדה וריבית206 ₪

ד.עוגמת נפש, אי נוחות,

שימוש ברכב חלופי ובמוניות4,700 ₪

סה"כ - 20,356 ₪

6.בעת קרות התאונה, רכב הנתבע היה מבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"). הנתבע הודה, כי היה אחראי לתאונה, אך הנתבעת התנערה מחבותה לשלם בטענה שהנתבע מסר פרטים כוזבים אודות נסיבות התאונה, וכי המדובר בתביעת מירמה במטרה להונותה ולקבל ממנה תגמולי ביטוח שלא כדין. הנתבע לא הגיש כתב הגנה מטעמו.

7.הנתבעת טוענת, כי עסקינן בתביעת מרמה במטרה להונותה. לטענתה, האירוע מושא התובענה כלל לא אירע או שלא אירע בנסיבות המתוארות. עוד טענה, כי הנתבע העלים ממנה פרטים מהותיים וחשובים הנוגעים לתאונה או מסר פרטים שאינם נכונים בנוגע לנסיבותיה או לגבי גובה הנזק, זאת בניגוד לתנאי הפוליסה והדין, משכך אין לנתבע כיסוי ביטוחי אצלה. לא זו אף זו, נטען כי התובעת לא הוכיחה את עובדות האירוע הנטען ואופן הנזקים שנגרמו לרכבה. לחילופין, טענה הנתבעת, כי יש לייחס לנהג רכב התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 100% להתרחשות התאונה, וגם מן הטעם הזה יש לדחות את התביעה נגדה.

הראיות

8.ביום 9.01.13 התקיימה ישיבת הוכחות, במסגרתה נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התובעת העיד בעלה, שנהג ברכב התובעת במועד התאונה וכן הוגשו מוצגים: ת/1- תמונות המעידות על הנזק שנגרם לרכבה. הנתבע העיד מטעמו. מטעם הנתבעת העיד מר צביקה הבר, חוקר הנתבעת (להלן: "מר הבר") וכן הוגשו מוצגים: נ/1- דו"ח החקירה; נ/2- העתק נתונים ממשרד הרישוי מיום 12.06.12 בדבר העיקולים הקיימים על רכב התובעת.

בתום שמיעת הראיות, הצהיר הנתבע, שלוווה בהליך על ידי סוכן הביטוח שלו, מר עימאד קנאנבה, כי הוא מודה בתאונה וכי הוא מוותר על זכותו להגיש סיכומים.

9.הנתבע הודה, כי פגע ביום התאונה ברכב התובעת, בנסיבות הנטענות על ידי התובעת בכתב התביעה (ע' 5 ש' 7 ,10 לפרוטוקול).

10.הנתבעת אינה מכחישה את קיומה של הפוליסה או תוקפה אלא טוענת, כי בנסיבות המקרה דנן פטורה היא מחבותה על פי הפוליסה מכח סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), שכן עסקינן בתאונה מבויימת או בשיתוף פעולה בין התובעת לנתבע, באופן שנמסרו לה עובדות כוזבות בכוונת מרמה, והדבר בא לידי ביטוי ביחס לעובדות הבאות: א. המועד בו נודע לבעלה של התובעת על העיקולים הקיימים על הרכב; ב. מספר הנוסעים שהיו ברכב הנתבע בעת התאונה; ג. התנהלות הנתבע לאחר התאונה; ד. על אף התאונה הקשה הנטענת, בה הוכרז רכב התובעת כ"אובדן כללי", המשיך הנתבע את נסיעתו ברכבו. משכך, לגישתה של הנתבעת, המדובר במקרה של תרמית ויש לדחות את התביעה נגדה.

11.בא כוח התובעת הכחיש מכל וכל את טענת הנתבעת בדבר מסירת עובדות כוזבות ב"כוונת מרמה". לטענתו, לא נתגלו סתירות היורדות לשורשו של עניין בגירסאות הצדדים לתאונה. המדובר באי התאמות או סתירות שוליות, שאין בהן כדי להעיד על אמירת שקר, והינן אך תוצר של מגבלות הזיכרון האנושי ונסיבות התאונה. אדרבא, לו היה מדובר בגירסאות תואמות לגמרי, היה מקום לחשוד בתיאום גירסאות. בנוסף, בעלה של התובעת אישר בעדותו, כי הנזק בחלק הקידמי של רכב התובעת נגרם מפגיעה קודמת וכי אין הוא מבקש לכלול אותו בנזקי התאונה הנדונה, דבר המעיד כי אין בכוונתו להתעשר על חשבון הנתבעים. כן העיד, כי מאחר ועל רכב התובעת מוטלים עיקולים, כלל לא ברור אם התובעת תוכל לזכות בכספי הפיצויים שייפסקו לה בגין התאונה.