היבא נ' בסול ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בתאריך 05/10/2009.

לטענת התובעת, בעת שרכבה היה בחניה מוחלטת, נסע הנתבע 1 ברכבו לאחור, ופגע בחלקו האחורי של רכב התובעת.

רכב הסובארו של הנתבע מס' 1 היה מבוטח בעת הרלוונטית בביטוח אחריות כלפי צד ג' אצל הנתבעת מס' 2.

בהגנתו הודה הנתבע מס' 1 בנסיבות התאונה, כפי שנטען בתביעה.

הנתבעת מס' 2 הכחישה בהגנתה את אירוע התאונה ואף טענה כי מדובר בתאונה מבוימת וקנוניה בין התובעת לנתבע מס' 1.

2.מטעם התובעת העיד מואייד נואטחה, מי שברשותו היה רכבה בעת הרלוונטית לתאונה.

מואייד העיד כי באותו יום נהג ברכב התובעת, הגיע למסגד בכפר ריינה לתפילת ערבית, והחנה את רכבו ברחבה שמחוץ למסגד.

בתום התפילה, כאשר יצא מהמסגד, הבחין כי רכב הסובארו שהיה נהוג ע"י הנתבע מס' 1 התנגש ברכבו.

מואייד העיד כי לא ראה את נסיבות התאונה, אלא הגיע מעט לאחר אירוע התאונה, וראה כי הנתבע מס' 1 עומד ליד רכבו והודיע לו כי התנגש ברכב התובעת בעת שנסע אחורה.

מואייד קיבל מהנתבע 1 את פרטי הרכב והביטוח ופנה לדרכו.

3.הנתבע מס' 1 אף הוא העיד לפניי היום, ואישר כי הגיע למסגד לתפילת ערבית, וגם הוא החנה את רכבו באותה רחבה.

בתום התפילה, יצא הנתבע מס' 1 ותוך כדי נסיעה אחורה התנגש ברכב התובעת שהיה בחניה.

הנתבע מס' 1 אישר בעדותו כי הוא המתין מעט ליציאת בעל הרכב שנפגע מהמסגד, ואכן מואייד יצא מהמסגד זמן קצר לאחר התאונה והנתבע הודיע לו כי התנגש ברכבו מאחורה בנסיעה אחורנית, מסר לו פרטים ופנה לדרכו.

4.הנני נותן אמון מלא בעדויותיהם של מואייד ושל הנתבע מס' 1.

שני העדים הותירו עליי רושם אמין ומהימן ביותר, מהימנות ללא כחל ושרק.

ב"כ הנתבעת 2 העלה תמיהות באשר לעובדה שרכב התובעת נבדק ע"י שמאי בחלוף יותר מ-4 חודשים מיום התאונה. בעניין זה היה בפי מואייד הסבר, שאף שאינו שגרתי, הותיר עליי רושם אמין, ולא עורר בלבי ספקות באשר למהימנות גרסתו לנסיבות התאונה. מואייד ציין כי הוא לא ייחס משמעות רבה לנזק שנגרם לרכב. מדובר בסך הכל בנזק לפגוש האחורי שלא גרם להשבתת הרכב, מה גם שהוא העיד על עצמו שהיה לו באותה תקופה לחץ בעבודה, והוא היה אחראי על עשרה פועלים, כך שלחצי העבודה הסיחו את דעתו מדאגה מידית לטיפול ברכב שניזוק.

גם הנתבע מס' 1 כשנשאל מדוע הודעתו לסוכן הביטוח ניתנה באיחור של כ-5 חודשים, השיב כי הוא אינו בקיא בדרך שבה צריך לנהוג בעת שמעורב בתאונה, כי אין לו ניסיון בדברים אלה, וכי זו הייתה הפעם הראשונה, והאחרונה (כך הוא מקווה), שהוא היה מעורב בתאונה. משום כך האמין כי די בכך שהוא מסר את פרטי הרכב והביטוח שלו לבעל הרכב שנפגע. רק בחלוף כמה חודשים משבאה אליו פניה מטעם חברת הביטוח, הבין כי היה עליו להודיע לסוכן הביטוח אודות התאונה.

הסבריו הנ"ל של הנתבע מס' 1, מניחים את הדעת, אמינים בעיניי, ועל-כן, אינני רואה באי-מתן הודעה מידית על תאונה כדי לפגום במהימנותו.

5.ב"כ הנתבעת 2 טען כי קיימת היכרות בין הנתבע מס' 1 למואייד, דבר המחזק טענתו בדבר קנוניה ותאונה מבוימת.