הטלת הוצאות משפט על אם בגין ניהול הליכי סרק בבית המשפט לענייני משפחה

1.         בפני בקשת הנתבע (להלן: " האב") להטלת הוצאות משפט על התובעת (להלן: " האם"), באשר לניהול הליכי סרק בבית משפט זה, כאשר קדמו להם באופן ברור ההליכים בבית הדין הרבני.

2.         ראשית דבר ייאמר, כי המדובר בתביעת משמורת, שמוטב היה אילו הוגשה לכתחילה בבית הדין הרבני שדן זה מכבר בהליכים הספציפיים שבין הצדדים הספציפיים.

3.         ניתן להבין את מניעי האם בהגשת התביעה בפני בית המשפט לענייני משפחה וטוב עשתה ב"כ בכך שנענתה לבקשת האב להעברת הדיון לכבוד בית הדין הרבני ברחובות.

4.         לרוב, עניין הוצאות המשפט, בשל עצם ניהול ההליכים, מקבל ביטוי בסיום אותם הליכים. במקרה דנן, לא מותב זה ייתן את ההחלטה הסופית ולכן, נמנע בית המשפט מלפסוק הוצאות על כלל ההתדיינות ומשאיר את העניין לשיקול דעת כבוד בית הדין הרבני. זאת מאחר ומוטב לפסוק הוצאות במסגרת מכלול הנסיבות ובסיום ההתדיינות.

5.         עם זאת, עומד ב"כ האב על פסיקת הוצאות בעניין זימונו והתייצבותו לדיון שנקבע ליום 20.11.06 ובגין בקשה שהוגשה על ידי ב"כ האם ביום 12.11.06 לדחיית הדיון האמור.

            הבקשה לדחיית הדיון הונחה בפני מותב זה רק בבוקרו של אותו דיון וברור הדבר, שלא ניתנה כל החלטה לדחייה כמבוקש.

6.         מקרה זה, מביא לידי  ביטוי תופעה קיימת, הולכת ונשנית: העדר תקשורת בין עורכי דין ואי ציות לתקנה 241 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות").

7.         ב"כ האם טענה בפני, שעשתה כמיטב יכולתה לברר אם ניתנה החלטה בבקשתה וטוב שעשתה כן אך אין בכך די. לדבריה, כדרך שבשגרה, לא פנתה לב"כ הצד שכנגד כדי ליידע אותו על הבקשה שהגישה לדחיית הדיון ולא העבירה לו את העתק הבקשה בכל דרך שהיא.

אני תוהה על שגרה זו הנוגדת את התקנות ואשר הביאה להתייצבותו של ב"כ האב בבוקר הדיון, דבר שנתבקש ממילא, כיוון שלא ניתנה החלטה לדחיית הדיון וב"כ האם לא עדכנה אותו בכל שינוי שביקשה לעשות.

אפילו ערב הדיון, לא ראתה ב"כ האם לנכון, להפעיל את קו הבזק במשרדה וליצור קשר עם ב"כ האב באשר לדיון ביום 20.11.06. אילו לכל הפחות הייתה נשלחת הבקשה בפקס (כפי שמחויב על פי התקנות), היה ב"כ האב יודע שגם עליו לברר מה גורל בקשת הדחייה ומועד הדיון.

8.         ידוע הדבר ומקובל,  לכל עורך דין המופיע בבית המשפט, כי נדרשת תגובת הצד השני בטרם מתן החלטה בבקשה שאינה מוסכמת ובוודאי שיש לברר מקום שטרם ניתנה החלטה.

9.         איני מוכן לקבל שגרה מהסוג המתואר וגם לא מנהג כזה, כפי שטוענת ב"כ האם, כי קיים בקרב עורכי הדין. חובתם ליידע ולתאם עם הצד שכנגד במרב האפשרויות נדרשת לשם קידום וייעול ההליכים, זו אינה "המלצת" התקנות, אלא החובה העולה מהן ואין מקום לנהוג אחרת.

10.        ב"כ האם מונתה מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ההליך עצמו הוגש באישור הלשכה לסיוע משפטי ועצם ניהול ההליך פרוצדוראלית אל מול הצד שכנגד אינו בידי האם המיוצגת, אלא על ידי ב"כ.  על כך אין לחייב את האם בהוצאות, אלא את האחראי להתנהלות בין עורכי הדין ואין מנוס מהטלת הוצאות על ב"כ עצמם, האחראים לתוצאות  התנהלותם בהליכים משפטיים והוצאות הצד שכנגד בהתאמה.

11.        לאור כל האמור,  אני מחייב את ב"כ האם, באופן אישי, בהוצאות הדיון מיום 20.11.06 בסך 500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.

ניתנה היום כ"ט בכסלו, תשס"ז (20 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים