הטלת אחריות אישית על נושא משרה של חברה בפירוק

לפני בקשה להצהרה על חבות אישית של נושא משרה, מר אברהם ישראלי (להלן: " ישראלי" או " המשיב") מנהלה של א.ש. ישראלי יבוא ושיווק בע"מ (בפירוק) (להלן:" החברה") בחובותיה של החברה, על פי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החבות [נוסח חדש], התשמ"ג- 1983 (להלן:" פקודת החברות"). בקשה זו הוגשה במסגרת הליך הפירוק לאור הטענה כי ישראלי נטל כספים ונכסים של החברה ללא ששולמה תמורה כלשהי, וכתוצאה מכך חסרים בקופתה סכומים בסך 1,294,088 ש"ח (סכום תביעות החוב שהוגשו בהליך זה).

פתח דבר

1.         תיק הפירוק נפתח ביום 11.8.00 , וצו הפירוק ניתן ביום 25.3.01, במסגרתו מונה עו"ד ארז שמעיה כמפרק החברה. כפי שמציין המפרק, הוא לא זכה לקבל סיוע או מידע מבעלי המניות והמנהלים של החברה לאורך ציר הזמן, דהיינו מיום מתן צו הפירוק בואכה הגשת הבקשה דנן, לפיכך הוגשה הבקשה דנן רק ביום 30.1.05.

תגובת המשיב הוגשה רק ביום 31.5.05 (לאחר קבלת ארכה), הכנ"ר הגיב ביום 28.8.05, מועדי דיון בבקשה נדחו בהסכמה.

ביום 25.5.06 דחה בית המשפט (כב' השופטת ח' בן עמי) את טענותיו המקדמיות של המשיב בנושא ההתיישנות, הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית וקבע מועד לדיון. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (בר"ע 5256/06), או אז התבקש בית המשפט לדחות הדיון עד להכרעה בה, בקשה שנדחתה.

חקירת המצהירים התקיימה ביום 7.9.06 ובסיום הישיבה נקבע ההמשך לסיכומים בכתב.

סיכומי המפרק הוגשו ביום 10.12.06, וסיכומי המשיב הוגשו ביום 30.1.07.

ביום 19.10.06 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט א' גרוניס) את בקשת רשות הערעור.

משהונח התיק על שולחני ביום 30.7.08, סברתי, לאור חוסר המעש בו (החל מיום 30.1.07) שמא המבקש זנח את בקשתו והוריתי להודיע לבית המשפט תוך 20 יום אם ניתן לסגור התיק.

ביום 20.8.08, הודיע המפרק כי רק "לאחרונה" הגיש הכנ"ר את סיכומיו, ולפיכך ניתן ליתן החלטה. אכן ביום 7.8.08, הוגשו סיכומי ב"כ הכנ"ר.

טרחתי והטרחתי את הצדדים בהקדמה זו על מנת להצר על כך שדווקא בהליכים המופנים כלפי נושאי משרה  ההתנהלות הינה בכבדות, דבר שמחד גיסא מקשה על קיום הליך תקין, ומאידך גיסא גורם אף לעינוי דין לנושאי המשרה עצמם השרויים במתח עד למתן החלטה בעניינם.

רקע כללי

2.         החברה פעלה בענף הקרמיקה והמוצרים הסניטאריים במשך שנים. בתחילה פעל המשיב כעוסק מורשה עצמאי ובשנת 1991, ייסד את החברה והמשיך את העסק במסגרתה עד לקריסתה בין השנים 1998-1999. החברה הייתה בשליטתו ובבעלותו והוא שימש כמנהלה מיום הקמתה והחזיק ב-99 מתוך 100 מניות החברה. המשיב הפסיק את פעילותו בניהול החברה עקב מצב בריאותו. יצויין כי ביום 8.2.04 ניתן צו בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, לפיו מונה בנו של המשיב, בועז ישראלי, לאפוטרופוס על גופו ורכושו של המשיב, בהיותו חסוי, במסגרת החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בתיק תמ"ש 22620/03.

במסגרת הליכי הפירוק הוגשו כנגד החברה שלוש תביעות חוב בסך כולל של 1,294,088 ש"ח, על ידי עיריית ירושלים, בנק לאומי לישראל בע"מ וחברת עמק מוצרי קרמיקה בע"מ (המבקשת את הפירוק).

גירסת המפרק

3.         בבקשתו פירט המפרק את הנימוקים שהביאו אותו למסקנה כי החברה נוהלה בתרמית, והוא סומך טענותיו על חוות דעתו של רו"ח אלירז מיכאל ועל מסמכים רבים לרבות מאזני הבוחן של החברה, ומגיע הוא למסקנה כי:

א.      בקופת החברה ובחשבונות הבנקים קיים חוסר בהיקף של כ-2.9 מיליון ש"ח, אשר על פי מאזני הבוחן היו צריכים להיות ביום הפסקת הפעילות בחשבונות החברה.

ב.      בשנים 1995-1998 נרשם הפסד גולמי בשיעור של 11% אל מול רווח גולמי בשיעור של 18% בשנים 1991-1994 (היינו, ההפרש בין סך המכירות לתקופה לבין סך עלות המכירות של הסחורה שנמכרה). לטענת המפרק, נתונים אלו מלמדים כי בוצעו מכירות של סחורה שנרכשה ע"י החברה, שלא במסגרת החברה והתקבולים בגינם לא מצאו דרכם לחשבון החברה.

ג.       בוצעה הברחה של נכסים וכספים מהחברה אל בני משפחתו של המשיב, שימוש בחשבון הבנק של אשת המשיב, תשלום משכורות לבני משפחה שבפועל לא עבדו בחברה, וכן העברת רכב שהיה רשום על שם החברה במסגרת ליסינג לבעלות בנו של המשיב ללא תמורה.

המפרק עומד על העדר שיתוף פעולה עימו מצד המשיב ובני משפחתו וסירוב למסור לידיו מידע שעשוי היה לשפוך אור על מסלול היעלמותם של הכספים שהיו אמורים להתקבל אצל החברה, וכן נמנעו הם מלהתייצב לחקירה על אף הזמנות חוזרות ונשנות שנשלחו אליהם על ידי המפרק והכונס הרשמי, ורק לאחר מתן צו ע"י בית המשפט, או אז התייצב לחקירה מר איתי ישראלי, בנו של המשיב, אשר עבד בחברה ואף שימש כמנכ"ל בפועל בשנה האחרונה לפעילותה, והוא בלבד.

כן טוען המפרק, וזאת לפנים משורת הדין, כי אף לשיטת המשיב ובהתעלם מנתוני שנת 1995, עדיין בקופת החברה ובחשבונות הבנקים קיים חוסר בהיקף של 2.17 מיליון ש"ח.