הטיול נפגע עקב סכסוך בין סוכני נסיעות, הנוסעים יפוצו

לפני שתי תביעות מאוחדות, הקשורות בטיול מאורגן אחד למרוקו.

טענת התובעים היא, כי הזמינו טיול למרוקו שאמור היה לצאת ביום 11.6.08 ולהסתיים ביום 25.6.08. לדברי התובעים, הובטחו להם בית מלון על בסיס חצי פנסיון, ארוחות כשרות וכן סדרת טיולים. לדברי התובעים, בסמוך למועד היציאה לטיול, הודע להם כי הטיול נדחה ליום 18.6.08.

עוד טוענים התובעים, כי יום לפני הטיול בתאריך המחודש, הודיעו הנתבעות לתובעים כי עליהם להוסיף עוד 450$ לכל נוסע וכי תשלום זה הוא תנאי ליציאה. התובעים ממשיכים ומספרים, כי משהגיעו למרוקו, התברר שאין עבורם ארוחות כשרות ואף הטיול לא נערך בהתאם למובטח.

הנתבעת 2, עובדת כמתווכת פרילנסרית ותיווכה בין התובעים, באמצעות גברת נוספת בשם פאני לבין הנתבעת 1. בכתב ההגנה אישרה הנתבעת 2 כי הובטחו ארוחות כשרות והיא אינה יודעת אם אלו בוצעו על ידי הנתבעת 1. לדבריה, כל הכסף שהיא קיבלה עבור הטיול הועבר מראש לנתבעת 1, כפי שסוכם.

הנתבעת 1 כתבה בכתב ההגנה, כי החבורה של התובעים נרשמה תחילה לטיול במועד מסוים, אך משלא התמלאה מכסת הנוסעים לאותו תאריך, התבקשו והסכימו להצטרף לטיול במועד מאוחר יותר. הנתבעת 1 טוענת, כי הנוסעים לא שילמו לה ישירות, אלא באמצעות גברת פאני גולדנברג והנתבעת קיבלה רק חלק מהסכום. לדבריה, עמדה הנתבעת 1 בכל אשר הבטיחה.

בדיון בבית המשפט פתחה דווקא הנתבעת 2 ולמעשה הצדיקה את מרבית טענות התובעים ביחס לנתבעת 1. לדבריה, כאשר החליפו התובעים את תאריך הטיול לבקשת הנתבעת 1, הובטח להם כפיצוי יום טיול אחד נוסף וכן ארוחות כשרות. הנתבעת 2 סיפרה עוד, כי אכן הנתבעת 1 לא קיבלה בשלב ראשון את כל הסכום והיא עצמה הייתה אמורה להעביר לה את יתר הסכום. זאת, למרות שהרוב שולם כבר חודשיים לפני הטיול. הנתבעת 2 מספרת כי הגיעה לפגישה על מנת להסדיר את הדברים אצל הנתבעת 1, אולם מנהל הנתבעת 1, מר ציון אוחנה, לא הספיק לדבר איתה ולשבת איתה ולפיכך היא השיבה את יתרת הסכום לאותה פאני.

העיד התובע ניסים אלמליח. זה סיפר, כי קיבל כרטיסים מראש עבור הטיסה ממר אוחנה, אולם כאשר הגיע לשדה התעופה, התברר שהכרטיסים "לא טובים" ולמעשה אין כרטיסים. מדובר היה בשבעה אנשים אשר הגיעו ולגביהם לא הונפקו כרטיסים. מר אלמליח סיפר שהוצב אולטימאטום לפני הקבוצה, שאם כל זוג לא ישלם 1,000$ לא יוכלו לנסוע, חלק מהאנשים בכו והתעלפו ואנשים השתמשו במזומן שלקחו עמם לצורך בזבוזים לטיול על מנת לשלם. לדבריו, אין לו דבר נגד הנתבעת 2.

בחקירה הנגדית אישר מר אלמליח כי את התשלום העביר לפאני וזו העבירה את התשלום לנתבעת 2 עבור הנתבע 1, אם כי אין לו קבלה. לעניין האוכל הכשר, אשר בגינו תבעו התובעים סך של 200$, הבהיר כי מדובר בסכום ששולם ליהודים מקומיים עבור האפשרות לאכול בשבת במסעדות הכשרות. אף לעניין זה לא יכול היה התובע להציג קבלה. לעניין הטענה כי לא נלקח לטיול לסהרה, טען התובע כי הובטח טיול ג'יפים בסהרה והוא אף הציג את ה"פלייר" שקיבל (ת/2).

לאחר מר אלמליח העיד התובע, מר אלמקייס. זה סיפר כי מר אוחנה התקשר אליו וביקש לדחות את הטיול מיום 11 ל- 18 לחודש. יום לפני הטיול עצמו הוא התקשר והודיע שהטיול מבוטל כי לא שולם כסף. מר אלמקייס שאל אותו איך זה יתכן, הרי הם שילמו לטיול במועד הראשון ולדבריו מר אוחנה השיב לו שהדבר נובע מחשבון עם הנתבעת 2, החייבת לו כסף מטיול אחר. מר אלמקייס הביע תרעומת בפני מר אוחנה על כך שהדבר מודיע רק יום לפני וזה השיב "זה מה שיש וזהו".

מר אלמקייס ממשיך ומספר, כי הוא לקח מונית מיוחדת, אסף את הגברת פאני מקרית גת ונסע לנתבעת 2 ברעננה. זו לא הייתה במקום ולא הגיעה, אך מסרה טלפונית שהטיול שולם ואין מה לדאוג והם יכולים לחזור הביתה. מר אלמקייס ממשיך ומספר, שהוא התקשר למר אוחנה בעניין זה, אך זה השיב לו שאם לא תשולם היתרה, לא יצאו לטיול.

מר אלמקייס שוב התקשר לנתבעת 2 וזו הודיעה שעליהם להתייצב בשדה התעופה והכרטיסים יתקבלו ולמר אוחנה אין זכות לאיים עליהם בכך שלא יצאו לטיול. כאשר הגיעו לשדה התעופה, פגשו את המדריך של הטיול והתברר כי הוצאו שבעה אנשים מרשימת המטיילים, כולל התובעים. המדריך ניסה לתווך ובסופו של דבר נאמר להם לשלם במזומן. זאת, למרות שהוצע לתת את מספר כרטיס האשראי של גברת פאני גולדנברג, המתווכת, כעירבון. כך, הצדדים מסרו את הכסף במזומן שהחזיקו בידם לצורך בזבוזים.

לעניין האוכל הכשר סיפר, כי מדובר בשבתות בהם אכלו בקהילה היהודית, בתמורה ל- 100$ לסועד. אולם התברר, כי למדריך לא נמסר כל דבר בעניין זה ולפיכך נאלצו התובעים לשלם בעצמם את ההוצאה הזו וכך פחת עוד יותר סכום הכסף שנותר לבזבוזים בטיול. מר אלמקייס הוסיף וטען כי נגרמה עגמת נפש רבה שהוא חיכה שנים רבות לטייל במרוקו ובנסיבות אלה "זה לא היה כבר טיול, אלא כמו תשעה באב".

בחקירה הנגדית פרט מר אלמקייס כי הוא ובת זוגו שילמו במזומן בשדה התעופה 900$ וחברו 1000$. כמו כן, אישר לשאלות נציג הנתבעת 1, כי אכן ידע יום לפני כן שיש בעיה עם התשלום ומטעם זה נסע עד רעננה. אולם, לדבריו, ההתחשבנות בין הנתבעת 2 לנתבעת 1 אינה צריכה לעניין אותו ומכיוון שהוא שילם את התשלום המלא, לא נכון היה לטרטר אותו.

הנתבעת 2 הוסיפהוהעירה בסוף עדותו של מר אלמקייס כי הנתבע 1 גבה מהתובעים כספים שלא כדין וכי הכספים שהושבו לגברת פאני לא קשורים לשבעת הנוסעים שהטיול לגביהם כמעט בוטל.

עד נוסף מטעם התביעה היה המדריך, מר בן דוד. לדבריו, התנהלותה של הנתבעת 1 הייתה בלתי מקצועית לכתחילה. הוא סיפר כי בדרך כלל הוא מקבל שבועיים מראש את פרטי הקבוצה, כרטיסי הטיסה, ואוצ'רים, ויזות וכל הנדרש, כך שהוא יכול לפנות לנוסעים מראש, לפגוש אותם ולהיערך. במקרה זה, הושאר הכל ל"דקה התשעים", נאמר לו להגיע לשדה התעופה ושם יקבל את הכרטיסים.

לדבריו, הוא קיבל לבקשתו רשימה של עשרים ואחת נוסעים, אך הודע לו לפתע, יום לפני האחרון, כי שבעה נוסעים מתוכם לא ייסעו. כאשר הגיע לשדה התעופה, הגיעה הקבוצה כולה, כולל אלה שנאמר שלא ייסעו. אז נמסר למדריך על ידי מר אוחנה, שכל כרטיסי הטיסה קיימים וכי הוא עצמו ממתין בקומה למטה, אולם אם שבעת הנוסעים הנוספים לא ישלימו סכום כסף מסוים, לא יוכלו לנסוע. לדבריו, הייתה שם גברת נוספת בשם פאני, אשר הגיעה עם הקבוצה. הוא הבהיר לה את דרישת הסוכן, רץ לתווך בינה לבין הסוכן שלוש או ארבע פעמים ואף נקע את הרגל בדרך. לדבריו, אותה פאני אספה את הכסף מכולם, היא אף חתמה על איזה שהוא מסמך וגם מסרה כרטיס ויזה ורק לאחר מכן הואיל מר אוחנה לתת לו את הכרטיסים.

כאשר היו כבר במרוקו, שאלו הנוסעים לגבי אוכל כשר שהובטח להם. המדריך מספר כי לא ידע דבר אודות כך והסביר להם שברוב האזור אין אוכל כשר כלל אלא בערים הגדולות ולשם כך יש לשלם, תוך תיאום מראש, עם מסעדה מקומית כשרה. המדריך המשיך וסיפר, כי הנוסעים שילמו עבור ארוחות כשרות מכספם.

נציג הנתבעת 1 שאל בחקירה הנגדית את המדריך אם לא היה נוכח עם הנתבעת 2 ופאני לצורך התחשבנות. זה השיב שאכן כן ופאני החזיקה מעטפה עם כסף ביד, אולם מדובר בכספים הנוגעים לטיול קודם וללא קשר לטיול זה.

מר אוחנה, נציג הנתבעת 1, סיפר כי הוא מארגן עשרות טיולים וההתמחות שלו היא טיולים למרוקו. הוא מוציא בין 25 ל- 30 טיולים בשנה. הוא קובע מראש מועדים, אולם חלק לא מתבצעים בפועל אם אין רישום מספיק. במקרה כזה, מצרפים כאלה שנרשמו לטיול האחד אל טיול אחר בהסכמתם.