הטבה חד פעמית אינה מבססת נוהג - גמלאי בנק הפועלים אינם זכאים למענק ואופציות

הנשיא סטיב אדלר

     לפנינו ערעור של 499  גמלאים (להלן: המערערים) של בנק הפועלים בע"מ (להלן: המשיב או הבנק), שפרשו לפרישה מוקדמת, על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו,  ^[1]  בה נדחתה תביעתם לקבלת אופציות ומענק חד פעמי מכוח הסדר קיבוצי, שנחתם בין הוועד הארצי של עובדי בנק הפועלים (להלן: הוועד הארצי) לבין הבנק, מיום 21.3.2004 (להלן: הסכם 2004).

תמצית העובדות הצריכות לעניינינו

2.      בנק הפועלים מעסיק כ-7,700 עובדים פעילים וקבועים. המערערים הינם עובדי הבנק לשעבר, אשר פרשו לפנסיה מוקדמת במועדים שונים בשנים 1998 עד 2004, בהתאם להסכמי פרישה אישיים שנחתמו עם כל אחד מהם, אשר התבססו על תכניות פרישה מרצון שפרסם הבנק במועדים שונים, וכן מכוח הסדר קיבוצי בין הוועד הארצי של ארגון עובדי בנק הפועלים להנהלת הבנק מיום 17.12.2002 (להלן: הסכמי הפרישה). כל המערערים פרשו לפנסיה מוקדמת לפני חתימת הסכם 2004.

     המשותף לכלל הסכמים אלו הינו בפרישה מוקדמת של עובדים, תוך קבלת פנסיה תקציבית מהבנק עד להגיעם לגיל הפרישה, וכן בהצמדת גובה הפנסיה בתקופה זו " בהתאם להסכמי השכר בבנק ותוספות היוקר".

     הסכם 2004 הינו הסכם בין צדדים ליחסי עבודה קיבוציים, אשר מעצם טיבו, מעגן בכתב הטבות אותם יקבלו עובדים לצד ויתורים מצידם. בהסכם זה, נציגי העובדים - חברי הועד הארצי, אשר הוסמכו לנהל את המשא ומתן מטעם ההסתדרות, הסכימו לוותר על תוספת שכר וכן להוריד את היקף התקציב המוקצה לטובת קידומים שהיה נהוג בעבר בבנק, וזאת בתמורה לקבלת תכנית האופציות והמענק החד פעמי. 

      באופן כללי ניתן לומר, כי הסכם 2004 נתן לעובדי הבנק:

(א) תכנית אופציות.

(ב) מענק מיוחד וחד פעמי בגובה חצי משכורת.

כאשר מנגד, העובדים עשו ויתורים לגבי הנושאים:

(א) קצב הקידומים ומנגנון הוותק.

(ב) אופן וקצב הדירוג. על אף שקידומים ודירוג מהווים שיפור תנאי עבודה היה ויתור מצד הוועד הארצי לגבי אופן הענקתם ויצירת קשר מסוים בין הענקת התנאים לבין עבודתו של העובד, תוך שניתנה להנהלת הבנק הסמכות להעריך את עבודתם של כל עובד המועמד לקידום או להעלאת דירוג.

      כאמור, הסכם 2004 הדגיש את הקשר בין העובד לבין הבנק בהיבט של המשך עבודתו בבנק ותפקודו בו.

     המחלוקת מושא ההליך דנא עניינה בשאלה, האם המערערים זכאים לאופציות ולמענק החד פעמי הקבועים בהסכם 2004, וזאת מכוח התחייבות הבנק בהסכמי הפרישה שנחתמו עם כל עובד להצמיד את הפנסיה ל"... הסכמי השכר בבנק...". היינו - האם הסכם 2004 הינו "הסכם שכר"?  

הכרעת בית הדין האזורי

3.      בית הדין האזורי תיאר בפסק דינו לפרטים את ההסכמים השונים החלים על הצדדים וכן את העדויות שנשמעו בפניו והגיע למסקנה, כי דין תביעת המערערים להידחות.

     בית הדין קבע, כי שילוב ההוראות שבהסכם 2004, עם ההוראות שבהסכמי הפרישה מוביל למסקנה, כי " עדכון הפנסיה המוקדמת הוגבל לסוג מסוים של תוספת שכר - זו הנובעת מהסכם שכר אשר יגדיל את רכיבי השכר הפנסיוני המשולם לעובדים הפעילים...וכי הפנסיה המוקדמת לא תעודכן בדרכים אחרות שהן רלוונטיות לעובדים פעילים בלבד". לאמור, מלשון ההסכמים עולה שסעיף ההצמדה בהסכמי הפרישה נוגע לרכיבי השכר הפנסיוניים בלבד, וכן עניינו בתוספות שכר הנטמעות בשכר השוטף, והופכות חלק בלתי נפרד ממנו. על כן הסיק בית הדין האזורי, כי המערערים אינם זכאים לאופציות ומענקים חד פעמיים האמורים בהסכם 2004.