החרגת נכס חיצוני מהנכסים המשותפים

 פסק דין 

בפניי תביעה רכושית.

התובעת (להלן: "התובעת" ו/או "האישה") והנתבע נישאו זה לזו כדמו"י בשנת 1977 .

מנישואין אלו נולדו לבני הזוג ארבעה ילדים: א. ב. ג. ד.

ביום 23.01.2007 התגרשו הצדדים בפני כב' בית הדין הרבני בתל אביב.

חרף חלוף שנים רבות ואך ממועד הגירושין כשבע שנים, ממשיכים הצדדים להתקוטט, לבוא ולצאת מאולמות בית המשפט, בסוג של מלחמת התשה הדדית.

טענות התובעת

1.        א.          התובעת טענה כי הנתבע הינו איש עתיר נכסים אשר דאג במהלך כל שנות נישואיהם "להעצים" את רכושו ולהגדילו. כך למשל רכש הנתבע נכסים שונים במגמה להרחיב את הנכסים הקטנים אותם ירש מאביו ז"ל.

לטענת התובעת, הרחבת הנכסים לוו בשיתופה המלא תוך שהיא מסייעת לו בכל דרך אפשרית כגון ניהול מו"מ עם גורמים עסקיים שונים, השגת אישורים ועזרה בכל דרך אפשרית.

ב.         לטענת התובעת, במהלך כל שנות הנישואין דאגה היא לקניית מזון, כלכלת התא המשפחתי והילדים.  כמו כן רכשה התובעת את תכולת הבית והיא זו שנשאה בכל צורכי הילדים.

            טוענת התובעת כי הנתבע נהג "בקמצנות" כלפיה וכלפי ילדיו כך שכל דרישה לתשלום כרטיסיה לנסיעה או קניית "ממתק" לילד, גררה ויכוחים סוערים ומו"מ ממושך בין הנתבע לתובעת.

ג.          ביום 01.02.2002 במגמה לרצות את התובעת, החליט הנתבע להעניק לאשתו במתנה וללא תמורה את זכויותיו בחנות בשטח של 13 מ"ר ברחוב ---- תל-אביב והידועה כחלק מחלקה – בגוש --- (להלן: "החנות במתנה");  ייפוי הכח מיום 01.02.2002 צורף כנספח "א" לכתב התביעה.

לצורך ביצוע האמור חתם הנתבע על ייפוי כח בלתי חוזר לטובת האישה ואולם עד כה טרם מומשה העברת הבעלות ע"פ ייפוי הכח; בשלב מאוחר יותר הגיש הנתבע בקשה לביטול ייפוי הכח הבלתי חוזר.

2.         א.         דירת המגורים של הצדדים ברחוב --- רמת-גן (להלן: "דירת המגורים")

רשומה על שם הצדדים בחלקים שווים, על דירה זו מונו כונסי נכסים במסגרת החלטה על פירוק השיתוף.

ב.         לטענת התובעת, ברשות הנתבע נכסים רבים נוספים, חלק מהם ירש מאביו