החמרת עונשו של פורץ לדירה, שגנב ואיים על בני הבית בסכין

1.         ביום 21/01/07 התפרץ המשיב לבית מגורים בטבריה, שעה שבני הבית נמו את שנתם, מתוך כוונה לגנוב רכוש מביתם.

המשיב חדר לבית מחלון חדר הילדים בו ישנה באותה עת אחת הבנות, כשראשו עטוי כובע גרב ובידו סכין, חיטט במגירות חדר השינה של הילדים וגנב משם תכשיטים, משם עבר לסלון הדירה וגנב מתוכו מפתחות.

הילדה אשר התעוררה לשמע הרעשים והבחינה במעשיו של המשיב, ניסתה להתקשר במכשיר הנייד לפלאפון של הוריה, שישנו את שנתם בחדר השינה שלהם, ומשאלו לא ענו לצלצול, חייגה למוקד המשטרה והזעיקה עזרתה.

עוד בטרם הגיעה המשטרה, התעורר גם האב משנתו, ניגש לסלון ופגש את המשיב, אשר איים עליו, כשהוא אוחז בסכין, כי יהרוג את ילדיו.

בין השניים התפתח מאבק, במהלכו ניסה אבי המשפחה לקחת את הסכין מידי המשיב, ותוך כך נדקר באצבעו. תוך כדי מאבק נטל המשיב סכין נוסף מן המטבח ואבי המשפחה נדקר ממנו תוך מאבק במשיב, בברכו הימנית.

בסופו של דבר, אב המשפחה הצליח לרתק את המשיב ארצה, על ידי כך שהוא נשכב עליו, עד להגעת השוטרים.

2.         המשיב הורשע על פי הודאתו בעובדות ובעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, גניבה, איומים והחזקת סכין.

3.         בית המשפט קמא (כב' השופטת ל. יונג-גפר) גזר על המשיב, בעקבות הרשעתו, את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו, הופעל מאסר מותנה בן 24 חודשים, חציים במצטבר וחציים בחופף, כך שסה"כ נקבע כי המשיב ירצה 36 חודשי מאסר בפועל.

כמו כן, הוטלו על המשיב מאסרים מותנים, הוא חוייב לחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירה בסך 5,000 ש"ח וכן חוייב לשלם פיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח.

4.         המערערת מבקשת להחמיר בעונשו של המשיב, בטענה כי נסיבות המקרה הינן חריגות בחומרתן והצדיקו ענישה משמעותית יותר, אשר תבוא לידי ביטוי בהטלת מאסר בפועל לתקופה ארוכה מזו שהוטלה על המשיב, וחיובו בקנס.

לטענת המערערת, מדובר בעונש המופרז לקולא, לאור נסיבותיו של המקרה, העובדה שהמשיב ביצע את העבירה בעת שתלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה ארוך ומרתיע של 24 חודשים, ולאור הרצידיביזם של המשיב בעבירות רכוש וסמים.

עוד נטען כי המשיב הודה לאחר שכמעט הסתיימה הבאת הראיות מטעם המאשימה ולא במסגרת הסדר טיעון, כפי שסבר בית המשפט קמא בטעות.

5.         ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערעור, לטענתו, כל העובדות שהועלו על ידי המערערת עמדו לנגד עיניו של בית המשפט קמא.

ב"כ המשיב טוען כי המשיב הודה כי נכנס לבית המשפחה, אך לטענתו עשה זאת כדי לקחת חזרה את כספו, כסף שלטענתו נמסר לידי המשפחה ע"י אדם אחר, וכאשר התברר לו כי אותו אדם לא יוכל להעיד לטובתו, הודה בביצוע העבירות. לגישתו, גזר הדין מאזן כראוי בין האינטרס הציבורי ובין השיקולים האישיים של המשיב, אב ל - 5 ילדים, אשר משנת 2002 עלה על דרך חדשה והשתקם.

6.         אנו שותפים לעמדת המערערת כי נסיבותיו של תיק זה הינן חמורות ומצמררות במידה שהצדיקה עונש הולם ומרתיע, מזה שהוטל עליו.

המשיב ביצע את העבירות בתעוזה ובנחישות, תוך הטלת פחד וטרור על בני משפחה, אשר נמו את שנתם. המשיב חדר לביתם כשהוא מצוייד בסכין ועל פניו כובע גרב, כדי לבצע את זממו, לא נרתע מנוכחותם של בני המשפחה הנמים, וגם כאשר אבי המשפחה התעורר, התעמת עימו המשיב ואיים לפגוע בילדיו.

המשיב נתפס בכף בתוך ביתה של המשפחה, תוך כדי ביצוע העבירה, למרות זאת, כפר באישומים שיוחסו לו. 

המשיב הודה בשלב מאוחר יחסית של ההליך. לאחר שנשמעו מרבית עדי התביעה, לרבות עדותן של אם המשפחה והבת, חכך המשיב בדעתו והחליט להודות במה שיוחס לו. עם זאת, גם כיום אין הוא לוקח אחריות למעשיו ומתרצם בהסברים תמוהים.

בעת ביצוע העבירה היה תלוי ועומד כנגד המשיב עונש מאסר מותנה בן 24 חודשים, שהינו לכל הדעות עונש מרתיע, אך לא מרתיע דיו כדי לעצור את המשיב מביצוע העבירות.