החמרה בעונשו של נעדר משירותו הצבאי ללא היתר

זהו ערעורה של התביעה הצבאית על גזר דינו של בית-הדין הצבאי במחוז שיפוטי מטכ"ל בעניינו של המשיב, טור' לאוניד פליישר. המשיב הורשע על סמך הודאתו בכך שנעדר משירות שלא ברשות במשך 4433 ימים, אשר הסתיימו במעצרו. הוטלו עליו בגין עברה זו, בדעת רוב השופטים, 225 ימי מאסר לריצוי בפועל. אחד השופטים, לו דעתו הייתה נשמעת, היה מטיל על המשיב תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל. פה אחד נגזרו על המשיב 90 ימי מאסר על תנאי לשנתיים.

התביעה מבקשת בערעורה כי נורה על החמרת העונש, על ידי הארכת תקופת הכליאה הממשית אשר הוטלה על המשיב.

 מגזר דינה של הערכאה קמא למדנו, כי המשיב אמור היה להתחיל שירות צבאי ביום 26/6/1996, לאחר שעלה ארצה בגפו בחודש מארס 1994, והוא כבן 20. הוריו נותרו באוקראינה, והם מתגוררים שם עד עצם היום הזה.

עלה כי בשנת 1995 התייצב המשיב בלשכת הגיוס, והוא חויב, לאחר שנמצא כשיר לשירות, לשרת שירות חובה בן 30 חודשים. אושר לו, עובר לגיוסו לשירות, ללמוד במסגרת אקדמית, והוא אכן למד בטכניון לקראת תואר מהנדס תוכנה. את התואר השלים בשנת 1998, לאחר שנמנע מלהתייצב לשירות, המשיך לימודיו ללא אישור והוכרז כמשתמט.

המשיב שירת בצבא אוקראינה כשנה וחצי, עובר לעלותו ארצה, בין השנים 1992 ו-1993. לפי עדותו לפני בית-הדין קמא, במהלך שירות זה סבל מהתנכלויות מצד חבריו לנשק על רקע יהדותו, עד כדי ירי כדורי סרק לעברו במגמה להפחידו ולהשפילו. לדבריו, טראומה זו גרמה לו לרתיעה קשה מנשק, והוא ציין כי חש שאינו מסוגל לשאת נשק.

מאז סיום לימודיו הוא נישא (בשנת 2002) ונולדו לו שני ילדים (היום בני 3 ו-5).

קב"נית חיוותה דעתה כי לאור גילו (34), לאור מצבו המשפחתי ולאור שירותו בצבא זר היא מתרשמת מפרוגנוזה שלילית להמשך שירותו בצה"ל ולפיכך המליצה על הבאתו לפני ועדת התאמה לשירות. המשיב אכן הובא לפני ועדה ושם סיפר שהוא מעוניין לשרת במילואים ובלבד שלא יחויב לשאת במהלך השירות נשק. הוועדה המליצה לפטור אותו משירות צבאי מפאת אי התאמה.

צוין כי אשתו של המשיב, כמו גם המשיב עצמו, הביעו חשש שכליאתו לתקופה ממושכת תגרור את המשפחה למצב כלכלי קשה, ואף עלולה לפגוע נפשית בבנם הבכור, אשר כבר כעת סובל מתופעות קשות על רקע ניתוקו מהאב.

בית-הדין קמא הנכבד ציין כי נסיבות היעדרותו של המשיב הן מן החמורות, כי היעדרותו נמשכה שנים ארוכות והסתיימה רק במעצר. צוין כי המשיב ניצל את דחיית השירות על מנת להשלים את הכשרתו האקדמית ללא אישור ונמנע מלהעמיד עצמו לרשות הצבא במועד.

בית-הדין קמא הנכבד הוסיף כי ההמלצה לפיטוריו של המשיב משירות על ידי וועדת ההתאמה נבעו מגילו המתקדם, משירותו בצבא הזר ומחוות דעת גורמי ברה"ן.

בית-הדין קמא ציין כי ההלכה מחייבת לבחון את העונש בהתחשב במצבו של המשתמט במועד המקורי שנקבע לגיוס ולא במצבו האישי והמשפחתי היום, וכן את ההלכה הפסוקה, הרואה בחומרה את עניינו של מי שעולה ארצה, מקבל בה זכויות אך מתנער מחובת השירות, הנלווית לאזרחות הישראלית.

בית-הדין קמא אף עמד על כך שהמשיב לא טרח לפנות במשך כל תקופה ההיעדרות לגורם צבאי על מנת לשטוח לפניו את בעיותיו ביחס לנשיאת נשק. הוא עמד גם על כך שבמשך שנים אלו עשה המשיב לביתו ואף הקים משפחה.

לכף קולא נשקלה ההנחה שייתכן שהמשיב צפוי היה להידרש לשירות צבאי קצר יותר על רקע שירותו בצבא זר, נסיבותיו המשפחתיות של המשיב וההשפעה ההרסנית של הכליאה על ילדיו.

התביעה הצבאית נימקה את ערעורה בכך שמאחר שהמשיב בחר, מדעת, להשתמט מחובת השירות על פני תקופה כה ארוכה תוך שהוא מבכר קידום חייו האישיים על פני נשיאה בנטל החברתי, ראוי הוא לעונש חמור וממושך יותר מזה שנגזר לו. התביעה סברה כי משקלם של פיטוריו של המשיב בוועדת ההתאמה אינו גבוה לנוכח גילו ומצבו המשפחתי הנוכחי של המשיב. המשיב במו ידיו גרם לעצמו שלא להיות מתאים עוד לשירות, ולפיכך, אין הוא יכול להיתלות בפיטוריו כטעם להקלה. הימנעות המשיב מליצור קשר במשך שנים ארוכות וקידום ענייניו הפרטיים בתקופה זו אף הם, לטעמה של התביעה, סיבות להחמרה.

לדעת התביעה, התעלם בית-הדין קמא הנכבד מחשיבות מיגור נגע ההשתמטות ומחשיבות אלמנט ההרתעה בכגון דא. התביעה אף ציינה כי המשיב השתמט משירות צבאי בתקופה שהייתה מהקשות בחיי האומה, במישור הלאומי-ביטחוני. אף בכך רואה התביעה טעם להחמרה.

התביעה סבורה שהעונש שהוטל על המשיב בערכאה קמא סוטה מרמת הענישה המקובלת בצורה משמעותית, ולפיכך ראוי שבית דין זה יתערב בו.

בדיון בערעור נמסר כי בעת מעצרו הובא עניינו של המשיב בפני הוועדה להכרה בשירות בצבא זר שהחליטה להעמיד את משך השירות שבו חב המשיב על שישה עשר חודשים; זמן קצר אחר כך החליט מפקד מיטב לאמץ את החלטת ועדת ההתאמה לשירות והורה לפטור את המשיב משירות ביטחון. הוגשו גם חוות דעת שמהן עולה כי בנו של המשיב סובל ממצוקה גוברת בשל היעדרות אביו. ההגנה ביקשה ליתן משקל נכבד לנסיבה זו ולתמונת מצבו המשפחתי הכוללת של המשיב ולדחות את הערעור.

בית הדין הצבאי לערעורים עמד לא אחת על החומרה הרבה המצויה בהשתמטות מחובת השירות בצבא. הודגש כי "... מי שמבחירה ומדעת בוחר להשתמט מן החובה לשרת בצבא, ועושה כך על פני שנים, עד שחלוף הזמן עושה אותו בלתי מתאים לשירות, ראוי לעונש מכביד ..." (ע/113/07 התובע הצבאי הראשי נ' טור' אלחזוב (2007)).

עניינו של המשיב חמור מעניינם של נאשמים רבים אחרים בהשתמטות מגיוס שבאו בפני בתי הדין הצבאיים בעת האחרונה- הוא נעדר משך שנים ארוכות, שבמהלכן ידעה המדינה אירועים קשים ומלחמה. שלא כאחרים, לא נעדר המשיב כדי לתמוך במשפחתו, אלא העדיף לבנות את חייו, ללמוד ולעבוד, על פני מילוי חובת שירותו. ההיעדרות באה על סיומה רק עם מעצרו.