החמרה בעונשו של מורשע בחברות בהתאחדות בלתי מותרת

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו :

המשיב הורשע על פי הודאתו בחברות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שהחל משנת 2003 ועד לשנת 2006 היה חבר בחזית העממית, ובהמשך התגייס לחוליה של החזית הדמוקרטית בה פעל עד למעצרו. במסגרת חוליה זו השתתף המשיב בחמישה אירועים של זריקת בקבוקי תבערה לעבר כלי רכב ישראליים וצבאיים שנסעו בכבישים הסמוכים למקום מגוריו.

בימ"ש קמא גזר את עונשו של המערער ל-36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה וקנס בסך 5,000 ש"ח.

בערעורה, מדגישה התביעה את חומרת מעשי המשיב, שבוצעו במסגרת מאורגנת כשהמשיב היה שותף אינטגראלי לכלל זריקת בקבוקי התבערה. התובע אף הדגיש את העובדה שהמשיב היה בגיר בעת ביצוע העבירות העיקריות. בתמיכה לבקשתו להחמרה בעונש, הפנה התובע למספר פסקי דין שניתנו על ידי בימ"ש זה ובהם הודגשה החומרה שבעבירות דומות.

הסנגור התנגד לערעור. לטעמו, לנוכח עתירת התביעה לעונש הולם, תוך הפניה לעד"י איו"ש 1789/06 התוב"ץ נ' אבו פארה, בו נגזרו 36 חודשי מאסר בגין השתתפות במעלה מ-4 מקרים של יידוי בקבוקי תבערה, אין מקום לערעור הנוכחי. לגופו של עניין, אף טען הסנגור כי המשיב היה קטין כשהצטרף לחזית העממית. עוד הדגיש הסנגור את גילו הצעיר של המשיב ואת העובדה כי פעל על פני פרק זמן מצומצם. הסנגור אף ציין כי בפסק דינו התחשב בימ"ש קמא בהודאת המשיב, באשמה ובעובדה כי לא היו תוצאות למעשיו.

יאמר מיד כי אגב הדיון בתיק זה עולה פעם נוספת שאלת מדיניותה החדשה של התביעה שלא לנקוב במידת העונש המדויקת אשר סבורה היא כי ראוי שתיגזר. הגם שאנו ערים לעובדה כי כך נהוג גם במערכות משפט אחרות, איננו סבורים כי יש בשינוי זה כדי לתרום להליך השיפוטי באזור. עתירה לעונש מסוים הייתה הנוהג משך עשרות בשנים בבתי המשפט הצבאיים, וניתן למצוא יתרונות רבים לנוהג זה. דוגמא אחת מיני רבות ליתרונות אלה במניעת מצבים בהם יטו הנאשם וב"כ ולפעמים אף ביהמ"ש לחשוב, כפי שקבע במקרה הנוכחי, שפסק דין שהוצג מבטא את העמדה העונשית של התביעה.

ואכן, עיון בגזר הדין של בימ"ש קמא ילמד כי זה הסתמך רבות על אשר נקבע בעניין אבו פארה הנ"ל. אלא שמתוך פסק הדין האמור עולה כי למשיב דהתם עמדו נסיבות מיוחדות שהביאו להקלה בעונשו. בראשן צוינה פציעתו כתוצאה מירי תגובה של חיילי צה"ל לזריקת בקבוק תבערה, פציעה אשר הצריכה התקנת קיבוע חיצוני וגרמה לנכות קבועה. נסיבה זו עמדה בפני ביהמ"ש, כשציין שהסיכון שהמשיב יחזור לסורו אינו קיים במקרה זה. אין ספק כי מקום בו שיקול ההרתעה כבר הושג באמצעי אחר, האיזון העונשי יהיה שונה. יש עוד לציין כי באותו עניין היה העבריין קטין כשביצע את מירב העבירות.

אשר על כן, אין ספק כי עניינו של המשיב דהכא חמור יותר. נזכיר כי במקרה דנן היה המשיב היוזם של חלק מאירועי הזריקה אשר בוצעו בחבורה, החל משנת 2005 ועד סוף שנת 2006, היינו כשהמשיב בגיר.

לנוכח האמור, אף אם נתחשב לקולא בהודאת המשיב, בעברו הנקי, בגילו הצעיר, ואף בעובדה שלא פגע באיש, הננו סבורים כי העונש שהוטל על ידי בימ"ש קמא אינו הולם את חומרת מעשיו ואינו מאזן נכונה בין שיקולי הענישה הראויים להישקל במקרה זה.

אשר על כן, החלטנו לקבל את ערעור התביעה ולהעמיד את עונשו של המשיב 4 שנות מאסר ומחצה. לנוכח החמרה זו, הננו מבטלים את רכיב הקנס שהוטל.

השופט אל"ם א' נח :

אני מסכים.

אני מבקש להוסיף מספר מילים בדבר הצגת עמדת התביעה לגבי העונש הראוי.

התביעה הצבאית הינה באת כוחו של הציבור בביהמ"ש. היא היא המייצגת את האינטרס הציבורי וחזקה עליה שהיא שוקלת את מכלול הנסיבות קודם לטיעון לעונש. הותרת עמדת התביעה בדבר העונש הראוי ב"ערפל", אינה תורמת לדיון המשפטי. גם שימוש בפראזות דוגמת "עונש חמור ומרתיע" אינה מספקת. כאשר תבקש להחמיר עליה לנמק זאת, וכאשר תסכים להקל, ולא לדרוש מיצוי הדין, עליה להסביר זאת. בין כך ובין כך עליה לשקול היטב את מכלול הנסיבות, ושעה שתבוא לטעון לעונש, כדאי וראוי שתהיה ערוכה להציג את עמדתה ונימוקיה במלואם ובצורה ברורה.

הצגת עמדה ברורה וחד משמעית מצד התביעה, אינה שוללת את סמכות ביהמ"ש לשקול ולפסוק מה העונש הראוי, אלא שהיא נועדה לבטא באופן ראוי וברור מה סבורה נציגת הציבור. מנגד, עומד הנאשם שהורשע לפי הליך גזר הדין. נאשם שכזה אינו יודע מה עמדת התביעה הצבאית, מפתח ציפיות, ואולי אף סוג של "אינטרס הסתמכות", והמקרה שלפנינו יוכיח זאת.

הסנגור הנכבד טען כי התביעה משותקת מלטעון כנגד גזר הדין, לאחר שהגישה ללא הסתייגות את פסק הדין בעניינו של אבו פארה כתקדים, וביהמ"ש הלך לאורו. אם התביעה הצבאית הייתה נוקטת בלשון ברורה יותר, ומכריזה על עמדתה בקול ברור וצלול, החשש האמור להסתמכות לא היה קיים.

אין לשמוע מדברים אלה כי על התביעה לנקוב במספר מדויק של שנות מאסר, אלא שעליה להבהיר מה לעמדתה הוא תחום העונש הראוי. בכך היא תקיים את חובתה כלפי הציבור בשמו היא באה, ואת האינטרס אותו היא מייצגת. בכך גם תבהיר לביהמ"ש ולנאשם שהורשע בדין מה לעמדתה מתחם העונש הראוי ותמנע טענות מסוג האמור.

השופט סא"ל י' חניאל :

אני מסכים.