החמרה בעונש למורשעים בעבירה שעניינה התפרצות לבניין
|
ע בית הדין הצבאי לערעורים |
18-08,29-08,50-08,51-08
14.8.2008 |
|
בפני : 1. אל"ם דורון פיילס- משנה לנשיא 2. אל"ם גברעם הגלילי 3. סא"ל יגאל פליטמן |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: 1. סמ"ר אספה אורקה - המערער בע/18/08 2. סמ"ר שי אלקיים - המערער בע/50/08 עו"ד סרן דניאל טבקוב עו"ד רס"ן מרק פרי |
: התובע הצבאי הראשי עו"ד סגן לורה לאורה הרשקו |
| פסק-דין | |
כללי
1. כנגד סמ"ר אספה אורקה וסמ"ר שי אלקיים (להלן: המשיבים) הוגש כתב אישום המייחס להם עברה שעניינה התפרצות לבניין, לפי סעיפים 405 ו-407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מטעמים מעשיים הופרדו משפטיהם של השניים. תחילה נגזר עונשו של סמ"ר אורקה (להלן: המשיב 1) אשר הודה בפני בית הדין המחוזי והורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן. כשבוע לאחר מכן, בפני הרכב אחר, הודה גם סמ"ר אלקיים (להלן: המשיב 2) בכתב האישום המתוקן, הורשע על פי הודאתו ונגזר עונשו. בגין מעשה העברה הוטלו על סמ"ר אורקה 60 ימי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה, קנס כספי בסך של 1,500 ש"ח והורדה לדרגה טוראי.
על סמ"ר אלקיים, הוטלו 21 ימי מאסר לריצוי בפועל, בכליאה, 60 ימי מאסר לריצוי בדרך של עבודה צבאית, מאסר מותנה, קנס כספי בסך 1,000 ש"ח והורדה לדרגת טוראי.
2. כל אחד מן המשיבים ערער על חומרת העונשים שנגזרו עליו. התביעה הצבאית, מנגד, ערערה על קולת עונשיהם של השניים. בפנינו נידונו הערעורים בנפרד אך בפני אותו הרכב. משעניינם של שני המשיבים בפרשה עובדתית אחת, יעסוק פסק דין זה בשני המשיבים.
רקע עובדתי
3. מכתב האישום וממסמך הפרטים הנוספים עולה כי נסיבות האירוע הן בתמצית אלו: המשיבים, נגדים בשירות קבע, לנו בליל האירוע בקיבוץ גונן, לקראת ביצוע משימה צבאית בצפון הארץ. השניים התיידדו עם תיירים אשר שהו בקיבוץ במסגרת פרויקט "תגלית", ובילו איתם כשהם מזדהים בפניהם כחיילים. מאוחר יותר באותו לילה, התפרצו המשיבים למספר חדרי מגורים שבהם התארחו התיירים ונטלו ציוד רב, אשר היה שייך לתיירים: מצלמה ומטען של מצלמה, 6 טלפונים ניידים ומטען של טלפון נייד, 3 מכשירי "iPod" ושני מטענים, 5 כרטיסי "Sim" לטלפונים ניידים, תיק רחצה על תכולתו וכן כסף מזומן: 441 דולרים ו-400 ש"ח. מעשי ההתפרצות נפסקו כשסמ"ר אלקיים אמר לחברו: "בוא נעצור פה". את הציוד אחסנו המשיבים בחדרם בקיבוץ ולאחר מכן העבירוהו לארגז הכלים בכלי הרכב הצבאי שהיה ברשותם. את הכסף המזומן חילקו המשיבים ביניהם שווה בשווה. כמה מן התיירים התלוננו כי חפציהם האישיים נגנבו, ואז נפתחה חקירה. משהובא לידיעת המשיבים, על ידי מפקדם, שהוגשה תלונה על גניבת הציוד וכי הם מוזמנים לחקירה, השליכו המשיבים את הציוד הגנוב בשטח פתוח. במהלך חקירתם, הודו המשיבים במיוחס להם. מיד בתחילת חקירתו, הוביל המשיב 2 את החוקרים למקום שבו הסתירו השניים את הציוד הגנוב. הרכוש שנגנב הוחזר לתיירים, רובו ככולו, על ידי המשטרה.
גזרי הדין בבית הדין קמא
4. המשיב 1 עלה ארצה וגדל במשפחה מרובת ילדים, בת 11 נפשות. שני הוריו לא עבדו והוא נאלץ לסייע בפרנסת המשפחה. כיום, המשיב 1 הוא אב לשניים ובת זוגו אינה עובדת. בגזר דינו, איזן בית הדין קמא בין היבטי החומרה שבביצוע המעשה ובין נסיבותיו המקלות של המשיב 1. בין היבטי החומרה ראה בית הדין קמא לשקול במיוחד את הפגיעה החריפה בתדמית המדינה ובתדמית הצבא. מאידך גיסא, שקל בית הדין קמא את שירותו הצבאי התורם של המשיב 1 כמו גם את חוות הדעת החיוביות שלהן זכה ממפקדיו וכן את העובדה כי בעקבות המקרה הודח מתפקידו ושוחרר משירות הקבע. כן שקל בית הדין קמא את הפגיעה הצפויה במשפחתו של המשיב, לאור מצבה הכלכלי של המשפחה, אם ייכלא לתקופה ארוכה, ואת חרטתו הכנה על מעשיו. בדעת רוב, הטיל עליו בית הדין המחוזי, כאמור, עונש מאסר של 2 חודשים לריצוי בפועל, מאסר מותנה, קנס כספי והורדה לדרגת טוראי. דעת המיעוט ראתה להטיל עליו עונש של 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בבכרה את היבטי החומרה על הנסיבות האישיות, לאור כיעורו של המעשה.
5. בגזר דינו של המשיב 2 הביא בחשבון בית הדין קמא, לצד היבטי החומרה והכיעור שבמעשה, את חלקו המצומצם יותר בביצוע העברה ואת העובדה כי המשיב 1 היה המתכנן והיוזם של מעשה הפריצה, והמשיב 2 דווקא היה זה שעצר, בסופו של דבר, את מעשה ההתפרצות ואף הוביל את השוטרים למקום שבו הוסתר הציוד. בהקשר זה ובאשר לטענתו של המשיב 2 כי המשיב 1 דרש ממנו להשתתף במעשה הפריצה ולמעשה אילצו לעשות כך, קבע בית הדין קמא כי -
"את הטענה, שלפיה איים אספה על הנאשם ובכך אילץ אותו להשתתף עמו בביצוע המעשה אנו דוחים מכל וכל... הנאשם עשה את שעשה לא מפאת שחשש... אלא מפאת שנגרר לעשות מעשה... [אשר] הוא רצה להשתתף בו ולזכות בפירותיו.
... מידת אחריותו של הנאשם למעשה העבירה פחותה מזו של חברו, אף כי אין היא זעומה או מבוטלת".
לאור מידת אחריות פחותה זו ובחינת עונשו של שותפו לביצוע העברה, קבע בית הדין קמא כי על עונשו של המשיב 2 להיות נמוך מזה של שותפו לביצוע העברה. מתוך התחשבות גם בנסיבות נוספות, כגון סיום דרכו הצבאית של המשיב 2, החרטה שהביע וצורכי שיקומו, השית עליו בית הדין קמא, כאמור, עונש של 21 ימי מאסר לריצוי בפועל, 60 ימי מאסר לריצוי בדרך של עבודה צבאית, מאסר מותנה, קנס כספי והורדה לדרגת טוראי.
טיעוני הצדדים בערעורים
6. בעניינו של המשיב 1 ביקשה התביעה הצבאית להצביע על החומרה המיוחדת שבמעשה העברה: העברה בוצעה על ידי נגד בשירות קבע; סמוך ליציאה לפעילות מבצעית; עברת ההתפרצות הייתה כלפי תיירים אשר עתידים להיות שגרירי המדינה בגולה ובכך נפגעו קשות תדמיתה של המדינה ותדמית הצבא; לא נטען כי מעשי הגניבה נעשו לאור מצוקתו הכלכלית של המשיב 1. התביעה הוסיפה, כי השבת הציוד הגנוב אינה יכולה לעמוד לזכותו של המשיב 1 כיוון שזה הוחזר רק שעה שזומן לחקירה. לאור היבטי חומרה אלו וחרף נסיבותיו האישיות המיוחדות של המשיב 1, סבורה התביעה הצבאית כי יש להחמיר בעונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל עליו.
7. סנגורו של המשיב 1 עתר, מאידך גיסא, להקל בעונש המאסר בפועל. בא כוחו טען כי שחרורו מן השירות בעקבות המקרה והכתמתו ברישום פלילי חמור של עברה מסוג פשע מהווים "רכיב ענישה" משמעותי ויש להקל עמו נוכח הפגיעה שגרמו ויגרמו בעתיד "רכיבי ענישה" אלו. הסנגור הוסיף, כי המשיב 1 שיתף פעולה בחקירה, כי בסופו של דבר הוחזר הרכוש שנגנב, כי המשיב הודה באשמה וחסך זמן שיפוטי יקר ואת הצורך בהעדתם של עדי תביעה, חלקם תושבי ארצות הברית. הסנגור ציין את חרטתו הכנה של המשיב 1, שמצאה ביטוי במכתב התנצלות ששלח לתיירים ולחברה המארגנת, והוסיף כי המשיב 1 מנסה בכל דרך לפצות ולתקן את שעשה וכיום מלווה הוא בהתנדבות קבוצת תיירים להר הרצל. לאור נסיבות אלו ונסיבותיו האישיות והכלכליות של המשיב 1, עותר הסנגור כי עונש המאסר בפועל יקוצר.
8. בעניינו של המשיב 2, סמ"ר אלקיים, חזרה התביעה הצבאית על היבטי החומרה והכיעור שבמעשה, אשר פורטו לעיל בעניינו של המשיב 1. התביעה הוסיפה כי הגם שהמשיב 2 לא יזם ולא תכנן את מעשה העברה ואף הודה והוביל ראשון את השוטרים למקום שבו הוסתר הציוד, הוא היה שותף שפעל מתוך מודעות למעשיו והיה נכון להשתתף בהם. כן ציינה התובעת כי עקרון אחידות הענישה שלאורו גזר בית הדין קמא את עונשו של המשיב 2, אינו כלל מכני או מתמטי, ולכן אין לראות בעונשו של המשיב 1, שחרג לקולא נוכח נסיבותיו האישיות המיוחדות, מדד לעונש הראוי בעניינו של המשיב 2. לאור האמור, סבורה התביעה, כי יש להחמיר בעונש המאסר בפועל שהושת על המשיב 2.
9. ההגנה, מנגד, טענה כי יש להתחשב בנסיבות ביצוע העברה: המשיב 2 לא תכנן או יזם את ביצוע העברה; הוא היה מובל ונגרר אחר המשיב 1 לביצועה; המשיב 2 יזם את הפסקת המעשה והיה הראשון להובלת השוטרים אל פרטי הציוד הגנוב. הסנגור טען כי יש להתחשב גם בכך שהמשיב 2 לא המשיך בשירות צבאי אף שהיה מיועד לשירות קבע ארוך טווח. הסנגור הוסיף כי למשיב 2 נגרם נזק כלכלי רב שכן שירת במסלול שבמסגרתו קיבל תמריצים כספיים ניכרים שיהיה עליו להשיב. לאור נסיבות אלו ומשיקולי שיקום סבורה ההגנה כי ראוי להקל בעונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל על המשיב 2.
הכרעתנו
10. לאחר שקילת טיעוני הצדדים בערעוריהם ובחינת כלל הנסיבות, הן נסיבות האירוע, הן נסיבותיהם האישיות של המשיבים ראינו לקבל את ערעורי התביעה ולדחות את ערעורי ההגנה.
11. עניין לנו בפרשה מכוערת מאין כמותה. המשיבים, חיילים ותיקים, מפקדים המשרתים בשירות קבע, חברו יחד, התפרצו וגנבו פריטי רכוש רבים ויקרי ערך וכסף מזומן, מחבורה של תיירים צעירים. קשה להפריז במידת הסלידה שמעוררים מעשיהם של המשיבים ובפגיעת המעשים בתדמיתה של המדינה בכלל ובתדמית הצבא בפרט, בעיני מי שזהו לו המפגש הראשון עם מדינת ישראל וצבאה. כפי שכבר נקבע בפסיקת בית דין זה -
"הקלון והכלימה שבעבירת הגניבה אינו מתגמד כשמדובר בגניבה של חייל מאזרחים, ולהיפך נוסף לגניבה זו נופך של חומרה בדמות הפגיעה בתדמית הצבא וביושר כפיהם של המשרתים בו" (ע/90/00 רב"ט פטר נ' התובע הצבאי הראשי, פס' 8(ב) (2000)).
קורבנות מעשיהם של המשיבים לא היו אזרחים סתם. דובר בבני נוער שהוזמנו להתארח בארץ להכירה, במסגרת פרויקט "תגלית". במקום לפגוש במעלותיה של הארץ, של אנשיה ושל צה"ל, נתקלו במשיבים ובמעשיהם המבישים. אך לאחרונה אמר בית המשפט העליון:
"לחומרתן הרבה של העבירות, תורמת העובדה כי המתלונן הינו אדם זר בישראל, אורח שבא לארץ לשהות בה במסגרת לימודית קצרה, ומצא עצמו, להוותו, קרבן ... אך שלושה ימים לאחר הגיעו. הסביבה האנושית במקום החדש לא היתה מוכרת לו, והוא לא הכיר את אורחותיה של הארץ. נסיבות אלה מצריכות הגנה מיוחדת של המדינה על הזר הבא בשעריה, והופך קרבן עבירה בתחומיה. דמותה ותדמיתה של המדינה, ודמותו של הציבור בישראל בעיני הבאים בשעריה, ניצבים אף הם למבחן דרך מעשי העבירה הקשים שאירעו כאן, וראוי להתחשב במימד זה במסר העונשי שייגזר. שהרי לא רק הציבור בישראל צופה במסר עונשי זה, אלא צופים בו גם המתלונן, בני משפחתו ובני עמו מעבר לים..." (ע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 15 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (2008)).
דברים אלה נאמרו בהקשר של עברות מסוג אחר, עברות מין חמורות, אולם הם יפים גם לענייננו.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|