החמרה בגזר דינו של מיידה אבנים נגד חיילים

השאלה אשר עומדת להכרעתי בתיק זה, זהה לסוגיות קודמות אליהן נדרשתי בעבר, כלום יש בעונש של חודשיים ימים, כדי לשמש מידה עונשית ראויה למיידי אבנים. אמנם, פסיקתו של בימ"ש זה העמידה משנה סדורה בסוגיה זו, הן ביחס לחומרת העבירה והן ביחס לגיל העבריין, אולם מסתבר, כי כל מקרה ומקרה נושא בחובו את נסיבותיו האישיות המחייבות התייחסות מיוחדת.

בתמצית ייאמר, כי המשיב, ראדי מוחמד ראדי חושיה, יליד 1990 תושב העיירה יאטה, נתפס ע"י כוחות הביטחון כשהוא מיידה אבנים לעבר ג'יפ צבאי ובמהלך הדיון המשפטי התברר עוד, כי בתאריך 11.11.07, בצומת זיף, יידה המשיב, יחד עם חברו עדי אלג'ונדי, שתי אבנים לעבר ג'יפ צבאי שחלף במקום.

הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה ביניהם בדבר העונש הראוי למשיב. על כן, הניחו את עניינו לפני ביהמ"ש לצורך ההכרעה בדבר המידה העונשית הראויה לו. לצורך זה הדגישו הצדדים את חומרת העבירה, את גילו של המשיב ואת נסיבותיו האישיות והרפואיות. בנסיבות אלו, הצביעו הצדדים, זה בכה וזה בכה, על רמת ענישה, מקובלת וסבירה לדעתם, העומדת על כחודשיים ימים, כמו גם על מידת העונש שפסקה ערכאה קמא לשותפו עדי אלג'ונדי. יחד עם זאת ובהיעדר הסכמה לעניין העונש, ביקשה התביעה הצבאית להשית על המשיב 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ואילו הסנגוריה ביקשה להסתפק בנסיבות אלו ברמה עונשית הנמוכה מחודש וחצי.

בימ"ש קמא התלבט בדבר המידה העונשית הראויה למשיב, ובבואו לגזור את העונש נתן דעתו לחומרת המעשים, לסכנה שיש ביידוי האבנים ולחשש מהפגיעה בנפש. כמו כן, הביא ביהמ"ש בחשבון את הודאת המשיב בהזדמנות הראשונה ואת רמת הענישה המקובלת בסוג זה של עבירות. אגב כך, ציין ביהמ"ש כי בדעתו להתייחס לעקרון אחידות הענישה, ועל כן, הביא בחשבון את המידה העונשית אשר פסקה ערכאה קמא ל עדי אלג'ונדי.

בנסיבות אלו, לא נעמה לתביעה הצבאית כלל וכלל פסיקתו של ביהמ"ש, אשר השיתה על המשיב חודשיים ימים לריצוי בפועל בלבד ולפיכך, הזדרזה והניחה ערעור זה, נשוא הדיון שלפניי.

כבר בפתח הדברים, מצאתי צורך להדגיש את ההבנה שיש לייחס ללבטיו של בימ"ש קמא. קשה היא מלאכתו של ביהמ"ש, וקשה היא שבעתיים כשחומרת העבירה מחייבת את מאסר הנאשם. שבעים ושבעה קשה היא כשמדובר בנאשם צעיר, אשר זו לו המעידה הראשונה, "כשלזכותו" עומדת פסיקה מקלה כביכול של ביהמ"ש, לחברו המעורב עמו במעשים.

לא יכולה להיות כל מחלוקת בדבר חומרתה של העבירה בה הורשע המשיב. דומני כי גם בשלב הטיעונים לעונש, איש לא חלק בדבר חומרתה של עבירה זו, על הצורך בפנייה לאינטרס הציבורי ועל זכויותיה של החברה להגנה. יחד עם זאת, עונש של חודשיים ימים אינו יכול לשמש כרמת ענישה אשר באה לשרת את האינטרס הציבורי ואין בו כדי להרתיע את המשיב ודומיו.

רק לאחרונה ובעד"י 4616/07 עמדתי על העקרונות אשר צריכים להנחות את ביהמ"ש במקרים שכאלו. אותה עת בחנתי את עניינו של עדי אלג'ונדי וקבעתי כי יש להחמיר בעניינו מעבר למה שפסקה לו ערכאה קמא. על כן, אין מקום לשוב ולפרוט עקרונות ונסיבות, ברם, דומני כי ראוי לציין כי בעת האחרונה ניכרת עלייה במספר מיידי האבנים באזור, המצריכה תגובה עונשית מיידית כהרתעה. בל נשכח כי יידוי האבנים נועד לשמש מטרות אשר אינן עולות בקנה אחד עם ביטחון האזור. עבירה זו, אינה נעשית באקראי ובהיסח הדעת, אלא תוך מודעות לסכנה אשר טמונה בכך בחיי אדם. לכן, כל ספק לא יכול להיות בדבר פגיעתה הקשה של עבירה זו במרקם החברתי ובשלום הציבור ובביטחונו.

הגם כי בדיון זה נדרשתי לענישה מחמירה, אין דרכו של בימ"ש זה למצות את הדין עם מי שבפניו. על כן, אגב איזון בין צורכי הענישה לבין נסיבותיו האישיות של המשיב, החלטתי לבטל את פסיקת בימ"ש קמא ותחתיה לגזור למשיב 5 חודשי מאסר אותם ירצה כמאסר בפועל. ביתר רכיבי העונש לא מצאתי צורך להתערב, ולפיכך יישארו בתוקפם.

ניתן היום, 27 בדצמבר 2007, י"ח בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר פסק דין זה לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: