החלת דיני היושר על חיוב במזונות קטינים

ההליך

1.         בפני ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ שניתנה ביום 18.12.01 לפיה, דחתה ראש ההוצל"פ  את בקשתה של המערערת , והורתה, כי  עליה לשלם לזוכה את חוב המזונות עד לסילוק מלא של חובה, כאמור בהחלטתה מיום 10.8.06.

2.         בנוסף, חייבה ראש ההוצל"פ את המערערת להמשיך ולעמוד בתנאי הסכם הגירושין ולשלם לזוכה הוצאות משפט על סך של 2000 ש"ח, ומכאן הערעור.

רקע עובדתי

3.         המבקשת והמשיב (להלן "הצדדים"), התגרשו זה מזו ביום 18.12.01, ולהם שלושה ילדים קטינים.

4.         ביום 10.9.01 חתמו הצדדים על הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני, כאשר בהסכם זה לא חוייב איש במזונות הילדים. במועד סידור הגט הוסדר בין הצדדים גם נושא המזונות.

5.         ע"פ הסכם זה, נשארו 3 הקטינים בחזקת אביהם בלבד, כאשר למערערת קיימת הזכות לבקרם בכל עת בה תחפוץ, ללא הגבלת זמן, והילדים רשאים לבקר אצלה בכל עת שיחפצו.

6.         כמו כן, התחייבה המערערת לשלם למשיב, מדי חודש בחודשו, סך של 1,500 ש"ח, הצמוד למדד יוקר המחייה, סכום שישמש כדמי מזונות עבור הקטינים המשותפים.

7.         ביום 14.8.05  כ-4 שנים לאחר אישור ההסכם, פתח המשיב כנגד המערערת תיק הוצל"פ לביצוע פסק הדין (ההסכם דלעיל) בענייני מזונות, שכן לדבריו, המערערת לא עמדה בהסכם ולא שילמה את הסכום הקבוע בו החל מיום הגירושין ועד עתה.

טענות הצדדים

עיקרי טענות המערערת

8.         המערערת טוענת כי אין לאפשר נקיטת הליכים בתיק ההוצל"פ נשוא תיק זה , (להלן: "התיק"), בגין תקופה שמעבר לשנתיים ימים מיום פתיחתו, וזאת מהסיבות המנויות להלן:

9.         למערערת, בהיותה יהודיה, אין כל חובה בדין האישי לשלם דמי מזונות ילדים, ועל כן, יש להחיל עליה את סעיף 11 (ב') לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט- 1959 (להלן: "החוק") הקובע כי:

"מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר תום התקופה שבעדה נפסקו, אין לגבותם אלא באישור בית המשפט...".

10.        במסמכי פתיחת תיק ההוצל"פ נשוא תיק זה, אין זכר לרשות שניתנה ע"י ביהמ"ש, ומכאן כי פתיחת התיק ונקיטת ההליכים נגד המערערת בוצעו בניגוד להוראת דין מפורשת.

11.        חזקה, על מי שלא ביצע פעולה כלשהי לגביית המזונות, משך שנים ארוכות, כיון שלא נזקק להם, או אחרת, שקיבלם באופן לא מוסדר, שלא במסגרת הליכים בלשכת ההוצל"פ.

12.        המשיב קיבל לידיו, כל העת, כספים והטבות כספיות מן המערערת ואף הלין את הקטינים אצלה משך פרקי זמן ארוכים, וכל אלה הינם דמי המזונות בהם חויבה המערערת , דהיינו מדובר פה על "מזונות שנאכלו" ועל כן אין לגבותם עוד.

13.        בהודעת הערעור, טענה המערערת כי,  המשיב פתח נגדה את התיק, 4 שנים לאחר עריכת ההסכם, וזאת משום שביולי 2005 החלה לחיות עם בן זוג חדש והדבר לא מצא חן בעיני המשיב.

עיקרי טענות המשיב:

14.        המניע האמיתי להשתהותו של המשיב הובהרו בדברים שנאמרו בלשכת ההוצל"פ עת הגישה המערערת בקשה לעיכוב הליכים,  כדלהלן:

"אוימתי על ידה והיא פעלה בכוחניות, אם תגיש תביעה למזונות אני אדאג לקחת לך את הילדים באמצעות עו"ד טובים וגדולים, כי יש לי כסף רב והוריי העשירים מארה"ב יזרימו כל הנדרש כדי לענות אותך כראוי".

15.        המשיב נמנע מלממש  את פסה"ד למזונות ילדיו בשל איומי המערערת, ומשום שחשש כי המערערת תנצל את כוחה ומעמדה המקצועי, בהיותה עובדת סוציאלית, ובעלת קשרים במסדרונות אגף הרווחה בעירייה מחד, ומאידך, תנצל את הונה לשכירת שירותיהם של טובי עוה"ד על מנת להוציא ממנו את הילדים.

16.        בשל חששותיו, הסתפק המשיב במחסה וסיוע שהעניקו קופות גמ"ח ועמותת חסד כדי להשלים את פרנסת ילדיו. אך משכלו הקיצים והוגשה סאת סבלו נחלץ וזעק די! , והגיש בקשה לסיועו של ביהמ"ש לקבלת הסעד המתבקש.