החלת דוקטרינת השפעה בלתי הוגנת על הסכם מתנה

התובע עותר לקבלת סעד הצהרתי הקובע כי הוא בעל מחצית מהזכויות בבית הנמצא ברח' *** ב*** והידוע כגוש *** חלקה *** (להלן - הבית) וזאת מכח מתנה שנתנה לו אימו המנוחה עוד בחייה.

להלן נביא העובדות הנדרשות לנדון ובצידן טענות הצדדים -

1.                הצדדים הינם אחים, ילדיהם של המנוחים י. וט. י. ז"ל (להלן - המנוחים). האב, מר י. י. ז"ל, הלך לבית עולמו ביום 4.2.97 (להלן - המנוח), ואילו האם, גב' ט. י. ז"ל, הלכה לבית עולמה ביום 13.5.10 (להלן- המנוחה).

הצדדים יורשים את המנוחה בחלקים שווים ע"פ צו ירושה אשר יצא אחר עזבונה.    

2.                המנוחים היו בעלי הזכויות בבית. אחר שהלך המנוח לבית עולמו הייתה המנוחה בעלת 75% מהזכויות בבית ואילו חמשת ילדיה, הצדדים שבנדון, ירשו מאביהם המנוח את יתרת הזכויות בבית (25%) בחלקים שווים (5% לכ"א).

3.                ביום 18.2.10, חתמה המנוחה על הסכם מתנה על פיו היא מעניקה לתובע במתנה וללא תמורה 0.4/0.75 מזכויותיה בבית  (להלן - הסכם המתנה; נספח א' לכתב התביעה). כמו כן חתמה המנוחה על יפוי כח בלתי חוזר לצורך ביצוע העברת הזכויות כמפורט בהסכם (להלן - יפוי הכח; נספח ב' לכתב התביעה) ועל תצהיר מתנה, כאשר התובע חתם מנגד על תצהיר קבלת מתנה  (להלן - תצהירי המתנה; נספח ג' לכתב התביעה).

4.                ביום 25.3.10, כחודש לאחר החתימה על המסמכים הנזכרים, התאשפזה המנוחה בבית החולים מאיר בכפר סבא בשל כאבי בטן ודימומים וכשהיא במצב סיעודי ירוד (ראה תעודת חדר מיון - נ/21; דו"ח התערבות עובדת סוציאלית - נ/19). המנוחה לא התאוששה מאישפוזה זה וכעבור כחודש וחצי, ביום 13.5.12, הלכה לבית עולמה. 

5.                לטענת התובע הוא זכאי למחצית מזכויות הבעלות בבית על פי הסכם המתנה שנערך בינו לבין המנוחה.  לדבריו על אף שצויין בהסכם המתנה כי המנוחה מעבירה לידיו 0.4/0.75 מזכויותיה בבית, הרי שכוונתה הייתה כי בסופו של יום, בשקלול הזכויות בבית אותן ירש  מאביו המנוח, יוותרו בידו מחצית מהזכויות בבית.

מתוך שכך עותר התובע לכך שבית המשפט יתן פסק דין הצהרתי המבהיר כי מחצית מזכויות בבית הינן בבעלותו שכן הועברו לידיו עוד בחייה של המנוחה.

6.                הנתבעים טוענים מאידך, כי הסכם המתנה והמסמכים הנילווים לו נחתמו ע"י המנוחה שלא מרצונה, ללא גמירות דעתה ומבלי שהבינה את תוכנם, וזאת אחר שהתובע ניצל את מצבה הגופני והנפשי הרעוע ואילצה לחתום על הסכם המתנה תוך שהוא נוקט כלפיה בדרכי כפיה,  עושק והשפעה בלתי הוגנת.

לטענתם תוכנו של הסכם המתנה עומד בסתירה מוחלטת לדברי המנוחה בחייה על פיהם היא מעוניינת שכל רכושה יחולק בין כל ילדיה בחלקים שווים. 

7.                לטענת הנתבעים המנוחה הייתה במצב גופני ונפשי ירוד עת חתמה על הסכם המתנה. היא סבלה ממחלות רבות והוגדרה ע"י המל"ל כסיעודית בדרגה גבוהה, ככזו אף הייתה זכאית לגימלת נכות ולסיוע של מטפלות צמודות.

8.                המנוחה, לטענת הנתבעים, נדרשה למטפלת זרה אשר נשכרה עבורה בעזרתם. אלא שלטענתם, התובע ובני משפחתו התנכלו למטפלות השונות אשר מיהרו בשל כך לעזוב את עבודתן אצל המנוחה וזו נותרה פעמים רבות ללא השגחה ראויה כשהיא נתונה לחסדיו ולהשפעתו של התובע אשר התגורר עם משפחתו ביחידת דיור הצמודה לביתה.    

9.        לטענת הנתבעים, המנוחה איפשרה לתובע ולבני משפחתו להתגורר ביחידה אשר שימשה כמחסן הצמוד לבית בו היא התגוררה וזאת עד אשר יתבסס מצבו הכלכלי, אלא שהתובע קבע מקומו באותה יחידת דיור הרחיב אותה ונותר להתגורר בה עד היום, משך כעשרים שנה מאז כניסתו אליה (להלן - בית התובע).

10.      הנתבעים טוענים כי מערכת היחסים בין התובע ואשתו לבין המנוחה הייתה טעונה ורווית מתח ואלימות. התובע אשר, כאמור, התגורר בסמיכות ובצמוד לבית המנוחה, השליט אווירת פחד וטרור כנגד המנוחה וזו נאלצה לא אחת להגיש כנגדו וכנגד אשתו תלונות במשטרה.

לטענת הנתבעים המנוחה ביטלה חלק מתלונותיה במשטרה כלפי התובע ובני משפחתו וזאת מתוך חששה ותלותה בהם.   

11.      הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התובע התקין מצלמות סביב  ביתו, כאשר חלקן מכוונות לעבר בית המנוחה וזאת במטרה לשלוט בחייה ולבחון את היוצא ובא אליה.

12.      ועיקר העיקרים - לטענת הנתבעים, המנוחה אשר הייתה, כאמור, חולנית ונדרשה לסיוע צמוד של מטפלות מצאה עצמה, כחודש קודם לחתימתה על הסכם המתנה, ללא מטפלת. לטענת הנתבעים המטפלת עזבה במפתיע וללא הודעה וזאת אחר שהתובע איים עליה שלא תקבל את שכרה. כך נותרה המנוחה כשהיא תלויה בחסדי התובע ובני משפחתו המתגוררים בצמוד אליה.  במצב דברים שכזה נאלצה להעתר ללחציו ואיומיו ולחתום על הסכם המתנה אשר תוכנו עמד בניגוד מוחלט לרצונה החופשי והאמיתי לחלק את כל רכושה בחלקים שווים בין כל ילדיה. 

13.      לחלופין טוענים הנתבעים כי ככל שהתכוונה המנוחה ליתן דבר מה לתובע הרי שכוונתה הייתה ליתן לו אחר מותה בלבד. מתוך שכך הסכם המתנה עליו הוחתמה עמד בניגוד מוחלט לכוונתה ורצונה, ומכל מקום יש לבטלו כיוון שהינו בגדר התחייבות ליתן מתן אחר מיתה אשר לא נערכה על דרך הצוואה, בניגוד להוראות סע' 8 (ב)  לחוק הירושה.