החלטת שחרור נאשמים בגין טענת אפליה בינם לבין שותף לכתב האישום

(בעניינם של משיבים מס' 1,2)

כנגד המשיבים ונאשם נוסף הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, כניסה והתפרצות למקום מגורים, היזק לרכוש בצוותא חדא והחזקת כלי פריצה בצוותא חדא.

למשיב מס' 1 מיוחסות בנוסף עבירות של שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

בצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים כולם (כולל מס' 3), עד לתום ההליכים נגדם.

לפי כתב האישום, עובר ליום 25/12/2016 קשרו המשיבים קשר לביצוע התפרצות לדירה ברח' ז'בוטינסקי 93 בתל-אביב. באותו מועד בשעה 10:00 לערך יצאו המתלוננים את הדירה. בשעה סמוכה, כך לפי כתב האישום, הגיעו המשיבים למקום כשבידיהם כלי פריצה בארגזי כלים, פרצו את דלת הכניסה על ידי החדרת חפץ חד מכלי הפריצה, שברו את צילינדר הדלת, עקרו את המשקוף ונכנסו לדירה. בדירה נעקרה כספת ונגנב רכוש כמפורט בכתב האישום. לאחר נטילת הרכוש עזבו המשיבים את המקום עם הרכוש וכלי הפריצה. בשעה 12:15 או בסמוך לכך, כך לפי כתב האישום, נכנסו המשיבים 1 ו-3 לרכב מסוג פולקסווגן השייך למשיב מס' 2, ואילו המשיב מס' 2 נכנס לרכב מסוג פורד השייך למשיב מס' 3, ועזבו את המקום.

בהמשך בשעה 12:43 אותרה מכונית הפולקסווגן בעיר ראשון לציון כשבתוכה המשיבים 1,2 ובהמשך נעצר המשיב מס' 3, אף הוא בראשון לציון, כשהוא נוהג במכונית הפורד ובחזקתו אחד מארגזי כלי הפריצה הירוק מסוג "מקיטה". ביחס למשיב מס' 1 נטען בנוסף כי כשהתבקש לעצור הוא החל בבריחה רגלית תוך ששוטר רדף אחריו לאורך מס' רחובות, אז נעצר ליד חנות תוך שהסליק מתחת לשטיח בחנות חלק מן הרכוש הגנוב בדמות 3,652 יורו וכן סך של 695 פאונד. המשיב מס' 2 נעצר כשהוא במושב הנהג ובין מושב הנהג למושב הנוסע שקית ובה מטבעות ובתא המטען חלק מכלי הפריצה.

המשיבים 1,2 הסכימו בשלב מוקדם ומבלי שהתקיים דיון בראיות, לקיומן של ראיות לכאורה בעניינם, והדיון נדחה לבקשתם לקבלת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן.

המשיב מס' 3 ביקש לטעון לחולשה ראייתית, ודיון כאמור התקיים ביום 22/1/2017 בפני מותב זה.

בהחלטה מיום 22/1 קבעתי כי ישנה חולשה ראייתית ממשית בעוצמתן של הראיות לכאורה כנגד המשיב מס' 3, נתתי דעתי לעברו הפלילי המכביד של המשיב מס' 3, אך סברתי כי נוכח הקושי הראייתי המשמעותי, יש מקום לבחון חלופת מעצר, ואף בטרם ומבלי לקבל תסקיר. לאחר ששמעתי את החלופה המוצעת והתרשמתי לחיוב, הוריתי על שחרורו של המשיב מס' 3 בתנאים מגבילים ובערובות כמבואר בהחלטה הנ"ל.

כנגד החלטתי הגישה המבקשת ערר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בדיון בערר מיום 24/01/2017 (עמ"ת 52234-01-17), הודיע ב"כ העוררת כי הגיע להסכמה עם ב"כ המשיב 3, לפיה איננו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, תוך הסכמה על הותרת מלוא תנאי השחרור אשר נקבעו בערכאה קמא (מותב זה), למעט ביטול שעות ההתאווררות בעניינו של המשיב מס' 3. נותרה על כנה מלוא ההחלטה לרבות קביעת דיון נוסף לקבלת תסקיר שירות מבחן, בעוד כ-3 חודשים, אשר יבחן אפשרות להקלה בתנאי השחרור, לשעות התאווררות ואפשרות יציאה לעבודה. בהחלטה מאותו היום קבע בית המשפט המחוזי, כבוד השופט אברהם יעקב, סגן הנשיא, כי הוא מאשר את הסכמות הצדדים ונותן להם תוקף של החלטה, כי הערר מתקבל במובן זה שס' 2 להחלטת בית משפט קמא (שעות התאווררות) מבוטל, וכי שאר רכיבי ההחלטה יעמדו בעינם, והמשיב מס' 3 ישוחרר לאחר שיעמוד בתנאי השחרור כפי שנקבעו בהחלטת בית משפט קמא.

בעקבות הדיון בבית המשפט המחוזי בעניינו של המשיב מס' 3 הגישו המשיבים מס' 1 ו-2 בקשה להורות על שחרורם בכפוף לבדיקת חלופות מעצר, נוכח טענת אפליה בינם לבין המשיב מס' 3.

ב"כ המבקשת מתנגד לבקשתם וסבור כי מן הראוי להותיר על כנה את ההחלטה הקודמת, לפיה המשיבים 1 ו-2 ישהו במעצר עד החלטה אחרת, ודיון בעניינם יתקיים לאחר ששירות המבחן ימציא תסקיר בעניינם. ב"כ המבקשת איננו כופר בטענת האפליה הנטענת ביחס למשיב מס' 3, ומסכים כי נוכח קביעת בית המשפט המחוזי ועמדת המדינה בבית המשפט המחוזי הרי שלגבי שלושת המשיבים נקבעו קיומן של ראיות לכאורה ללא חולשות, אך הוא סבור שנוכח עברם הפלילי המכביד של המשיבים 1,2 אין מקום להורות על שחרורם.

בפועל, המדינה איננה מתמודדת עם טענת האפליה אשר נטענה על ידי המשיבים 1,2. לשאלתי השיב ב"כ המבקשת כי אין בידו פסיקה להציג אשר תתמוך בטענתו, וכאמור בפנינו טענת אפליה ברורה וחד משמעית.