החלטת ביניים בתיק וע 910/06

רקע

1.     העוררת השתתפה במכרז שפרסם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " ממ"י") לגבי מקרקעין הידועים כ"שער הקריה" בקרית אונו. על פי תנאי המכרז נדרשה העוררת לשלם בנוסף לסכום ההצעה סכום נפרד ונוסף בגין הוצאות פיתוח. עוד נקבע בתנאי המכרז כי הוצאות הפיתוח ישולמו לממ"י תוך 50 ימים מיום אישור הממ"י את הזוכה במכרז.

2.     ביום 27.08.03 הוחלט כי העוררת היא הזוכה במכרז. ביום 22.10.03 העבירה המשיבה לעוררת באמצעות החברה לפיתוח קרית אונו בע"מ (להלן: " החברה לפיתוח") דרישה לתשלום אגרות והיטלי פיתוח בסך כולל של 5,346,443 ש"ח (להלן: " הודעת החיוב בהיטלי פיתוח"). ביום 06.11.03 שיגר ממ"י דרישה לעוררת לשלם את הוצאות הפיתוח בהתאם לחובתה על פי המכרז.

3.     ביום 12.11.03 השיבה העוררת לפניות אליה לעניין תשלום הוצאות הפיתוח וטענה, בין היתר, כי עליה לשלם אך ורק בגין רכיב הקרקע וביקשה לפרוס את תשלום ההיטלים. במכתבה מיום 18.11.03 דחתה המשיבה באמצעות החברה לפיתוח את טענות העוררת. ביום 19.11.03 הגיבה העוררת על מכתב החברה לפיתוח מיום 18.11.03. ביום 30.11.03 שלח ב"כ העוררת דאז מכתב לחברה לפיתוח בו התייחס לדרישות מרשתו לפריסת התשלום וחיובה באותה העת רק בגין רכיב הקרקע. ביום 07.12.03 השיבו פרקליטיה דאז של החברה לפיתוח ודחו את הטענות אשר הועלו במכתב ב"כ העוררת מיום 30.11.03.

4.     ביום 11.12.03 הודיע מנכ"ל העוררת כי העוררת מסכימה להפקיד 12 שיקים לתשלום החיוב בגין היטלי פיתוח על פי חישוב שייערך על ידי המשיבה בגין ניצול זכויות הבנייה הצפויות ועל פי תוכניות שיוצגו על ידי העוררת. ביום 17.12.03 השיב מנכ"ל החברה לפיתוח כי על העוררת לשלם את החשבון שהוצג לה ביום 22.10.03.

5.     ביום 30.12.03 העבירה העוררת תחשיב מתוקן שערכה בעצמה לגבי היטלי הפיתוח ואשר על פיהם הסתכמו היטלי הפיתוח בסך של 3,441,508 ש"ח. ביום 06.01.04 נמסר לעוררת כי מהנדסת העיר אישרה את התחשיבים ועל כן עליה לשלם את הסך האמור בתחשיב מטעמה. עוד נמסר לה כי בעת הגשת הבקשה להיתר בנייה ייבחנו השטחים שבנייתם מתבקשת והעוררת תישא בהפרשים כנדרש.

6.     ביום 01.02.04 שילמה העוררת את האגרות וההיטלים בהתאם לתחשיב מטעמה (להלן: " מועד תשלום היטלי הפיתוח")

7.     כשנה לאחר הזכייה במכרז הגישה העוררת בקשה למתן היתר בניה לבניית השלב הראשון בפרויקט וביום 09.01.05 הנפיקה לה המשיבה דרישת תשלום (להלן: " דרישת התשלום הראשונה") , שנפרעה על דרך קיזוז הסכומים אשר שולמו בגין תמורת הוצאות הפיתוח. 

8.     ביום 09.01.05 נמצא כי על פי תחשיב אגרות והיטלים שביצעה החברה לפיתוח הסתכמו הוצאות הפיתוח בסך של 3,358,037 ש"ח ולפיכך עמדה העוררת ביתרת זכות  בהתאם לתשלום שביצעה ביום 01.02.04.

9.     בתום בניית השלב הראשון פנתה העוררת למשיבה בבקשה למתן היתר בניה לשלב השני של הפרוייקט וביום 24.04.06 הנפיקה המשיבה דרישת תשלום שניה (להלן: " דרישת התשלום השניה"), שנפרעה אף היא על דרך קיזוז מתמורת הוצאות הפיתוח.

10.ערר הביוב דנן הוגש על ידי העוררת ביום 12.07.06.

טענות הצדדים

טענות המשיבה

11.בכתב התשובה אשר הוגש על ידי המשיבה העלתה זאת כטענה מקדמית את הטענה כי הערר הוגש באיחור ועל כן יש לדחותו על הסף. המשיבה אף הגישה השלמת טיעון לעניין זה וכן תשובה לתגובת העוררת בעניין בהם העלתה את הטענות המפורטות להלן.

12.לטענת המשיבה יש לדחות הערר על הסף בגין איחור בהגשתו שכן מרוץ המועדים החל כבר ביום בו קיבלה את ההודעה על זכייתה במכרז או לחילופין מהמועד בו נמסרה לה הודעת החיוב בהיטלי פיתוח או ממועד תשלומם, או לחילופי חילופין מקבלת דרישת התשלום הראשונה.

13.לטענת המשיבה יש לדחות את כל טענות העוררת המופנות לצד הפורמאלי של עריכת הודעה לפי סעיף 28 לחוק אשר אינן רלוונטיות למקרה הנדון. לטענתה בעת שאושרו התוכניות להקמת שכונת שער הקריה היה רוב שטח הקרקע בלתי מנוצל- שטח בור, כאשר ממ"י הוא הבעלים של הקרקע הרלוונטית, והיות והמדובר בשטח בור, אשר טרם בוצעו בו עבודות, לא היה מקום להוציא הודעה לעוררת. עוד טענה המשיבה כי בעל הנכס במקרה זה היה ממ"י וכי במכרז נקבע כי החברה הזוכה תשלם את הוצאות הפיתוח לרשות המקומית תוך 50 ימים מקבלת אישור ממ"י.

14.לטענת המשיבה אומנם העוררת לא קיבלה, במסגרת דרישת התשלום, הודעה על זכותה  להגיש ערר, אך מהשתלשלות העניינים במקרה הנדון עולה כי העוררת נטלה על עצמה לבחון ולבדוק כל נתון בקשר עם תכנון המקרקעין נשוא המכרז ואף התחייבה בחוזה לשלם את מלוא הוצאות הפיתוח בתוך 50 יום מקבלת תוצאות המכרז. לטענתה מהאמור לעיל עולה כי העוררת אכן בדקה את החיובים והייתה ערה לזכויותיה, וכי היות והמדובר במקרה זה בחברה קבלנית אשר ידעה לעמוד על זכויותיה מול ממ"י והחברה לפיתוח, הרי שהעלאת הטענה בדבר אי יידועה על זכותה להגיש ערר היא בגדר היתממות הגובלת בחוסר תום לב.