החלטת ביניים בתיק וע 1346/06

הבקשה לצירוף משפחות אשל ושטילמן

רקע וטענות הצדדים

1.      הערר הנדון הוגש במקור על ידי הגברת איריס וולף (להלן: " העוררת") בגין חיובה בהיטל ביוב על מגרש מס' 16 המצוי בגוש 6522 חלקה 30 בהרצליה. לאחר הגשת הערר הגישה העוררת בקשה לצירופם של עוררים נוספים לתיק, ובהסכמת המשיבה צורפו משפחות בוברוב, אברהמי, פז ובירנבוים לערר בתיק דנן.

2.     העוררת ביקשה אף את צירופה של הגב' פרלוב שרי. בתחילה התנגדה המשיבה לצירופה, אך ביום 05.07.07 הודיעה לועדה (סעיף 4 להודעתה) כי הינה מסכימה לפנים משורת הדין לצירופה של הגב' פרלוב. לאור הסכמת המשיבה, הננו מורים על צירופה של הגב' פרלוב כעוררת בתיק.

3.      בנוסף, התבקשה הועדה להורות על צירופן של משפחות אשל ושטילמן (להלן: " המבקשות"), להן התנגדה המשיבה.

4.      בבקשה לצירוף משפחות אשל ושטילמן נטען כי מגרשיהן שוכנים סמוך למגרשה של העוררת, וכי אף הן שילמו למשיבה תחת מחאה את היטלי הביוב אשר הוצאו למגרשים, וכי היות ויש להן טענות זהות לאלו של העוררת מתבקשת הועדה לצרפן לערר דנן.

5.      המשיבה הגישה תגובתה לבקשה לצירוף משפחות שטילמן ואשל בה הביעה התנגדותה לצירופן מהנימוק כי דרישת התשלום נמסרה למבקשים ביום 15.02.07 ושולמה באותו היום, וכי הפניה למשרד ב"כ המשיבה לצירופן הומצאה לה רק ביום 22.07.07, עת חלפו חמישה חודשים מדרישת התשלום. לטענת המשיבה בהתאם לסעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב-1962 (להלן: " החוק" ו/או " חוק הביוב") ולפסיקה בנושא, ועדת הערר אינה מסומכת להאריך המועד להגשת ערר מעבר ל- 60 הימים הקבועים בחוק להגשת הערר. עוד טענה המשיבה כי המבקשות לא הגישו בקשה להארכת המועד להגשת הערר והם אף לא נימקו ולא נתנו כל הסבר מיוחד למחדלם לעניין אי הגשת הערר במועד. המשיבה אף טענה כי יש לדחות את הבקשה בשל השיהוי בהגשתה, המהווה גילוי דעת מטעמם כי אין הם חולקים על דרישת התשלום.

6.      בתשובת העוררת לתגובת המשיבה הועלו טענות חדשות לעניין הבקשה לצירופן לערר. בתשובה נטען, כי היות והמדובר בתביעת השבה של סכומים אותם גבתה המשיבה יש להחיל במקרה הנדון את דיני ההתיישנות הכלליים. לטענת העוררת מגבלת המועדים של 60 יום להגשת ערר על פי סעיף 30 לחוק הביוב מתייחסת למקרים בהם מבוקש סעד של ביטול דרישת תשלום או שינויה וכאשר הערר הוגש טרם שולם ההיטל לקופת הרשות, בעוד שחוק הביוב אינו מתייחס לעניין מועדים להגשת ערר ו/או בקשה לצירוף עוררים סביב דרישה להשבת תשלומי ביוב ששולמו לידי הרשות. לטענת העוררת היות וזכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד בשיטת משפטנו וכי אין להגבילה אלא בהוראת חוק מפורשת ומטעמים כבדי משקל, לפיכך דבר חקיקה הקובע מועדים המתנים על תקופת ההתיישנות יפורש בצמצום ותוך חזקה פרשנית שאין בכוונת המחוקק לצמצם את זכות הגישה לערכאות באמצעות מגבלת מועדים שונים מהדין הכללי.

7.      לחילופין טענה העוררת כי היות ובחוק הביוב נקבע כי הסמכויות מכוחו אינן גורעות מסמכויות על פי חוקים אחרים והיות ובחוק בתי דין מנהליים התשנ"ב-1992 ניתן להאריך מועד החל בבית דין מסוים מטעמים מיוחדים שיירשמו, אזי קיימת לועדת הערר הסמכות להאריך המועד לצירופן של המבקשות.

8.      לחילופי חילופין ביקשה העוררת כי במידה ויוחלט על ידי הועדה לדחות את בקשת המבקשות אזי תותלה החלטתה עד להכרעת בית המשפט העליון ברע"א 4990/05 יעקב ממן נ' עיריית הרצליה, העוסקת בסוגיית סמכותה הטבועה של הועדה להאריך המועד להגשת ערר ביוב.

9.      לאחר קבלת תשובת העוררת לתגובת המשיבה הוגשה לועדה בקשה מטעם המשיבה להגשת תגובה מטעמה וזאת מהנימוק כי בתגובת העוררת הועלו מספר טענות עקרוניות משוללות בסיס משפטי אשר נתמכו לטענתה בפסיקה אשר אינה רלוונטית למקרה הנדון. הועדה, בשים לב לטענות החדשות אשר הועלו על ידי העוררת בתגובתה, החליטה להיעתר לבקשת המשיבה וליתן לה זכות תגובה.

10.  בתגובת המשיבה לתשובת העוררת נטען כי אין לגזור גזירה שווה מההלכות בעניין השבה של אגרות והיטלים אחרים בהם לא נקבע דין ספציפי, לענין תביעה להשבת היטל ביוב המצויה בסמכות ועדת הערר והכפופה לדין הספציפי של חוק הביוב. עוד טוענת המשיבה כי בהתאם לנוסחו של סעיף 30 לחוק הביוב ניתן ללמוד כי הוא חל בכל מקרה בו נמסרה דרישת תשלום היטל ביוב ואין זה משנה  אם שולם אם לאו. עוד טוענת המשיבה כי חוק הביוב קובע כי על ההיטל להיות משולם אף אם הוגש ערר, ומכאן שלטענתה היה המחוקק מודע לכך שעררי ביוב יכול שיוגשו גם מקום בו שולם היטל ולמעשה נדרשת השבה וחרף זאת קבע הוראה לעניין המועד להגשת הערר.

11.  באשר לטענת העוררת בדבר סמכותה הטבועה של הועדה להאריך המועד להגשת הערר טענה המשיבה כי אין מקום לסמכות הטבועה מקום בו קיימת הוראה בחוק בדבר המועדים להגשת הערר. לחילופין טענה המשיבה כי אף אם קיימת לועדה סמכות טבועה להארכת המועדים, עדיין במקרה הנדון לא הראו המבקשים כל נימוק המצדיק הפעלת סמכות זאת.

12.  המשיבה אף התנגדה לבקשת העוררת להתלות החלטת הועדה על להכרעתו של בית המשפט העליון בעניין ממן מהנימוק כי כל עוד לא שונתה החלטת בית המשפט המחוזי באותו התיק, הרי שהיא ההלכה המחייבת. עוד נטען כי ההליך העומד בפני בית המשפט העליון הינו הליך של בקשת רשות ערעור שאין לדעת אם תינתן, וגם אם תינתן באם תתקבל עמדת המערערים שם.

13.  לאחר קבלת תגובת המשיבה, הגישה העוררת הודעה ובקשה מטעמה בה התבקשה הועדה להוציא את תגובת המשיבה מתיק הועדה וזאת מהנימוק כי בקשת המשיבה להגשת התגובה לא הומצאה לה, ולא ניתנה לה ההזדמנות להגיב עליה. איננו סבורים כי יש מקום להיענות לבקשת העוררת, וזאת לאור העובדה כי בתשובת העוררת לתגובת המשיבה הועלו טענות חדשות אשר לא נטענו על ידה בבקשה המקורית אשר הוגשה על ידה, ועל כן היה מקום ליתן למשיבה להגיש תגובה לטענות אלו, ואין מקום להוצאת תגובת המשיבה מהתיק.

דיון והכרעה

14.  לאחר עיון בטענות הצדדים הננו סבורים כי עם כל הקושי שבדבר - דין הבקשה לצירוף המבקשות להדחות.