החלטה שעניינה קבלת ערעור באופן חלקי על פסק דין של דחיית תביעת אחות נגד אחיה בענייני כספים שונים

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה תל אביב-יפו (כב' השופט ארז שני) מיום 25.5.2016 בתמ"ש 15713-08-12, לפיו נדחתה על הסף תביעה כספית אותה הגישה המערערת כנגד יורשת אחיה, ע.ר (להלן: האח המנוח), המשיבה 1 (להלן: המשיבה), וכנגד אחיה השני, המשיב 2 (להלן: המשיב), זאת לאחר שהדיון בבקשה הוחזר לבית משפט קמא אשר כבר בעבר הורה על מחיקת התביעה  על הסף בפסק דין מיום 22.12.2014 אשר בוטל ביום 2.12.2015 במסגרת עמ"ש 45383-03-15.

הרקע העובדתי:

2. הליך זה הינו הליך נוסף במסגרת סכסוך רב שנים בין המערערת לבין שני אחיה (להלן: האחים) אשר אחד מהם הלך לעולמו משך השנים וכאשר אלמנתו היא המשיבה באה במקומו.

משכך, מהראוי לפרט קצרות אודות ההליכים המרכזיים שנוהלו בין הצדדים (והכוונה בין המערערת לבין שני אחיה) וכל זאת בהקשר לרכוש רב של הוריהם ובעיקר האב. זאת הן בהתייחס להעברות של נכסים מהאב לאחים או מי מהם עוד בחייו, וכך הקשור לצוואתו, ובנוסף טענות של המערערת למשיכת כספי העזבון על-ידי מי מהאחים, כולל מחלקה בעזבון.

נקדים ונציין כי כעולה מההחלטות הרבות ופסקי הדין השונים שניתנו במסגרת הסכסוך, חפץ האב להבטיח כי מחד גיסא רכוש המשפחה יישמר ומאידך גיסא שתהא למערערת תמיכה כלכלית, הכל לאור החשש מהתנהלותה הכספית של המערערת במימוש נכסים והוצאת הכספים על ידה.

עוד יש לציין כי בחלק ניכר מההליכים, המערערת לא הייתה מיוצגת דבר שהקשה על ניהול ההליכים השונים ואף גרם להתארכותם.

3. ההליך המרכזי אשר התנהל בבית המשפט לענייני משפחה נסוב על עתירת האחים לקיום צוואת האב המנוח מיום 14.7.1999  (להלן: הצוואה) והתנגדותה של המערערת לקיומה, כאשר האב נפטר ביום 31.8.1999.

בנוסף נדונה תביעתה של המערערת  לביטול הענקות במקרקעין לאחיה, כאשר על מסמכי ההענקה חתם האב, בחייו.

המערערת טענה כי האב לא היה כשיר לצוות, וכי האחים ניצלו את מצבו הגופני והמנטלי המדורדר, החתימו אותו על הצוואה ובאותו מעמד גם על העברות במקרקעין לזכותם.

לאחר כ-4 שנים בהם נוהלו ההליכים בתובענות האמורות, הגישה המערערת תביעה נוספת, בה עתרה להרחבת היקף חלקה בעיזבון אביה המנוח, וכיורשת אמה המנוחה ומכח חזקת השיתוף.

לשיטתה, לאור חזקת השיתוף בנכסים שחלה בין הוריה, ולאור היותה יורשת של אמה בשיעור של 5/12 מעיזבונה, זכאית היא ל-5/24 מכלל הרכוש המשותף של הוריה.

4. בית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו (כב' השופטת טובה סיון ז"ל) דחה את ההתנגדות וכך גם את תביעות המערערת והורה על קיום הצוואה בפסק דין מיום 7.1.2008 (להלן: פסק הדין העיקרי) בקובעו כי צוואת האב עמדה בדרישות הצורניות של צוואה בעדים, כדרישת סעיף 20 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, ועל פי מכלול הראיות אין ממש בטענת "העיוורון" שטענה המערערת (להלן: התיק העיקרי).

לפיכך, נטל ההוכחה והשכנוע לפסילתה הוטל לפתחה של המערערת, וכדי לעמוד ברף המוטל, היה עליה להצביע על קשר סיבתי בין מחלותיו של האב ומצבו לעצם ציוויו ופעולותיו, וכך גם לעניין ביטול ההענקות במקרקעין המתבסס על עיקרון חופש החוזים.