החלטה לדחות רשות ערעור בעניין מתן חשבונות והחזרי כספים

1.         בפני בקשת רשות ערעור, אשר הוגשה על-ידי ואקנין אברהם (להלן: "המבקש" או "התובע") כנגד שיטרית שי (להלן: "המשיב" או "הנתבע").

העובדות הצריכות לענין

2.         בין התובע - אשר מקום מגוריו בארה"ב - לבין הנתבע, שהינו אחיינה של אשת התובע, התנהלו מגעים להקמת עסק משותף למכירת פרטי-הלבשה תחתונה, אשר ירכשו בארה"ב ויימכרו בישראל.

            התובע העביר לנתבע כספים לצורך הקמת העסק ותפעולו, והנתבע הקים את העסק ושכר חנות בשד' ח"ן 1 בהרצליה (להלן: "החנות") אשר בה ניהל עסק לממכר הלבשה תחתונה תחת שם המותג  "לבנבנים".

            התובע טוען בתביעתו, כי מאז העברת הכספים לנתבע והקמת העסק, לא עידכן אותו הנתבע בכל הנוגע להתנהלות העסק, ומשכך, פנה התובע לנתבע בשנת 2002 ודרש מהנתבע שישיב לו את סכומי הכסף שהעביר לו לצורך הקמת העסק, אלא שהנתבע הודיעו, כי העסק קרס ואין באפשרותו להשיב לו את הכספים האמורים. דא עקא, שהתובע ערך בירור משלו, או אז התברר לו, לדבריו, כי לא רק שהעסק לא קרס, אלא שמדובר בעסק משגשג, וכי הנתבע פתח שני סניפים נוספים תחת שם המותג "לבנבנים", האחד - ברעננה, והשני - ברחובות.

            משכך, הוגשה התביעה נשוא בקשת רשות הערעור, ואשר במסגרתה עותר התובע לקבלת שני סעדים:

            האחד - השבת הסכומים ששילם לנתבע לצורך הקמת העסק.

            השני - מתן חשבונות לגבי כלל העסקים המתנהלים תחת שם המותג "לבנבנים".

3.         בדיון שנערך בבית-משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת רונית פינצ'וק-אלט), ולאחר חקירת בעלי הדין ועדיהם, קבע בית המשפט קמא כדלקמן:

א.                  התובע זכאי לקבלת חשבונות באשר לחנות "לבנבנים" בהרצליה.

ב.                  התובע אינו זכאי לקבלת חשבונות באשר לחנויות שהוקמו ברחובות וברעננה.

ג.                    התובע אינו זכאי להחזר כספים שלא במסגרת בדיקת החשבונות.

ד.                  שאלת זכאותו של התובע להשבת כספים  תידון בחלקה השני של ההתדיינות במסגרת ההכרעה במחלוקת הכספית.

4.         בהמשך להחלטה זו הגיש המבקש-התובע בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, היא הבקשה אשר בפני, בגידרה הוא מצביע על שני פגמים שנפלו, לכאורה, בהחלטת ביתהמשפט קמא.

האחד-  קביעת בית המשפט קמא כי התובע אינו זכאי לסעד של קבלת חשבונות בהתייחס לחנויות ברעננה וברחובות.

השני -      דחיית דרישתו להשבת הסכומים שהעביר לידי הנתבע כבר בשלב זה, והקביעה כי "ככל שמדובר בכספים המגיעים לתובע לאור בדיקת החשבונות - הרי היא תידון בחלקה השני של ההתדיינות".

5.         בדיון שנערך בפני ביום 20.9.97 הופנו הצדדים לגישור, תוך הערה כי יתכן שההחלטה נשוא הבר"ע אינה אלא פסק-דין חלקי, ומשכך, לא היה מקום, לכאורה, להגיש בגינה בר"ע כי אם ערעור בזכות.

            בהמשך התברר, כי הליך הגישור כשל, ובעלי הדין הגישו סיכומים בשאלה, האם קביעות בית המשפט קמא מהוות "החלטה אחרת" או "פסק-דין חלקי".

דיון

6.         ההבחנה בין פסק-דין לבין החלטה אחרת נעוצה בשאלה, האם זכאותו של התובע לסעד המבוקש הוכרעה באופן סופי ומוחלט, אם לאו, ויפים לכך דברי המחבר א' גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שמינית), תשס"ה - 2005, 589:

"ההבחנה בין "פסק-דין" לבין "החלטת אחרת" היא זו הנוהגת בין "פסק-דין חלקי" לבין "החלטה אחרת", בשינויים המחוייבים. אם סעד מסויים בתביעה מגיע אל פתרונו באופן מוחלט, הוא ניתן לערעור בזכות, כאילו הוא פסק-דין מלא לכל ענין ודבר. אולם ככלל, זה יחול רק אם ההחלטה היא אכן בבחינת "פסק-דין חלקי", תהא הכותרת בענין ההחלטה אשר תהא. יש שהחלטת של בית המשפט מכונה "פסק-דין חלקי", למרות היותה "החלטה בלבד"".