החלטה ופסק-דין (חלקי) בתיק א 202793/02

1.         לפני תביעה ותביעה שכנגד,הקשורות באופן הדוק להסכם בין הצדדים מיום 21.9.99.

על מנת להבהיר את מהות התובענות, יצויינו תחילה מספר נתוני יסוד עובדתיים.

רקע עובדתי רלוונטי אשר אינו שנוי במחלוקת ודרוש לענין

2.         הנתבעת 2 (להלן גם " נוה שוסטר" או " החברה") היא חברה העוסקת בין היתר, בייזום פרוייקטים לבנייה.

הנתבעת 1 (להלן - " הנתבעת") היא בעלת שליטה והמנהלת של נוה שוסטר. הנתבעת היא אלמנתו של מר צבי שוסטר ז"ל (" המנוח") אשר היה בעל השליטה בנוה שוסטר עובר לפטירתו בטרם עת בחודש יוני 1998.

3.         התובע עבד בנוה שוסטר בתחום השיווק והמכירות מאז שנת 1985. בשלב מסוים מונה לסמנכ"ל.

4.         בצוואתו, הורה המנוח, בין השאר, כי התובע ואדם נוסף (מר יחיאל שייביץ) ישמשו כדירקטורים בחברה כל ימי חייהם.

5.         הנתבעת הגישה תחילה בקשה לקיום הצוואה, אך לאחר זמן מה, שינתה טעמה והגישה בקשה חדשה ובמסגרתה התנגדה לקיומה של הצוואה כלשונה.

6.         לאחר משא ומתן, נחתם בין התובע לנתבעת הסכם מיום 21.9.99, שצורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: " ההסכם" או " ההסכם מספטמבר 1999"). על יסוד ההסכם ויתר התובע על זכויות שהוקנו לו לפי הצוואה (הצדדים הגישו בקשה מוסכמת למתן צו קיום צוואה בשינויים), ועל זכויות נטענות אחרות. מנגד, נקבעה בהסכם, בין השאר, זכותו של התובע לסכום פשרה גלובלי (סע' 5), וכן הוקנו לו זכויות נוספות והוטלו עליו מחוייבויות.

בין השאר, קובע סעיף 4 להסכם, כי במשך תקופת ההסכם החברה תשווק, תמכור ותשכיר את הנכסים המשווקים (כהגדרתם בהסכם), רק באמצעות התובע או מי מטעמו, והתובע זכאי לתמורה של 2% או של דמי שכירות של חודש אחד, לפי הענין.

7.         ביום 6.4.00 נטלה על עצמה החברה, נוה שוסטר, את התחייבויות ההסכם כלפי התובע, והתחייבויות אלו הן מאותה עת, התחייבויות של הנתבעת ושל החברה גם יחד.

תמצית טעוני הצדדים

8.         התובע טוען, בתמצית, כי הנתבעות הפרו את ההסכם, שכן החברה מכרה נכס מקרקעין (לחברת דניה סיבוס) שלא באמצעותו ומשום שפרוייקט בגבעתיים משווק שלא באמצעותו. עוד נטען, כי הנתבעות הפרו את ההסכם גם בנושאים נוספים ובפרט, אי קידומו של פרוייקט בעיר רחובות המכונה "פרוייקט מילר".

התובע דורש כי ינתנו לו חשבונות לענין נושאים אלו וכי הנתבעות יחוייבו כלפיו ב- 2% מהתמורה שהתקבלה, לפי חשבוניות. סכום התמורה הוערך על ידי התובע ב- 100,000 ש"ח.

9.         הנתבעות דוחות את טענות התובע וגורסות, בתמצית, כי הפרוייקטים אליהם מפנה התובע, אינם מזכים אותו בעמלה (מטעמים שיצויינו להלן), כי פרוייקט מילר לא קודם מטעמים טובים, בידיעת התובע ובהסכמתו, וכי, בנוסף, עומדת להן טענת קיזוז בענין סכומים שעל התובע להשיב להן.

10.       טענת הקיזוז הובאה גם על דרך תביעה שכנגד שהגישו הנתבעות, והיקפה 2,913,158 ש"ח.

במסגרת תביעתן זו נטען, כי לאחרונה התברר לנתבעות שהתובע לא היה זכאי לסכומים אשר טען שהם מגיעים לו כהפרשי עמלות שיווק (בגין פרוייקט המכונה "פרוייקט יבנה") ואשר נכללו בהתחשבנות בהסכם. משכך סבורות הנתבעות כי על התובע להשיב סך של כמליון ש"ח. עוד נטען, כי אף שהתובע היה זכאי לכאורה לפי ההסכם לשכר חודשי של 50,000 ש"ח כסמנכ"ל, בפועל לא תפקד ככזה והפר חובתו, ומשכך הוא זכאי לכל היותר ל- 13,000 ש"ח לחודש ואת היתרה עליו להשיב, סך מצטבר ומשוערך של 1,717,162 ש"ח. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי היה שיתוף פעולה בין התובע לבין עורך דין אשר עימו מנהלת הנתבעת בוררות, ושתוף פעולה זה גרם נזק שעדיין אינו ניתן לאומדנא.

הראיות וההליך

11.       התובע העיד לעצמו. עבור הנתבעות העידו הנתבעת וכן רו"ח צאיג.

היקף החקירות היה נרחב ביותר, וכך גם היקף כתבי הטענות, המסמכים, המוצגים והסיכומים.

12.       הדיון שלהלן יעסוק תחילה בתביעה העיקרית ולאחר מכן בתביעה שכנגד.

ההסכם - תקופתו וסעיף 4