החלטה ופסק-דין בתיק א 35564/05

1.         התובע, שצ'רבה יעקב (להלן: "התובע"), נפגע בתאונה שארעה ביום 28.11.02, במהלך עבודתו.

            הצדדים חלוקים בשאלה האם התאונה, על פי נסיבותיה, מהווה תאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), אם לאו.

            הדיון פוצל באופן ששאלה זו, תוכרע תחילה.

            נסיבות ארוע התאונה

2.         התובע תאר את נסיבות ארוע התאונה, בסעיף 1 לתצהיר, ת/2, כדלקמן: "בתאריך 28.11.02 בשעות הערב עבדתי בניקיון רכבת המצויה בבעלות והפעלת הנתבעת 1. לאחר סיום עבודות הניקיון הוסעתי ברכבת לרציף מספר 4 בתחנת לוד. עם הגעת הרכבת לתחנה פתח נהג הקטר בטעות את דלתות הרכבת בצד הנגדי לצד הרציף, התחלתי לרדת מהרכבת ונפלתי לקרקע לצד מסילת הברזל כשאני נפגע ביד ימין".

כן העידה, מטעם התובע, חברתו לעבודה, גב' נינה רסקין, אשר ציינה בתצהירה ובעדותה בחקירה נגדית, כי לאחר סיום עבודות הניקיון, הוסעו העובדים, בעודם ברכבת, לעבר רציף מס' 4 ועם הגעתם לרציף, נפתחה דלת הקרון הפונה לעבר הפסים ולא לעבר הרציף והתובע שירד ראשון מהקרון, נפל ונפגע בידו (עמ' 15 לפרוטוקול).

3.         גרסתו של התובע, בדבר נסיבות ארוע התאונה, לא נסתרה בחקירה נגדית ומעבר לכך שמוצאת היא תימוכין, בעדות הגב' רסקין, הרי שתאור דומה, נמסר על ידי התובע, בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה, נ/1.

4.         בנסיבות העניין, אין בידי לקבל טענת ב"כ הנתבעות 3-2, כי מהימנות גרסת התובע נפגמת לאור מידע הנכלל בתצהירי העדים הנוספים, מר חיים בר ומר קמביז (אשר הצדדים הגיעו להסכמה בדבר הגשתם, ללא צורך בחקירה נגדית), שכן מצהירים אלה, לא היו עדים לארוע התאונה והמידע הכלול בתצהיריהם, מהווה, ברובו, עדות שמיעה שאינה קבילה (כך האמור, בסעיפים 15-13, לתצהיר מר קמביז, שאין לו כל תימוכין בעדויות ישירות וקבילות).

            זאת ועוד, נוכחותם של עובדים נוספים, בעת ארוע התאונה, היתה ידועה בוודאי, לנתבעות ולעד מטעמן, מר קמביז, אשר שימש כאחראי מחלקת תברואה אצל הנתבעת 1. בנסיבות אלה, יש להניח כי לו היה בעדותיהם של העובדים הנוספים, כדי לסתור את גרסת התובע, היו הנתבעות דואגות לזמן את העובדים הנוספים, כעדים מטעמן.

            עצם העובדה שהתובע לא ציין, בפנייתו לקבלת טיפול רפואי, כי נפגע בתאונת דרכים, אין בה כדי לגרוע מאמינות גרסתו שכן סביר כי התובע אינו יודע ואף אינו נדרש לדעת, מהי "תאונת דרכים", כמשמעה בחוק. עוד אין להתעלם מכך שהתאונה ארעה, חודשים ספורים, לאחר עליית התובע ארצה, כך שסביר כי התקשה לתקשר בעברית וגם אם הגרסאות שמסר, בעת פניה לטיפול רפואי, אינן מלאות ומפורטות, הרי שאין בהן כדי לסתור את גרסתו המפורטת, כפי שנמסרה בתצהירו ובעדותו.

5.         משעדות התובע לא נסתרה ולא עורערה, ראיתי לקבוע כי התאונה ארעה במהלך ירידה מהרכבת, לאחר שהתובע וחבריו לעבודה, סיימו את עבודות הניקיון ברכבת והוסעו בה, לעבר רציף מספר 4, שם נפתחה דלת הקרון, לכיוון הנגדי לרציף והתובע, אשר ירד ראשון, נפל לצד המסילה ונפגע בידו.

            האם התאונה מהווה תאונת דרכים, כמשמעה בחוק?

6.         תאונת דרכים, מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים, כדלקמן: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה...".

            בהגדרת "שימוש ברכב מנועי", נכללים: "נסיעה רכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו...".

            בענייננו, מדובר בתאונה שארעה תוך כדי ירידתו של התובע מהרכבת (שהינה "רכב מנועי", כהגדרת סעיף 1 לחוק), ולפיכך מדובר בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים.

            בנסיבות העניין, אין בידי לקבל טענת ב"כ הנתבעות 3-2, כי אין מדובר בירידה מרכב, למטרות תחבורה שכן התובע נפגע במהלך ביצוע עבודות ניקיון, כך שירידתו מהרכבת, היתה בגדר פעולה נלווית לפעולת ניקיון ואין היא נכנסת לגדר ירידה מרכב, למטרות תחבורה.

            טענה זו, אינה מתיישבת עם התשתית הראייתית בדבר נסיבות ארוע התאונה ואין היא מתיישבת עם העובדות שהוכחו. כפי שהוכח ונקבע, לאחר סיום עבודות הניקיון, הוסעו עובדי הניקיון, ובכללם התובע, לרציף מס' 4. עם הגעתם לרציף, ירד התובע מהרכבת ותוך כדי ירידתו, נפל ונפגע. השימוש ברכבת, לצורך הסעה ממקום למקום, הינו בגדר שימוש תחבורתי ובנסיבות אלה, ירידת התובע מהרכבת, בהגיעה ליעדה, מהווה שימוש ברכב למטרות תחבורה, כמשמעה בסעיף 1 לחוק הפיצויים.