החלטה העוסקת בניכור הורי אצל שני קטינים כבני 16

תיק זה שעניינו שני קטינים כבני 16, שניים מתוך ארבעת ילדיהם של הצדדים, הובא לפתחי אגב נוהל ייחודי הקיים אך ורק בבית המשפט לענייני משפחה בת"א-יפו, לפיו טענות על נתק בקשר בין הורה לבין קטין מובאות לפתחו של בית המשפט תוך ימים ובמטרה להכחיד את התופעה של ניכור הורי.

העובדה שהתיק מתברר לפני חברתי, כבוד השופטת א. ז'יטניצקי-רקובר, הובילה כמובן למתן החלטתה בגינה מונח התיק לפניי כעת.

שני הקטינים הנמצאים וחיים עם האם בוגרים הם ובגירים ואין עורר כי האב לא עתר בעטיים למאומה.

הדיון נקבע לשעה 09:00, השעה אגב הכתבת החלטתי זו 9:25, האב עדיין לא התייצב – ללמדך אולי דבר מה על דרך התנהלותו.

אין עורר כי לאם אין קשר עם הקטינים למרות הסכמותיהם המפורשות של הצדדים, אשר קיבלו תוקף של פסק דין ביום 08.02.2018 (כבוד השופט שנלר) לחדש את הקשר בין האם לבין שני הילדים.

כאשר עסקינן בקטינים בני 16 (ה"קרב" המשפטי בין הצדדים המונה עוד 12 תיקים קשורים ניטש כבר מסוף שנת 2015), אזי אין לבית המשפט זמן רב לפעול לחידוש הקשר וגילם הבוגר יחסית של הקטינים רק מכביד על הצורך בחידוש הקשר.

המעיין בתגובתו של המשיב (סעיף 58), יגלה כי לכאורה, לפחות מן השפה אל החוץ ובבחינת "מס שפתיים", אין לאב כל התנגדות לחידוש הקשר שבין האם לבין הקטינים.

בא כוחו של המשיב שהוא פרקטי מן המשיב, אומר כי אכן הדרך היחידה היא הסכמתו למינויו של מומחה אשר יחדש את הקשר בין הילדים לבין האם.

ומדוע אמרתי כי בא כוח האב פרקטי מן המשיב? הואיל ובאותו סעיף 58, בבחינת אבסורד שאין כדוגמתו, "מגלגל" האב עיניו לשמיים וטוען כי כל שצריכה האם לעשות הוא לחדש את הקשר, כאילו אין הוא יודע שכל ניסיון של האם לבצע את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולחדש את הקשר ייתקל בהתנגדות נחרצת של הקטינים, בעידודו החד משמעי של האב.