החלטה העוסקת בטענת אם לניכור הורי

עניינם של הצדדים הנוגע לבתם, כבת...., הובא אלי בשעתו כשופט מוקד שעה שלא יתכן עוד עורר כי הקטינה, להבדיל מאחיה, מתנכרת לאמה וכי אנו נמצאים במצב של ניכור הורי.

אגב דיונים קודמים הגיעו ההורים למסקנה כי ימשיכו בטיפול אצל המטפל, מר נעם ישראלי על-מנת להכחיד את התופעה.

אף שהתיק על-פי הנוהל הקיים נותב למותב המטפל, בחר המותב המטפל ולטעמי בצדק, להשיב אלי את התיק לדיונים נוספים בשאלת הניכור, זאת כנובע מהודעתו של המטפל מיום 11.04.2019 הסרוקה בתיק.

בסעיף 9 להודעתו בת 10 הסעיפים של המומחה, כותב הוא: "אני לא סבור שיש ניכור הורי מצד האב ומאידך אין נסיבות שמצדיקות (מצד הקטינה) סרבנות קשר כלפי האם, ככל הנראה תהליך טיפולי שיענה על פגיעה רגשית יכול לעזור".

בהודעתו מתאר המומחה למעשה מצב בו הסרבנות נובעת כיום בעטיה של הקטינה.

אין עורר שהוראותיי לצדדים בדיון הקודם היו שיש לחדש את הקשר בין הקטינה לבין אמה, גם מבלי לקבוע מסמרות לתדירות והיקף הקשר. חודש וחצי חלפו והעניין לא התקדם אלא כדי מצב בו הקטינה קובעת למומחה ולהוריה שהיא לא תראה את אמה.

במדד הזמן מול התוצאה אפיק זה, בעיניי, הוא בבחינת כזה שנכשל.

כותב המומחה כי טיפול רגשי יכול לעזור.

ריבים ומדון מקצועיים לי עם תפיסתו של המומחה.