החלטה בתיק תיק הוצאה לפועל

מונחת לפניי בקשת החייבת לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, אשר ניתן כנגדה במסגרת תיק ההוצאה לפועל דנן, אשר נפתח לשם ביצוע תובענה על סכום קצוב.

רקע עובדתי

בפתח הדברים יאמר, כי החייבת, לטענתה, הינה תושבת חוץ המתגוררת באורלנדו, ארצות הברית.

הזוכה בתיק הנו בנק איגוד, ויתרת החוב הנה בסך של כ - 9,717 ש"ח נכון להיום. צו החיוב בתשלומים המנהלי, בסך של 800 ש"ח, אינו משולם ע"י החייבת.

ביום 11.3.12 הוטל על החייבת, לבקשת הזוכה, צו עיכוב יציאה מן הארץ.

ביום 18.3.12 עתרה החייבת לביצוע החזר חוב בתיק בתשלומים של 200 ש"ח מידי חודש, בד בבד עם עתירתה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ.

בתיק קיים עיכוב כספים והתשלום הראשון שבצעה החייבת בסך של 200 ש"ח הנו מעוכב.

ביום 2.4.12 התקיים לפניי דיון דחוף בבקשת הביטול במהלכו נחקרה החייבת במעמד הזוכה וב"כ, והצדדים סכמו טענותיהם בעל-פה.

טענות הצדדים

החייבת מנמקת בקשתה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בטענה אחת בלבד והיא, שלשיטתה הואיל והיא תושבת חוץ, אין כל עילה לעכב יציאתה מן הארץ. לטענת החייבת, היה ולא תשוב לארה"ב היא עלולה להפסיד זכויותיה למזונות מאת בעלה, עמו היא בהליכי גירושין, וכן רק אם תשוב תוכל להשיב את החוב. החייבת מציעה להעמיד מנגנון לביצוע תשלומים בתיק בסך של 200 ש"ח לחודש, באמצעות חברתה שדרה בישראל, הגב' אנסטסיה דוכובני (אשר גם היא חייבת בעצמה בהוצאה לפועל).

הזוכה מאידך סבור, כי בנסיבות העניין, גרסת החייבת הוכחה כבלתי מהימנה. החייבת לא הוכיחה כי היא תושבת חוץ וכי מרכז חייה הנו מחוץ לישראל, וכן לאור העובדה שהחייבת לא פורעת את חובה יש מקום לעכב יציאתה מן הארץ, וזאת עד להעמדת ערובות הולמות להבטחת פרעון החוב.

דיון והכרעה

בקליפת אגוז אציין, כי המסגרת הנורמטיבית לאורה יש להכריע בסוגיה דנן, הינה איזון ראוי בין זכותה החוקתית של החייבת לחופש תנועה והפגיעה האישית החמורה שתגרם לה מפאת היותו תושב חוץ לכאורה, באם תישלל זכותה לצאת את הארץ. זאת, אל מול זכותו החוקתית של הזוכה לקניינו.

כן, יש לקחת בחשבון את האינטרס הציבורי בדבר אכיפה וגבייה של פסקי דין חלוטים ומניעת סיכולם.

לסקירה מקיפה ומעלפת באשר למסגרת הנורמטיבית אשר חולשת על הסוגייה דנן, ראו פסק דינו של כב' השופט דרורי ב בר"ע (מחוזי י-ם) 3284/07 פלמן נ' פלמן (פורסם בנבו).

אסתפק בכך שאביא להלן את עיקרי המצב המשפטי:

סעיף 14 ל חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: " החוק"), קובע כי רשם ההוצאה לפועל מוסמך להוציא כנגד חייב צו עיכוב יציאה מן הארץ כאשר הוא עומד לעזוב את הארץ בכדי לסכל הליכים המתנהלים נגדו או בכדי להימנע מביצועו של פסק-דין. סעיף 14 (ג) לחוק מוסיף וקובע כי: " רשם ההוצאה לפועל רשאי, במקום לצוות כאמור בסעיף קטן (א), להתנות את יציאת החייב מן הארץ במתן ערובה להנחת דעתו כדי להבטיח את ביצוע פסק-הדין."

אכן, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש לפרש סעיף זה בחוק באופן אשר לוקח בחשבון את חשיבותה של זכותו של כל אדם לצאת מן הארץ בתור זכות יסוד חוקתית. אך יחד עם זאת, אין לשכוח כי כנגד זכות זו, עומדת זכותו הקניינית של הזוכה לקבל את אשר נפסק לטובתו, וכן אינטרס הציבור בכך שפסקי הדין של בתי המשפט בישראל, יכובדו ויוצאו לפועל.

ככלל, התפתח בפסיקה כלל מנחה, ולפיו נמנעים מלעכב יציאת תושב חוץ מן הארץ, אף אם אינו פורע את חובו, זאת משני טעמים: האחד, הפגיעה האישית הקשה בחייב, תושב החוץ, המנותק ממרכז חייו, משפחתו ועבודתו; האחר, היעדר התועלת שבניתוק החייב ממקור פרנסתו, באם מתברר כי לא יהיה בידו לפרוע את חובו באם יוותר הצו על כנו. (ראו: בר"ע 7208/93, וייסגלס נ' וייסגלס, פ"ד מח(4) 529), אך יש לזכור כי באותו מקרה דובר בתושב חוץ אשר אין ולא היה לו כל קשר עם ישראל).