1. ביום 18.2.99 נהג הנתבע מס' 4 במכונית מתוצרת פז'ו שמספרה 88-999-76 בכביש היוצא מטול - כרם מערבה. הוא לא הבחין בתובע, קטין יליד 1991, שחצה את הכביש באותה עת, פגע בו וגרם לו לשברים בגולגולת. לתובע נגרמה נכות בשעור של 100 אחוזים, ובתביעה מבוקש לחייב את הנתבעים לפצותו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.
2. התביעה נגד הנתבעת מס' 3 קרנית נמחקה, והמחלוקת הטעונה הכרעה בהחלטה זו נסבה על הכיסוי הביטוחי לפי תעודת ביטוח שהוציאה, כך לכאורה, הנתבעת מס' 1 (להלן - נגה) לגבי המכונית.
3. העובדות הן בתמצית, כדלקמן:
הנתבע רכש את המכונית בעיסקת החלפה שנקשרה בינו לבין אחמד שיח אשרף (להלן - אשרף), תושב אעבלין. הוא קיבל מאשרף את המכונית כשהיא מבוטחת, כך לכאורה, על ידי נגה, על פי תעודת ביטוח שנגה הוציאה בגין השימוש במכונית, והאמין כי השימוש במכונית מכוסה בביטוח בר תוקף ביום התאונה. מתברר, שהתעודה הוצאה על ידי סוכן ביטוח של נגה, מר חטיב זאהר, שהפעיל סוכנות ביטוח בשפרעם. הוא העסיק במשרדו, כפקידה - מזכירה - מנהלת משרד, את הגב' כאותר הייב, גם היא תושבת שפרעם, ש"היתה במשרד לבד רוב הזמן. הייתי סומך עליה לנהל את המשרד. אני רוב הזמן לא הייתי מפקח", כך העיד סוכן הביטוח, שהעדיף להעביר את רוב זמנו בניהול קבוצת הכדורגל המקומית בשפרעם.
משרדו של סוכן הביטוח היה מקושר אל המחשב של נגה. הסוכן הוסמך על ידי נגה לבטח לקוחות בביטוחים שונים, ולצורך ביטוח חובה נמסרו לו על ידי נגה טפסים מתאימים של תעודות ביטוח מודפסות ומעוצבות כדרוש. לאחר הזנת הפרטים במחשב הודפסו הפרטים השונים בתעודה בשלושה עותקים. פרטים אלה כללו גם את מספר הפוליסה, את שם הסוכן ומספרו, את תקופת הביטוח וכן את סכום הפרמיה אותה היה על המבוטח לשלם בעצמו בבנק. התעודה נכנסת לתוקפה עם התשלום.
על מנת להוציא לאשרף תעודת ביטוח תקינה לכל דבר כנדרש בנוהלי נגה, היה על הסוכן או על כאותר מטעמו לפעול כדלקמן: להפעיל את המחשב שבסוכנות הביטוח כשהוא מקושר לנגה; להזין את הפרטים הנדרשים; להדפיס תעודת ביטוח שנתית תוך ציון הפרמיה שעלה אז לכדי סכום של 2,000 ש"ח לשנה, וכן ציון מס' הפוליסה, שם הסוכן ומספרו; לשמור בידו עותק של התעודה וליתן שני עותקים לידי המבוטח. המבוטח משלם את הפרמיה בבנק. הבנק מטביע חותמת המאשרת את התשלום על שני עותקי התעודה. עותק אחד נמסר למבוטח. עותק שני ממציא הבנק לנגה והוא מטופל על ידי הנהלת החשבונות של נגה. פקידה מקלידה את דבר התשלום, ובכך מסתיים ההליך.
תעודת ביטוח נוספת ניתן היה להוציא במקרה של החלפת רכב (להלן - תעודת החלפה). כאשר מבוטח שבידו תעודת ביטוח שנתית מחליף את רכבו, היה עליו לקבל תעודת החלפה שתכסה את השימוש במכונית החדשה. התהליך היה דומה למתואר לעיל, אולם הפרמיה עלתה לסכום של 46 ש"ח בלבד. פרט לשוני זה (וכן לכך שתקופת הביטוח היתה קצרה משנה - עד לתום מועד הביטוח כרשום בתעודה השנתית) לא היה כל שוני בין התעודה השנתית לתעודת ההחלפה. שתיהן הוצאו באותו האופן על פני אותה התעודה, אותו הטופס, ושתיהן נראות כאילו הן זהות.
היו לקוחות, ובהם אשרף, שהתקשו לשלם את הפרמיה לתקופה של שנה. היה להם ענין לקבל לידם תעודה לתקופה קצרה משנה, תוך תשלום פרמיה בסכום נמוך, כמתחייב מכך. על פי נוהלי נגה, רק למי שבידו תעודה שנתית ניתן להוציא תעודת החלפה. מחשבו של הסוכן, כשהוא מקושר למחשבה של נגה ופועל על פי תוכנת נגה, אינו יכול להוציא תעודת החלפה אלא למבוטח כאמור.
אשרף פנה לסוכנות הביטוח של זאהר בשפרעם ומצא שם את כאותר. הוא ביקש ממנה לבטחו לתקופה קצרה. בנוהל הרגיל הדבר לא היה אפשרי. מה עשתה כאותר: היא נטלה טופס מטפסי תעודות הביטוח שנמסרו לסוכן הביטוח על ידי נגה על מנת שיפעל בהם בדרך הרגילה כנדרש בנוהלים המתוארים לעיל; הדפיסה בתעודות אלה את הפרטים הדרושים; הפרמיה המודפסת היתה בסכום של 46 ש"ח; מס' הפוליסה, שם הסוכן ומספרו לא הודפסו. היא קבלה מידי אשרף 500 ש"ח במזומן. 450 ש"ח שלשלה לכיסה, ואת היתר (46 ש"ח) שילם אשרף בבנק. עותק אחד נשאר ברשותו והשני נשלח לנגה על ידי הבנק. אשרף האמין, בעקבות כל זה, שהשימוש במכונית מכוסה על ידי נגה בתעודת ביטוח חוקית לכל דבר לתקופה של חודשיים.
התעודה שבעניננו (ר' ת/1) היא למשך חודשיים, מיום 20.12.98 עד ליום 19.2.99. הפרמיה שולמה בבנק ביום 21.12.98. התאונה ארעה ביום 18.2.99. על פי התעודה, כך לכאורה, מכוסה התאונה בביטוח מאת נגה. מכאן טענת התובע כי עליה לשאת בפיצויים המגיעים לו בגין פציעתו בה.
4. עוד כמה פרטים הנוגעים לעניננו:
עותק תעודת ההחלפה הגיע לנגה מאת הבנק. נגה לא הפעילה ולא היתה קיימת אצלה מערכת בקרה שתראה כי התעודה הוצאה בלא שקדמה לה תעודת ביטוח שנתית או כי היא הוצאה בלא שהדבר נעשה במקושר אל מחשבי נגה. איש לא שם לב לכך שהפרטים בתעודה מודפסים במכונת כתיבה ולא במדפסת. לא נדלקה נורה אדומה בגלל העדר ציון מס' פוליסה וכן שם הסוכן ומספרו, בתעודה. הפעולה נרשמה בהנהלת החשבונות ללא כל הערה. הדבר נעשה כבשגרה, לא רק באשר לתעודה זו אלא גם באשר לתעודות החלפה נוספות, בכמות בלתי ידועה, שהוציאה כאותר שלא כדין באותה דרך למבוטחים אחרים של נגה.
לימים, בעקבות התאונה, התעורר חשד כי היא מבוימת והוחל בחקירה. על החוקר הפרטי ג'ודי סרור הוטל לברר את הענין. הוא הגיע אל כאותר. היא הודתה בפניו כי פעלה שלא כדין ונטלה לכיסה את יתרת הפרמיה. הוא קיבל ממנה, אם כהחזר הגזלה ואם כהוכחה לביצוע העבירה, שק ע"ס 450 ש"ח ליום 16.6.00 לפקודת נגה (ר' ת/3). השק הועבר לנגה, הופקד בחשבונה, והסכום האמור נפרע ושולם לקופתה של נגה (ר' החותמת על גב השק שתצלומו מצורף לת/3 לפיה הסכום "שולם לזכות חש' 409-206016 ע"ש נגה חברה חביטוח בע"מ בבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ סניף בית התעשיינים ת"א).
ביום 17.11.03 הוגש על כאותר כתב אישום לבית משפט השלום בעכו (ת.פ. 4865/03) בו יוחסו לה עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שמוש במסמך מזויף וכן קבלת דבר במרמה. היא הורשעה במיוחס לה לפי הודאתה, והוטלו עליה עונשי מאסר על תנאי וקנס. כמו כן פיטר אותה הסוכן זאהר מעבודתה אצלו.
5. על סמך העדויות ששמעתי ניתן לקבוע, כי התעודות הן תעודות של נגה שנמסרו לסוכן הביטוח על ידי נגה. זאהר היה סוכן של נגה. כאותר עבדה אצלו כפקידה - מזכירה. זאהר לא פיקח על עבודתה. רשלנותו והעדר בקרה של נגה איפשרו את המעילה ואת התמשכותה לאורך זמן. הדברים נעשו במשרד סוכנות הביטוח שעבד כל אותה עת עם נגה.
מכונית הפג'ו היתה של אשרף. הוא החליפה בעיסקה שנקשרה עם הנתבע ואנונו וקיבל ממנו בעבורה מכונית אפלאוז (גנובה?). הנתבע קיבל את המכונית עם התעודה המשולמת. הוא האמין בכשרות הביטוח האמור. לא היה לו חלק בתרמית של כאותר. גם אשרף האמין בכשרות הביטוח, אם כי לקה בעצימת עיניים (במידה מסוימת) אל מול הידיעה ששמה של כאותר נודע ברבים כמי שמוציאה תחת ידה תעודת ביטוח לתקופה קצרה, בניגוד למקובל אצל סוכנויות ביטוח אחרות. לא שוכנעתי כי עצימת עיניים זו מגעת לכדי חוסר תום לב, מצידו.
6. במצב דברים זה טוענת נגה כי אין להטיל עליה חבות כלשהי בגין תעודת ההחלפה המזויפת. הסוכן, לטענתה, לא הוסמך להוציא תעודות ביטוח אלא על פי הנוהל המחייב פעולה מקושרת למחשבה של נגה. הכללים אסרו הוצאת תעודת החלפה למי שלא היה מבוטח קודם לכן אצל נגה בביטוח שנתי. כאותר, לשיטת נגה, פעלה ללא הרשאה, היא לממעשה גנבה את הטפסים מזאהר ומנגה. פעולתה היתה כשל פעולת אדם זר לנגה שאין בינה לבין כאותר מאומה. לא יעלה על הדעת, טוענת נגה, שכאשר אדם זר לה מזייף ומוציא לשוק תעודות מזויפות בשמה, תוטל עליה חבות מכוחו של המסמך המזויף.
7. בע"א 368/75 נורויץ' יוניון נ' יצחק דרעי, פ"ד ל(2) 242 נדון תוקפה של פוליסת ביטוח שהוצאה על סמך פרט בלתי נכון שנרשם בהצעת הביטוח. הפרמיה שולמה לסוכן. נפסק כי הסוכן לא היה שלוחו של המבוטח במילוי הצעת הביטוח ולכן המבוטח אינו אחראי לטענה הכוזבת שבהצעת הביטוח. גם בעניננו היתה כאותר (כפקידתו - מזכירתו) של סוכן הביטוח זאהר ובפעולותיה בין כותלי סוכנות הביטוח ובמסמכיה שליחת חברת הביטוח בעת עריכת הביטוח. עוד נפסק שם כי "משהוציאה המערערת (המבטחת) את התוספת לפוליסה וקיבלה את הפרמיה, הרי היא מנועה מלטעון שלא נעשה חוזה ביטוח". גם בעניננו קיבלה נגה את הפרמיה, תחילה רק את חלקה (46 ש"ח באמצעות הבנק שהוא שליח המבטחת לצורך התשלום) ומאוחר יותר (באמצעות החוקר ג'ודי) את היתרה בסכום של 450 ש"ח.
בע"א 391/77 שלום דדש נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לב(3) 649 דובר בסוכן ביטוח בשם חמו שהורשה על ידי חברת הביטוח להשתמש בטפסים ובקבלות שנשאו את שמה של המבטחת ואת סמלה. הוא ישב במשרד של המבטחת וכל מי שנזקק לשירותיה יכול היה להתרשם שהוא שלוח שלה. נפסק כי המבטחת "חייבת היתה לדעת, שכאשר היא מסרה מקום במשרדה לחמו מבלי שעשתה כל צעד להדגיש שהוא איננו פועל בשמה והסכימה לכך שהוא ישתמש בקבלות הנושאות את שמה וכתבתה, הרי היא הציגה את חמו לעיני הנזקקים לשירותיה כשלוח שלה." בעניננו הקירבה בין סוכן הביטוח לא היתה כה גכדולה, אך הותר לו להשתמש בתעודות הביטוח שנשאו את סמלה וחתימתה של נגה ולהנפיקן, כך שסמכותו לעשות כן נחזתה בבירור כשרירה וקיימת בעיני המבוטח.