החלטה בתיק ת.א. 77287/04

התביעה

1.         בתאריך 1.7.01 נחתם הסכם שכירות על פיו השכירה התובעת לחב' פריקסה  חנות לתקופה של שנה אחת עם אופציה להארכת תקופת השכירות לשנה נוספת.

            ביום 12.2.03, הודיעה חברת בר בליסטיקה כי רכשה את כל המניות בפריקסה והיא לוקחת על עצמה את כל התחייבויותיו של בעל המניות הקודם, יוסף בן דור עפ"י הסכם השכירות. על מסמך ההודעה חתמו נתבעים 3 ו- 4 בתור ערבים לפריקסה.

2.         מאחר ופריקסה הייתה מעוניינת להאריך את תקופת השכירות מעבר לתקופת האופציה, 30.6.03, נחתם הסכם שכירות שני, ביום 12.2.03, אשר נקבע כי ייכנס לתוקף ביום 1.7.03 בתנאי שפריקסה תעמוד בהתחייבותה למתן בטחונות של ערבות בנקאית וערבות אישית של נתבעים 3 ו- 4.

            הערבים הנ"ל חתמו על ההסכם השני ואולם הערבות הבנקאית לא הומצאה וכן לא נפרעו שיקים שנמסרו כדמי שכירות ולכן לא נכנס הסכם השכירות השני לתוקף, ופריקסה נדרשה לפנות את החנות ומשלא פינתה, תפסה התובעת את החזקה בחנות בחודש יוני 2004.

3.         התביעה מבוססת על הסכם השכירות הראשון בתוספת הערבות, נספח ב' לכתב התביעה. התביעה הינה לתשלום 150 דולר בגין כל יום של אחור בפנוי החנות כפי שנקבע בהסכם מתום תקופת השכירות, 1.7.03 ועד 15.6.04, 350 יום, סך כולל של 52,500 דולר.

            בנוסף תובעת התובעת את סכום הפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכם בסך 2,000 דולר.

            מסכום התביעה הכולל בסך 54,500 דולר מפחיתה התובעת את דמי השכירות ששולמו לחודשים יולי ואוגוסט 2003 בסך של 12,287 ש"ח, ולצורכי אגרה מפחיתה את סכום התביעה לסך של 30,000 דולר, ששווים ביום הגשת התביעה לסך של 130,177 ש"ח.

ההגנה

4.         נתבעים 2 ו- 3 בר בליסטיקה בע"מ ורונן בן טובים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן וטוענים, עפ"י תצהירו של בן טובים, כי לקראת תום שנת האופציה, במרס או באפריל 2003 הפגיש את ב"כ התובעת עם צדדים שלישיים שביקשו לשכור את החנות ולרכוש מהנתבע את הציוד.

            בין ב"כ התובעת לאותם צדדי ג' התגבשו הסכמות והמצהיר מסר את מפתחות החנות לידי ב"כ התובעת אשר העבירם  לידי אדם בשם סופר והתקשר עמו בהסכם שכירות.

            אותו אדם, סופר, ביחד עם אחר רכשו את מניותיו בחברת פריקסה, מאחר ורישיון העסק וההתקשרויות עם הספקים היו בשם החברה.

5.         משמסרה התובעת את החזקה בחנות לצדדים שלשיים וערכה איתם הסכם שכירות הרי שפקעה ערבותם של הנתבעים שכן הסכם השכירות השני לא נכנס לתוקף ולתקופת השכירות שעפ"י הסכם השכירות הראשון לא נותר כל חוב.

            לתמיכה בטענות מפנים הנתבעים לנספח ד' לכתב התביעה, מכתב ב"כ התובעת המזכיר את שמו של אותו סופר וכן לשיקים שצורפו לכתב התביעה שנמשכו מחשבון הבנק שנפתח ונוהל ע"י מי שהתקשרו עם התובעת בהסכם שכירות משל עצמם.

6.         בחקירתו הנגדית חזר בן טובים ואישר את המפגש בבית קפה בו, לטענתו, החזיר את מפתחות החנות לב"כ התובעת עו"ד גלברט אשר ייצג את התובעת בכל הזמנים ומוסיף העד כי ראה את עו"ד גלברט מעביר את המפתח לסופר.

            כאשר הוצג לעד תדפיס רשם החברות של פריקסה בו רשום בן טובים כבעל מניות וכמנהל, לאור טענתו כי העביר את המניות לסופר, הסביר כי בשלב מאוחר יותר כאשר השוכרים עזבו את החנות העבירו את המניות בחברה חזרה לעד ובמקום להעבירם לבר בליסטיקה, נרשמו ע"ש בן טובים אישית.

            העד הוסיף כי במידה ויוציאו מרשם החברות תדפיס היסטורי ניתן יהיה לראות את העברת המניות עליה העיד, שכן הוא דיווח לרשם החברות במועד.

דיון והכרעה

7.         בסיכומיו מצביע ב"כ התובעת על סתירות בגרסתו של העד בגינם הוא טוען כי ההגנה הינה הגנת בדים ואין ליתן רשות להגן ולחילופין להתנותה בהפקדת סכום התביעה.

            ב"כ התובעת מפנה בסיכומיו לעניין כתובת מגוריו של העד, לעניין העברת המניות שלא משתקפת בתדפיסי רשם החברות, למועד המפגש הנטען במרס 2003 או לקראת תום תקופת השכירות יוני 2003.

            כן נטען כי עפ"י הסכם השכירות כל שינוי בהסכם חייב להיעשות  בכתב ולהיחתם ע"י שני הצדדים, ואין מסמך כזה המשנה את תנאיו של הסכם השכירות הראשון.